הכלכלה האמריקנית עומדת לצנוח לטריטוריה בלתי מוכרת. אין ספק שהיא בדרך למיתון; הנעלמים הגדולים הם עומקו והתמשכותו. גרג דאקו, הכלכלן הראשי של אוקספורד אקונומיקס, צופה ירידה של 0.4% בתוצר ברבעון הראשון וצניחה חסרת תקדים של 12% ברבעון השני. התחזית של גולדמן-זאקס לרבעון הבא: התרסקות של 24%. אפילו בזמן מלחמה – מציין אלן צנטנר, הכלכלן הראשי של מורגן-סטנלי – לא נאסר על האמריקנים לצאת מבתיהם או להתקהל.

החברות הקטנות יספגו את המכה הקשה ביותר ורבות מהן יקרסו, צופה ניו-יורק טיימס (22.3.20). התוצאה היא שהמשק האמריקני עובר ממהירות של 100 קמ"ש בינואר לבלימה מוחלטת במארס. בשבוע שעבר נרשמו 281,000 דורשי עבודה חדשים, שיא של שלוש שנים. גולדמן-זאקס צופה שהשבוע יהיה 2.25 מיליון. דאקו מעריך שהאבטלה תגיע בחודש הבא ל-10% - שהם 16.5 מיליון איש; שר האוצר, סטיב מנוחין, הזהיר מפני 20% אם לא יינקטו הפעולות הדרושות. וזה אחרי האבטלה הנמוכה ביותר מזה יובל שנרשמה בחודשים האחרונים.

אחת הסיבות לתרחיש האימים הזה היא שמדובר בחולשה כלכלית המזינה את עצמה, ואשר מחמירה עוד יותר בשל מלחמת מחירי הנפט. מגזר השירותים הוא השולט בכלכלה האמריקנית, לעומת דומיננטיות של מגזר הייצור בעבר. כמעט 75% מהפעילות נובעים מהוצאות הצרכנים, ומחצית ממנה בסיכון – מזהיר דאקו. הסיוע שמציע הממשל אומנם יעזור, אך בצורה מוגבלת בלבד – אומרים כלכלנים.

חברת דירוג האשראי מודי'ס מעריכה, כי הפגיעה הקשה ביותר תהיה מנת חלקם של ענפי האירוח, המסעדות והתעופה, בעוד שהפגיעה הקלה ביותר (יחסית) תהיה בענפי הבריאות, הרוקחות והכימיקלים. גם התקשורת, התוכנה והפלדה יהיו בצד שייפגע פחות. זה יהיה כנראה המיתון הראשון בהיסטוריה שיתחיל בצד הצריכה ולא בצד הייצור.

הטיימס מדגיש, כי אפילו אם יתממשו התחזיות השחורות ביותר – מיתון הקורונה לא יתקרב לשפל הגדול של המאה שעברה. בשנים 1933-1929 הצטמקה הכלכלה האמריקנית ברבע, האבטלה זינקה ל-25% ושוק המניות התרסק ב-80%. אבל אין ספק שמספר המובטלים יעלה פי כמה בשבועות הקרובים והמחיר הכלכלי של המגיפה ילך ויחמיר, ככל שיותר עסקים ייסגרו בצו השלטונות. וכאמור, הדאגה הגדולה ביותר איננה לחברות הגדולות אלא למסעדה השכונתית – אשר תתקשה מאוד לשרוד.

בשלב מסוים נדמה היה, כי ענף הייצור מוגן יחסית מפני הקורונה – אך לא עוד. גם מפעלים גדולים נאלצים לסגור את שעריהם, ובהם יצרני הרכב המובילים – ג'נרל מוטורס, פורד ופיאט-קרייזלר. ואילו יצרנים קטנים ניצבים בפני אפשרויות קשות ועתיד קודר. כמו למשל מפעל הנעליים של קווין קיין במדינת מיין, שעסקיו הצטמקו בשליש בשבועיים האחרונים, שאת החודש הנוכחי יסיים באיזון – ומי יודע מה יקרה מהחודש הבא.

בטווח הארוך, מציין הטיימס, מה שיקבע יהיה לא רק כמה זמן יימשך המיתון, אלא גם מה יקרה לאמון הצרכנים. הערכה מתונה של הכלכלנים וורוויק מק'קיבין ורושן פרננדו מדברת על 236,000 מתים בארה"ב ועל ירידה של 2% (420 מיליארד דולר) בתוצר. ואם המגיפה תימשך שנה ותגבה את חייהם של מיליון אמריקנים – אחד התרחישים של המרכז לבקרת מחלות – התוצר יצנח השנה ב-8.4% (1.8 טריליון דולר). גם אם התרחיש האופטימי-יחסית הוא שיתממש, אומר מק'קיבין, הכלכלה לא תחזור לקדמותה, משום שהאמריקנים יבינו שהשווי הקודם של נכסיהם הפיננסיים היה מנופח.

בשורה התחתונה, עומק הפגיעה בכלכלה תלוי בכמה זמן תימשך המגיפה ועד כמה היא תהיה חמורה. טורסטן סלוק, הכלכלן הראשי של דויטשה בנק סקיוריטיס, אומר שבכל מקרה – הצרכנים ימשיכו להיות זהירים גם לאחר שהשלטונות יכריזו שהמגיפה עברה. התאוששות חדה ומהירה תצריך זינוק באמון הצרכנים – אך הוא אינו נראה באופק. "קיימת סכנה שהתרחש שינוי פסיכולוגי", מסביר סלוק. "אנשים לא ירצו לנסוע הרבה ולהוציא כסף שאולי ירצו לחסוך למחר. תהיה זהירות רבה יותר".