ממשל טראמפ רשם הישג חשוב בתחילת החודש, אשר ברחאם סלאח ועבד אל-עבדול מהדי מונו (בהתאמה) לנשיא עירק ולראש ממשלתה, שכן השניים תומכים בהמשך המעורבות האמריקנית במדינה. עם זאת – מציינים מומחי סופאן גרופ – אירן תמשיך ליהנות מהשפעה ניכרת בעירק, באמצעות כוחות אל-קודס של משמרות המהפכה המחמשים ומאמנים כמה מיליציות שיעיות. בתחילת אוגוסט נמסר שהיא העבירה לכמה מבעלי בריתה בעירק טילים לטווח קצר. ההערכה היא שמשמרות המהפכה מוציאים מדי שנה 150 מיליון דולר על שליחיה של אירן בעירק.

המיליציות החזקות ביותר הנתמכות בידי טהרן הן אשאעיב אהל אל-חאג' (אא"ח) בראשותו של קאיס חאזאלי, ארגון בדר בראשותו של האדי אל-אמירי וגדודי חיזבאללה בפיקודו של אבו מהדי אל-מוהנדיס. לארגונים אלו יש השפעה פוליטית בזכות כוחם הצבאי, ואין ספק שהם יפגעו בסמכותה של המנהיגות היחסית פרו-אמריקנית בבגדד.

שורשי המיליציות השיעיות נעוצים עוד בימי הפעילות המחתרתית נגד משטרו של סדאם חוסיין בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. מחלקת המדינה קבעה כבר בשנת 2009 שגדודי חיזבאללה הוא ארגון טרור, ואל-מוהנדיס הורשע בהיעדרו בידי בית משפט בכוויית באחריות לפיצוץ שגרירויות ארה"ב וצרפת בנסיכות ב-1983 ובניסיון לרצוח את שליט המדינה ב-1985. אל-אמירי מקורב במיוחד לאירן, משום שארגונו הוקם בידי משמרות המהפכה בזמן מלחמת אירן-עירק בשנות ה-80 במטרה לפעול נגד משטר סדאם. ואילו חאזאלי עמד מאחורי הריגת חמישה חיילים אמריקנים ב-2005.

חלק ממנהיגי טרור אלו הפכו לאישים פוליטיים. מפלגתו של אל-אמירי זכתה במקום השני בבחירות לפרלמנט במאי השנה, ואילו חאזאלי הוא אחד מתריסר נציגי תנועתו בפרלמנט. חלק מאנשי המיליציות הנתמכות בידי אירן התפצלו מ"צבא המהדי" שהקים איש הדת השיעי מוקטדה א-סאדר בשנת 2004 למאבק בכוחות האמריקניים; מפלגתו זכתה במירב הקולות בבחירות והוא הפך לאחד האנשים החזקים ביותר במדינה, למרות שנותר מחוץ לממשלה.

לדברי סופאן, מנהיגי המיליציות השיעיות נהנים כעת ממעמד המאפשר להם לדרוש נסיגה אמריקנית מעירק לאחר שדאעש הובס – עמדה הזוכה לתמיכה רבה מצד טהרן. הם כבר הצליחו למנוע את יישום הלחץ האמריקני לשלב את המיליציות שלהם במבנה הרשמי של כוחות הביטחון.

מדיניותם האנטי-אמריקנית תקצין עוד יותר, לנוכח דרישתו של ממשל טראמפ להדק את העיצומים על אירן במטרה לפגוע קשות בכלכלתה. מדיניות זו, הכוללת התנגדות תקיפה של וושינגטון למינוי חברי מיליציות פרו-אירניות לשרים בממשלה החדשה, חורגת מההבנה הלא-רשמית בינה לבין טהרן, שעד כה החזיקה בשליטה את המתחים בין המדינות. במקום זאת, תחריף המלחמה העקיפה בין ארה"ב לבין אירן, כאשר שוב העם העירקי מוצא את עצמו בתווך.