בעוד תשומת הלב ניתנת לתגובת הממשל הפדרלי בארה"ב למגיפת הקורונה, וושינגטון פוסט מצביע על הבעיות הכספיות של המדינות. זוהי הבעיה הרדומה של המשבר הכלכלי, וסיוע כעת למדינות עשוי להיות כל ההבדל בין מיתון קצר לבין שפל ממושך, במיוחד באיזורים שטרם החלימו לחלוטין מן המשבר של 2008.

חבילת הסיוע שאישר הקונגרס כוללת 150 מיליארד דולר למדינות ולרשויות המקומיות ו-31 מיליארד דולר לבתי ספר וקולג'ים מקומיים. אבל הפוסט טוען, כי סכומים אלו – מבורכים ככל שיהיו – רחוקים מלהספיק. לשם השוואה: אובדן ההכנסות של המדינות בחמש השנים הראשונות של המשבר הפיננסי היה 600 מיליארד דולר.

יש סיבות להאמין שהנזקים הפעם יהיו גדולים עוד יותר. מדינות רבות נכנסו למשבר הנוכחי במצב תקציבי גרוע, עם מעט מדי עתודות ליום סגריר. נכון לסוף 2019, רק למחצית מהמדינות היו עתודות להתמודדות עם מיתון חלקי. וכל המדינות יספגו מהלומות, מסיבות שונות: פגיעה בתיירות (פלורידה, נבאדה), המשבר באנרגיה (טקסס, אוקלהומה), הנפילה בשוק המניות (קליפורניה, ניו-יורק).

בין הבעיות המרכזיות היא הירידה הצפויה בהכנסות ממס המכירות [המקבילה האמריקנית למע"מ], המהווה שליש מהכנסותיהן, בשל הצניחה בפעילות המסחרית. אפילו רכישות הפאניקה לא יעזרו, כי חנויות מכולת ובתי מרקחת לעיתים קרובות פטורות ממס המכירות. מדינות רבות דחו את המועד להגשת הדוחות לרשויות המס המקומיות, וגם צעד זה יפגע בהכנסותיהן. ההאטה כמובן תפגע בהכנסות ממיסים, כולל בשנים הבאות.

במקביל, מזכיר הפוסט, ההוצאות גואות. התביעות לדמי אבטלה כבר זינקו: 3.3 מיליון בשבוע שעבר. גם אם מדובר רק בחופשות ללא תשלום, עדיין יש לשלם. ומספר זה כנראה אינו משקף את מלוא הבעיה, משום שאתרי האבטלה של כמה מן המדינות קרסו. חבילת הסיוע תעניק למדינות מימון לתוספת לדמי האבטלה, אך לא את המימון לשכבה הבסיסית של התשלומים.

גם הדרישות לסיוע מתוכנית הביטוח הרפואי מדיקאייד עולות בדרך כלל בזמן מיתון, ומאחר שהמיתון הנוכחי נגרם בשל מגיפה – ברור שהרבה יותר אנשים יזדקקו לאותו סיוע ובסכומים גבוהים יותר. הקונגרס אומנם העלה את ההשתתפות הפדרלית במימון מדיקאייד, אך לא בשיעור שאפילו מתקרב לזה שיהיה דרוש וגם לא לזה שהוענק במשבר הפיננסי. הפוסט מעיר, שזהו פספוס משום שמדיקאייד היא כלי יעיל להעביר כספים מן הממשל הפדרלי אל המדינות אפילו שלא בזמני משבר.

בניגוד לממשל הפדרלי, רוב המדינות והרשויות המקומיות חייבות על-פי החוק לשמור על תקציבים מאוזנים. בלא סיוע פדרלי נוסף, הן לא יוכלו להתמודד כיאות עם המשבר, ועלולות להיקלע לסחרור של קיצוץ בשירותים, הרעה במצבם של משקי הבית והעסקים, ומיתון לאורך שנים רבות.