הצוות שלו בכלכלה ובאיכות הסביבה הוא מעט שמאלה מן המרכז. צוות מדיניות החוץ שלו נלקח מהזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית. עוזריו הבכירים בבית הלבן הם ותיקי וושינגטון. התמונה הכוללת של ממשל ג'ו ביידן, מסיק ניו-יורק טיימס, היא: מוכר, פרגמטי וברובו שייך למרכז. הדבר עולה בקנה אחד עם העסקה שהוא הציע לדמוקרטים בבחירות המקדימות: לא שמאל כמו ברני סנדרס ואליזבת וורן, ולא איש וול סטריט כמו מייקל בלומברג.

הקבינט של ביידן מתוכנן להיות הרחבה של האידיאולוגיה שלו עצמו, נטוע בעקרונות דמוקרטיים ותיקים אבל עם יותר דגש על המעמד העובד, דחיפות בנוגע לשינויי האקלים ויותר רגישות לשוויון גזעי. המועמדים שלו לתפקידים הבכירים משקפים את הדימוי שיצר הקמפיין שלו ושהוביל לתבוסתו של דונלד טראמפ: גיוון באופן המדבר לליברלים, למצביעים הצעירים ולבני המיעוטים; והם מתונים כמו המצביעים שהעניקו לו את הניצחון במדינות המפתח. הוא בחר בבעלי עשרות שנים של ניסיון בפעילות שקטה מאחורי הקלעים, כחלק ממחויבותו לחזור לשלטון יציב ורגוע אחרי ארבע השנים הכאוטיות של טראמפ.

המינויים אינם יותר מאשר ניד ראש לתנועה הפרוגרסיבית במפלגה הדמוקרטית שסייעה לו לנצח בבחירות, מה שמותיר כמה מן הליברלים מתוסכלים. עד כה, הוא לא מינה איש התומך בצעדים להם התנגד במהלך הקמפיין שלו ואשר יקרים לליבם של הליברלים, כמו חינוך גבוה חינם, ניו דיל ירוק ויקר, אג'נדה נגד וול סטריט, ביטוח בריאות כללי ועלייה חדה בשכר המינימום.

אין זה קל לצפות את מדיניותו של כל הממשל על-פי הבחירה בכתריסר חברי קבינט. לא משנה מהן העמדות האישיות של השרים; המנדט שלהם ברגע בו ייכנסו לתפקידיהם יוגדרו על-פי הבטחותיו ומדיניותו של ביידן. למשל: שר הבריאות המיועד, חוויאר בסרה, תמך בשעתו ב"מדיקר לכל", וכעת עליו לתמוך בכוונתו של ביידן לשפר את אובמהקר. לצד זאת, ביידן מפגין נטייה יותר פופוליסטית מזו של אובמה, כאשר הוא מדבר על חיזוק האיגודים המקצועיים ויצירת משרות בשכר נמוך על-ידי השקעות ניכרות בתשתיות. לצד זאת, הצהיר ביידן שהטיפול בשינויי האקלים יתפוס מקום מרכזי בתוכניתו הכלכלית להתאוששות מהקורונה.

כמו נשיאים קודמים, ביידן הבהיר שבכוונתו לשלוט מן הבית הלבן בקבלת ההחלטות, באמצעות מינוי נאמניו ובעלי ניסיון רב לתפקידי המפתח שליד החדר הסגלגל. במינויים אלו כבר ניכרות טביעות אצבעותיו של רון קליין, ראש הסגל המיועד. סוזן רייס, שהייתה היועצת לביטחון לאומי בממשל אובמה, תנהל את מדיניות הפנים – תפקיד שהוטל עליה לא רק בשל נסיונה, אלא גם בשל יכולתה לאזן בין אינטרסים שונים בביורוקרטיה הממשלתית.

הטיימס מזכיר, כי ביידן טרם אייש כמה משרות מפתח. שר המשפטים אמור למלא תפקיד מרכזי במימוש הבטחתו של ביידן להרחיב את זכות ההצבעה, לבצע רפורמות ברשויות האכיפה ולאכוף צדק גזעי בבתי המשפט. על שרי העבודה, החינוך והמסחר יוטל להגשים את חזונו של ביידן בדבר השקעות גדולות יותר בבתי הספר, משרות בטוחות ומכניסות יותר ואקלים משופר לעסקים.

לצד זאת, ניתן כבר להצביע על כמה קווים. כאמור, צוותו הכלכלי נוטה שמאלה בהשוואה לזה של אובמה. ססיליה ראוז, שתעמוד בראש מועצת היועצים הכלכליים, צפויה להתמקד בסיבות לכך שחלק מן האמריקנים נותרים מאחור ובאתגרים בשוק העבודה. שרת האוצר המיועדת, ג'נט ילן, היא כלכלנית של שוק העבודה התומכת מזה זמן רב בהעלאת שכר. הת'ר באושיי, שתהיה חברה במועצת היועצים, תומכת גם היא בהעלאת שכר המינימום ובחופשת לידה בתשלום בת 12 שבועות.

במדיניות החוץ בחר ביידן באישים שאיתם עבד בצורה הדוקה, רובם אישים בלתי-אידיאולוגיים שיישמו את המדיניות שלו ולא ינסו לקדם סדר יום משלהם. שר החוץ המיועד, אנתוני בלינקן, עבד עם ביידן בוועדת החוץ של הסנאט בשנות ה-90 והוא "שלוחה של מוחו" של הנשיא הנבחר, מגדיר אותו הטיימס. בדבריו הפומביים שיקף בלינקן לרוב את דעתו של ביידן, כולל בנושא חשיבות מנהיגותה הגלובלית של ארה"ב, בריתותיה ועוצמתה הצבאית. מנהלת המודיעין הלאומי, שר ההגנה והיועץ לביטחון לאומי – כולם מנהלים מיומנים ואיש מהם אינו מזוהה עם דעות פוליטיות מוצקות.