ולדימיר פוטין נראה מבסוט כאשר הכריז, כי בשנת 2019 מיצה את עצמו "מה שנקרא הרעיון הליברלי". לדבריו, אנגלה מרקל ביצעה טעות קשה כאשר פתחה את שערי גרמניה בפני מהגרים העלולים להרוג, לגנוב ולאנוס משום שיש לשמור על זכויותיהם. דעות כאלו נשמעות יותר ויותר, כאשר גל של פופוליזם שוטף את העולם. האנשים החזקים בעלייה והדמוקרטיה בנסיגה. העשור היוצא היה טוב לדיקטטורים – כותב טום פרטיף בטיימס הלונדוני.

עם שובו לכס הנשיא ב-2012, פוטין הפגין פחות ופחות סובלנות למתנגדיו. נשיא סין, שי ג'ינפינג, נכנס לתפקידו באותה שנה וריכז בידיו את כל הסמכויות. ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה מזה תשע שנים, הכריז על "דמוקרטיה בלתי ליברלית". העידן ההינדי של נרנדרה מודי בהודו גורר טענות לפגיעה קשה בזכויות המוסלמים. דמוקרטיות יציבות-לכאורה כמו בטורקיה, ברזיל ואפילו ארה"ב נמצאות בשליטתם של מי ששמו להם למטרה לפגוע במוסדות דמוקרטיים.

בחירתו של דונלד טראמפ ב-2016 עודדה את הקיצונים ברחבי העולם. הוא דיבר על הערצתו כלפי פוטין, שי ונשיא הפיליפינים חסר המעצורים, רודריגו דוטרטה. טראמפ הכריז שהוא מאוהב ברודן הצפון-קוריאני, קים ג'ונג-און, והודיע על תמיכתו ברג'פ טאיפ ארדואן הסמכותני.

לדברי פרופ' יאשה מונק מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס – אשר חזה לפני חמש שנים את עלייתם של השליטים הסמכותנים – הדבר נובע משלוש סיבות עיקריות: נסיגה כלכלית וירידה ברמת החיים, כעס בשל מה שנתפס כאיום על אורח החיים מצד מהגרים ולהט"בים, ועליית המדיה החברתית המקלה מאוד על מנהיגים כאלה לצבור תמיכה.

פרופ' ג'ייסון סטנלי מאוניברסיטת ייל אומר, כי יש מכנה משותף למנהיגים אלו, שכולם גברים: "העולם תמיד נוהל בידי אנשים חזקים, אך כעת אנו מדברים על עלייה של לאומנות אתנית, בה אדם אחד מתיימר לייצג את הקול הלאומי". הוא טוען, כי לרשימה זו יש לשייך גם את בנימין נתניהו, לצידם של טראמפ, ארדואן, פוטין, אורבן ואחרים. על-פי תפיסה זו, מדובר בתגובת-נגד לליברליזם הנובעת מתוך מפני מהגרים, בני דת שונה, אינטלקטואלים ולהט"בים.

סטנלי מסביר, כי הקונצנזוס אחרי מלחמת העולם השנייה היה לבלום רגשות כאלו – אך הוא החל לקרוס, והלאומנים זיהו הזדמנות לנצח בבחירות באמצעות משחק על טענות של אפליה. ועם כל פופוליסט שעלה לשלטון, נחלשה המחויבות הבינלאומיות לנורמות הליברליות. ועוד היבט: מבחינתם של מנהיגים כמו טראמפ ופוטין, עיוות האמת הוא אחד האמצעים לזכות בתמיכה. הם מפציצים את אזרחיהם בשקרים, חצאי אמיתות ותיאוריות קונספירציה.

מונק צופה מגמות סותרות בעשור החדש. בארה"ב, ברזיל, איטליה, הודו ופולין יהפכו הממשלים הלאומניים ליותר סמכותניים. לעומת זאת, בהונגריה, טורקיה, ונצואלה ואולי אפילו רוסיה יגרמו הלם חיצוני או משבר פנימי להיפוך מגמה. סטנלי – שהוריו היו ניצולי שואה מגרמניה ופולין – אומנם מבקש להזהיר מפני סכנות הרודנות, אך כאקדמאי הוא אופטימי: מתנגדי הלאומנות צריכים לצאת לרחובות ולהרחיק את הדיונים מנושאים רעילים כמו ההגירה ושינויי האקלים. ההיסטוריה מלמדת שאפשר להפוך את הגלגל, הוא אומר.