מספר שעות לפני שהודיעה על חקירת ההדחה נגד הנשיא דונלד טראמפ בפרשת אוקראינה, קיבלה יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, שיחת טלפון מטראמפ. "השיחה הייתה מושלמת", אמר לה על שיחתו עם נשיא אוקראינה, ולדימיר זלנסקי. "חשבתי: או שהוא לא יודע להבחין בין טוב לרע, או שלא אכפת לו", משחזרת פלוסי בראיון לניו-יורק טיימס. כעת, לאחר ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום בפרשה, הן טראמפ והן פלוסי נכנסו להיסטוריה.

מאז חזרה בינואר השנה לכס היו"ר, ניצחה פלוסי על התהליך שהסתיים השבוע – למרות שזמן רב ביקשה להימנע ממנו. וכמו מנצח של תזמורת, היא הקפידה על משמעת ולעיתים הפעילה אגרוף ברזל, ידעה מתי להאיץ ומתי להאט, ומתי לאפשר לנגנים לנגן סולו. מדובר בהליך עתיר סיכונים לדמוקרטים, העלולים לספוג מכת נגד בבחירות בנובמבר הבא ואולי אף לאבד את השליטה בבית הנבחרים.

פלוסי הייתה ערה מן הרגע הראשון לסיכונים אלו, ולכן לא מיהרה להיכנס להליך ההדחה. כאשר פרסם רוברט מולר את הדוח שלו בפרשה הרוסית, עם עשרה מקרים אפשריים של שיבוש הליכים מצד טראמפ, לחצו חלק מחברי הסיעה לפתוח בהליכי הדחה – ופלוסי סירבה. אך כאשר נודע על פרשת אוקראינה, פלוסי החליטה שאינה יכולה להמשיך להתנגד ועירבה את עצמה בכל פרט של התהליך.

פלוסי נפגשה מדי יום – ולעיתים פעמיים ביום – עם ראשי שש הוועדות שהיו מעורבות בחקירות שונות נגד טראמפ. היא התעקשה לחתום אישית על כל זימון של עד, אישרה בעצמה הודעות לתקשורת ודוחות של הוועדות, וכמה מההצהרות העיקריות של הכפופים לה. יושבי ראש הוועדות, שבדרך כלל עומדים על עצמאותם, ידעו שלא לבצע מהלך כלשהו בלא להתייעץ איתה. וכאשר החל הדיון במליאה על אישור כתב האישום (18.12.19), פלוסי נטלה לעצמה את הזכות לפתוח אותו.

כאשר פתחה פלוסי את הליך ההדחה בחודש ספטמבר, דרשו הרפובליקנים שהיא תקיים הצבעה על החלטה פורמלית בנושא. הצבעה כזאת הייתה גורמת בעיות לדמוקרטים המייצגים מחוזות מתונים התומכים בטראמפ, ולכן פלוסי סירבה והסיטה את תשומת הלב לנושאים כמו הפיקוח על הנשק והפחתת דמי הלימוד בקולג'ים. מנהיג המיעוט, קווין מק'קארתי, טוען, כי הייתה זו טעות קשה מצידה, משום שהדבר אפשר לו ולחבריו למתוח עליה ביקורת לגבי ההליך כולו. כאשר ניסה הטיימס לקבל את תגובתה, פלוסי קטעה את השאלה ברגע בו שמעה את שמו של מק'קראתי: "לא אכפת לי מה הוא אומר".

בשבוע האחרון, בעוד היא מקדמת את הליכי ההדחה לקראת שיאם, פלוסי גם דאגה לקדם בהסכמה עם הרפובליקנים שלושה נושאים פופולריים: תקציב הביטחון, תקציב בסך 1.4 טריליון דולר שימנע את השבתת הממשל והסכם הסחר החדש עם קנדה ומקסיקו. וכך, הדמוקרטים במחוזות בהם ניצח טראמפ ב-2016 יכולים לומר לבוחריהם שהם עשו יותר מאשר להעמיד לדין את הנשיא. התוצאה הייתה, שכל חברי הסיעה למעט שלושה תמכו בשני סעיפים האישום.

פלוסי בת ה-79 היא האישה החזקה ביותר בוושינגטון ובמפלגה הדמוקרטית מזה 20 שנה, ואת כוחה ביצרה כאשר טראמפ היה עדיין מנחה של תוכנית ריאליטי טלוויזיונית. לדבריה, היא רוצה להיזכר לא בזכות הליכי ההדחה אלא בזכות החקיקה שהובילה, ובראשה חוק הבריאות של הנשיא ברק אובמה, אבל לטוב או לרע – מורשתה כרוכה כעת בזו של טראמפ. ואם הליכים אלו הפכו אותה למקור השראה לחבריה הדמוקרטים – הם הפכו אותו לדמות מרושעת בעיני הרפובליקנים.

בשנה האחרונה הלכה פלוסי צעד אחר צעד נגד טראמפ. עוד לפני שחזרה לכס היו"ר, היא התעמתה איתו בפגישה בבית הלבן, ויצאה ממנה במשקפי שמש ובמעיל בצבע חלודה – בתמונה שהפכה עד מהרה לוויראלית. כאשר רצה טראמפ בינואר השנה לשאת את נאום מצב האומה בעיצומה של השבתת הממשל, סירבה פלוסי להזמין אותו עד לסיום ההשבתה. כאשר הבית הלבן פרסם תחת הכותרת "ננסי העצבנית" תמונה שלה מנופפת באצבעה לעבר הנשיא, מיהרו תומכיה להפיץ אותה בטוויטר.

מבחינת פלוסי וחבריה הדמוקרטים, מציין הטיימס, הליכי ההדחה הם סיכון מחושב. בשנת 2010 – בה אישרו את חוק הבריאות, חוק לטיפול בשינויי האקלים ואת החוק לחילוץ וול סטריט מהמשבר של 2008 – הם איבדו את הרוב והיא איבדה את כס היו"ר. אך פלוסי משוכנעת שההיסטוריה לא תחזור על עצמה בשנה הבאה וגם אינה חוששת מאובדן תמיכה אישית בשל ההליכים. וזאת, למרות שסקר של CNN העניק לה השבוע רק 39% תמיכה, לעומת 43% לטראמפ.

פלוסי מצליחה לשמור על אחדות השורות בסיעה הדמוקרטית לא באמצעות כיפוף ידיים, אלא דרך הדוגמה האישית שלה. אבל אין לטעות ולראות בכך גישה של "תעשו מה שאתם רוצים". היא מבהירה בדיוק מהן ציפיותיה, דורשת נאמנות ומתגמלת עליה, וידועה בנטירת טינה כלפי מי שמרגיזים אותה. במקרה של הליכי ההדחה כל אלו לא היו נחוצים; היא ידעה שיש לה די קולות כבר כאשר הודיעה על תחילת החקירה.