בתחילת השנה נראתה אנגלה מרקל לרבים כברווז צולע, אבל הקורונה הזניקה את שיעור התמיכה בה ל-86%. ביומיים האחרונים היא עומדת בראש ועידת פסגה רבת חשיבות של האיחוד האירופי, וביום הולדתה ה-66 (שלשום, 18.7.20) היא נראית בשיאה כוחה. "מרקל היא למעשה הקנצלר של האיחוד האירופי", אומר לוושינגטון פוסט הפרשן הגרמני האיו פונקה. "היא רוצה כעת סיפור הצלחה, היא רוצה לעשות דברים".

האתגר עצום: ההשלכות הקשות של הקורונה על כלכלת אירופה, מו"מ הברקזיט שטרם הושלם, המאבק המחריף בין ארה"ב לסין. אבל זוהי גם הזדמנות למרקל לקבע את מורשתה, אם תצליח להעביר את חבילת הסיוע הענקית – 750 מיליארד אירו – לצד הצעת התקציב של האיחוד לשבע השנים הקרובות, בסך טריליון אירו. נשיא מועצת אירופה, צ'רלס מישל, הוא המופקד רשמית על מציאת פשרה בין חברות האיחוד, אך כל עסקה תלויה בפועל במיומנות ארוכת השנים של מרקל כנושאת-ונותנת וגם בעוצמתה הכלכלית של גרמניה.

מרקל הייתה במשך שנים הפנים של מדיניות הצנע האירופית והתנגדה נמרצות לקשירת גורלה הפיסקלי של גרמניה לזה של המדינות החלשות יותר באיחוד. אבל כעת היא איחדה כוחות עם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, בקידום תוכנית ליצירת חוב משותף של כל ארצות האיחוד, כדי לסייע למדינות שנפגעו מן הקורונה בצורה הקשה ביותר – באמצעות הלוואות ומענקים. התוכנית נתקלה בהתנגדות עזה מצד המדינות העשירות – הולנד, דנמרק, שבדיה ואוסטריה – הדורשות שהסיוע יינתן רק כהלוואות ותוך הצבת תנאים קשוחים בפני המדינות שיקבלו אותו.

מחלוקת נוספת היא בשאלה האם יש להתנות את הסיוע בהתנהגות בהתאם לערכים דמוקרטיים. הונגריה ופולין, שאמורות להיות בין הנהנות העיקריות ממנו, ספגו ביקורת קשה על פגיעותיהן בעצמאות בתי המשפט, בעיתונות החופשית ובשלטון החוק. כללי האיחוד מחייבים הסכמה פה אחד של כל 27 חברותיו כדי לאשר את התוכנית.

המוניטין של מרקל כ"קנצלר הצנע" מטרידים אותה, אומר הביוגרף הרשמי שלה, סטפן קורנליוס, אבל לא הייתה מבצעת את פניית הפרסה הנוכחית אלמלא המצב באירופה היה חמור. היא יכולה ליהנות מרוח גבית בדמות תמיכה ציבורית שרק הולכת וגדלה, משום שהיא מנהלת את משבר הקורונה בצורה מדודה, המבוססת על עובדות ובשאיפה לקונצנזוס. למרקל יש דוקטורט בכימיה, והיא הבינה את חומרת המחלה כבר בשלביה הראשונים: היא ביקשה משר הבריאות לתדרך את הממשלה כבר בתחילת ינואר, ובסוף פברואר עברה לחלוטין להתנהלות חירום. באמצע מארס נשאה מרקל נאום נדיר לאומה (הראשון שלה שלא לרגל חג המולד) ואמרה לגרמנים: "קחו את זה ברצינות". ומאחר שהיא ידועה כמי שאינה מפזרת ספינים, הציבור האזין ויישם.

ניהול משבר הקורונה חייב תיאום הדוק עם ראשי הממשלות של 16 המדינות המרכיבות אותה, משום שבידיהם מצויה הסמכות להטיל סגר ומגבלות אחרות. מרקל עמלה קשות והשיגה את שיתוף הפעולה והאמון שלהם. היא גם איחדה את שורות הקואליציה שלה, שנראתה על סף קריסה, והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית – השותפה העיקרית לנוצרים-דמוקרטים של מרקל – מילאה תפקיד מועיל וחשוב. אבל את עיקר הקרדיט מקבלת, נכון לעכשיו, מפלגתה של מרקל (אשר הודיעה שזו הקדנציה האחרונה שלה), עם עלייה של 11% בתמיכה בה לאורך המשבר, בעוד שלפניו היא ספגה מפלות משפילות בכמה בחירות מקומיות.

ועדיין – מדגיש הפוסט – המורשת של מרקל אינה מובטחת, שכן אין לה יורש ברור. המועמדת המועדפת עליה, אנגרט קראמפ-קרנבאואר, נאלצה להתפטר בתחילת השנה מראשות המפלגה בשל ביקורת קשה על תפקודה. בשבוע שעבר נשמעו הערכות, לפיהן מרקל תביע תמיכה בראש ממשלת בווריה, מרקוס סודר, אשר אירח אותו ברוב הדר במדינתו – אך היא לא עשתה זאת. פרשנים אחרים אומרים, כי מרקל תעדיף מישהו ממפלגתה-שלה ולא ממפלגת-האחות הבוורית, וייתכן שהביקור בבווריה רק נועד להפגין את אחדותה של גרמניה לפני הפסגה בבריסל. בכל מקרה, ההערכות לפיהן היא תפרוש לפני הבחירות הבאות בשנת 2021, נראות כעת תלושות מן המציאות.