פיט בוטייג'יג' פרש מן המרוץ הדמוקרטי למועמדות לנשיאות. בוטייג'יג' בן ה-38 הוא ההומוסקסואל הגלוי הראשון שהתמודד על התפקיד. הוא כיהן בעבר שמונה שנים כראש עיריית סאות'-בנד שבמדינת אינדיאנה, בת 110,000 תושבים - תפקידו הציבורי המשמעותי היחיד.

פרישתו של בוטייג'יג' באה (יום ב', 2.3.20) יממה לפני "סופר טיוזדיי" - הבחירות המקדימות בהן יחולקו למעלה משליש מן הצירים לוועידת המפלגה בחודש יולי. לפני כן פרש המיליארדר טום שטייר. פרישתו של בוטייג'יג' עשויה לחזק את סגן הנשיא לשעבר, ג'ו ביידן, שכן השניים התמודדו על קולותיהם של המתונים מבין המצביעים הדמוקרטיים - ואולי גם את ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, מייקל בלומברג, מתון אף הוא.

בהודעת הפרישה שלו אמר בוטייג'יג', שמועמדותו נשענה על נסיונו המוניציפלי, שכן יש להתחיל ולנהל את ארה"ב בדומה לניהול של הערים המוצלחות ביותר בארה"ב. לדבריו, הפרישה היא "הדבר הנכון לעשות כאשר אנחנו בוחנים את המספרים", ועל הדמוקרטים למצוא את המועמד הנכון שיתייצב מול הנשיא דונלד טראמפ. הוא נמנע מלהודיע על תמיכה במועמד כלשהו, אם כי החליף לפני כן מסרונים עם ביידן. בוטייג'יג' תקף את הסנאטור ברני סנדרס, המוביל הנוכחי במרוץ הדמוקרטי, באומרו שיש צורך במועמד שיציג סדר יום רחב ולא כזה המייצג אידיאולוגיה שאבד עליה הכלח.

בוטייג'יג' היה הפתעת הבחירות המקדימות הראשונות: הוא ניצח במספר הנציגים במדינת אייווה (אם כי במניין הקולות ניצח סנדרס) והגיע שני בניו-המפשייר. הצלחתו התבססה במידה רבה על מנגנון יעיל במיוחד של גיוס תרומות, שהסתכמו ב-24 מיליון דולר בחודשים אפריל-יוני אשתקד. אולם בוטייג'יג' לא הצליח לשמר את התנופה משתי המדינות הראשונות. הפיאסקו במניין הקולות באייווה פגע במומנטום שלו, ואילו המקום השלישי המפתיע של הסנאטורית איימי קלובוכר בניו-המפשייר קיבל את מירב תשומת הלב.

מבחינת הרכב המצביעים, לא הצליח בוטייג'יג' לפרוץ אל מעבר לבסיס הטבעי שלו - המצביעים הלבנים. במפלגה הדמוקרטית יש חשיבות רבה למצביעים האפרו-אמריקניים והלטיניים, אך התוצאות בשתי המדינות הבאות הוכיחו את חולשתו של בוטייג'יג'. הוא הגיע שלישי בנבדאה ורביעי בדרום קרוליינה, בהן יש אוכלוסיות מיעוטים משמעותיות; בדרום קרוליינה הוא קיבל 3% בלבד מקולות האפרו-אמריקנים.

בשנת 2019 גייס בוטייג'יג' 76 מיליון דולר - סכום עצום בהתחשב באלמוניותו - אך הוא השקיע את רוב הסכום באייווה ובניו-המפשייר. כאמור, הוא הצליח היטב בשתי מדינות אלו, אך חוסר יכולתו למנף הצלחה זו היה בעוכריו גם מבחינה פיננסית. הוא לא מסוגל היה להשקיע את הסכומים הדרושים לקראת סופר טיוזדיי, בו מתקיימות בחירות ב-14 מדינות החל ממסצ'וסטס במזרח ועד קליפורניה במערב. כיוון שכך, פחתו מאוד סיכוייו להגיע לאחוז החסימה המדינתי של 15% - הרף הדרוש כדי לקבל מינימום של נציגים.