בשבוע שעבר צצה ברשתות החברתיות גרסה סטירית חדשה לסצינה המפורסמת מהסרט "הנפילה", בה אדולף היטלר מאבד לחלוטין את עשתונותיו בימים האחרונים של המלחמה. בגרסה זו, היטלר משתולל כאשר מתברר לו שדונלד טראמפ עומד להפסיד בבחירות. מובן שאין כל מקום להשוואה, מדגיש פרופ' בנג'מין קרטר הֶט, מומחה להיסטוריה של גרמניה הנאצית, במאמר בלוס אנג'לס טיימס. אבל יש נקודה רצינית מתחת לסטירה הזאת. סירוב להשלים עם מציאות בלתי נעימה הוא מאפיין של רודנים.

היטלר הורה מתוך הבונקר שלו לנהל קרבות רפאים, בתקווה שיוכל לחלץ ניצחון כלשהו ממלתעות התבוסה. ארבע שנים קודם לכן היה יוסף סטלין במצב דומה, כאשר סבל מהתמוטטות עצבים בעקבות ההתקפה הגרמנית ופרש לדאצ'ה שלו; עד הרגע האחרון הוא היה בטוח שלא תפרוץ מלחמה. רודנים חיים עם האשליות שלהם, משום ששלטונם שלהם מנתק אותם ממידע אמין: אין עיתונות חופשית והן מוקפים באומרי-הן, שמשרותיהם וחייהם תלויים בהעצמת האשליה.

הבעיה היא, שכאשר רודנים מצויים בהכחשה כזאת – הם מסוכנים ביותר. סירובו של סטלין להכיר במציאות לפני 22 ביוני 1941 הוביל לכך שהוא הפקיר את ברית המועצות למלחמה שעלתה בחייהם של 27 מיליון מאזרחיה. היטלר החליט, כי הגרמנים אינם ראויים לחיות והורה על מדיניות הרסנית של אדמה חרוכה. ולא מדובר רק בשיעור היסטוריה; העולם ממשיך לייצר מנהיגים כאלה, מדגיש הֶט. כך מתנהגים בימים אלו ממש ויקטור אורבן בהונגריה ורג'פ טאיפ ארדואן בטורקיה, ואילו טראמפ רומס כל נורמה של הדמוקרטיה האמריקנית.

כיצד מדינה נופלת קורבן לעריץ מוכה אשליות? התשובה תמיד זהה: שבטיות של הפוליטיקה ומחיקה של האמת. שליטים סמכותנים חייבים לבצע דמוניזציה של אויב: הקולאקים, היהודים, המהגרים, מדינה זרה. הדבר מאפשר להם לאחד את האנשים "שלהם" והפוליטיקה מסתכמת במשפט אחד: "הקבוצה שלי חייבת לנצח והקבוצה שלך חייבת להפסיד". תועמלן נאצי אמר פעם, כי הנאצים אינם רוצים מחירי לחם גבוהים יותר או נמוכים יותר אלא "מחירי לחם נציונל-סוציאליסטיים". התובע הסובייטי הידוע לשמצה אנדריי וישינסקי אמר לאנשיו, כי "אינסטינקט מעמדי" גובר על הוכחות.

לכל אלו אין כל קשר לשיפוט הגיוני. רודנים תלויים בביטול ערכה של האמת. ג'ורג' אורוול היטיב לסכם זאת: "המפלגה אמרה לך לדחות את מראה עיניך ומשמע אוזניך". וזה ממש לא רחוק מן האמריקנים, מדגיש הֶט. טראמפ יעזוב את הבית הלבן ב-20 בינואר, בדרך זו או אחרת, אבל הוא מפגין את כל הסימנים של שליט סמכותן. הפוליטיקה שלו שבטית ובזה לאמת, והוא סובל מהאשליות האופייניות לרודנים. עד 20 בינואר ביכולתו לגרום נזק עצום.

שקריו ומלחכי פנכתו יישארו לאורך זמן. אחרי מלחמת העולם הראשונה הפיצו מפקדי הצבא הגרמני במכוון את השקר כאילו "גרמניה נדקרה בגבה" בידי פוליטיקאים דמוקרטיים ושמאלניים; השקר הזה סייע לעלייתו של היטלר. כיום אנו רואים את המפלגה הרפובליקנית מתגייסת ברצון לטיפוח האשליה של טראמפ כאילו ניצח. השקרים של לינזדי גראהם, טד קרוז ומייק פומפאו יזרעו מרירות במשך שנים. הם הראו שניצחון ואפילו חנופה לאגו השברירי של טראמפ, חשובים להם יותר מאשר הישרדות הדמוקרטיה האמריקנית. השאלה המרכזית בשנים הבאות, מסכם הֶט, תהיה כמה זמן תוכל ארה"ב להתקיים כדמוקרטיה כאשר אחת משתי המפלגות הגדולות מצויה בידיהם של אנשים כאלה.