הקורונה שוב הופכת את הנסיעה הבינלאומית לנחלתם של בודדים. כניסות תיירים בעולם כולו צנחו ב-85% ביחס לערב המגיפה. קרוב לשליש מהגבולות עודם סגורים, ורבים אחרים פתוחים רק למחוסנים או למי שמציגים בדיקות שליליות. אקונומיסט טוען שהגיע הזמן לחשוב אחרת.

לפני המגיפה היוותה התיירות 4.4% מהתוצר ו-7% מהתעסוקה במדינות עשירות. במוקדים כמו תאילנד והאיים הקריביים השיעורים היו גבוהים בהרבה. נוסעים עסקיים סייעו למעסיקיהם לכבוש שווקים חדשים, ובמקביל יצרו משרות לשוערי מלונות ולנהגי מוניות. סטודנטים זרים הביאו נקודות מבט שונות לקמפוסים ולקחו הביתה רעיונות חדשים. בשנה שעברה חיו 280 מיליון איש מחוץ לארצותיהם וסגירת הגבולות ניתקה אותם ממשפחותיהם.

מגבלות התנועה אמורות להגן על המקומיים מפני הקורונה, אך הן עושות עבודות גרועה – אומר אקונומיסט. מדינות בודדות, בעיקר איים ורודנויות, הצליחו למנוע את כניסת הנגיף באמצעות מגבלות דרקוניות – ובמחיר של אדישות לחיסון. לכן, מדינות ששמו את מבטחן בבידוד מרצון, מגלות שקשה להן להיפתח מחדש.

לרוב המדינות יש גבולות יבשתיים ומצביעים, ומבחינתן סגירת הגבולות יצרה רק המון הוראות מבלבלות ובלתי הגיוניות. ארה"ב מגבילה כניסת מבקרים מבריטניה והאיחוד האירופי – בעלי בריתה הקרובים ביותר, שותפי הסחר העיקריים שלה ובעלי שיעור התחסנות גבוה; והיא מתירה כניסה מדרום-מזרח אסיה, מקורו של זן הדלתא. תאילנד דורשת בידוד של שבועיים, אבל מבין 21,038 המקרים שזוהו ב-10 באוגוסט – רק 19 היו מיובאים. ברגע בו זן חדש מגיע למדינה, שיעור ההידבקות מוכפל תוך שבועיים וסגירת הגבולות אינה מסייעת בדבר.

מדינות רבות מתחילות להקל על-כניסת מחוסנים. זהו רעיון טוב, אך הוא מיושם בצורה כושלת. כמה מן המדינות מערימות מכשולים מיותרים לגבי החיסונים בהם הן מכירות. בריטניה, אשר העניקה לאזרחיה 5 מיליון מנות של חיסון אסטרה-זנקה תוצרת הודו, מונעת כניסת הודים שהתחסנו באותו חיסון עצמו. היא תרמה חיסונים למדינות אחרות, אך לא תאפשר את כניסתם של מי שהתחסנו בהם. היה זמן בו סין אפשרה רק את כניסתם של מי שהשתמשו בחיסון מתוצרתה.

לדעת אקונומיסט יש דרך טובה יותר לפקח על התעבורה הבינלאומית. העיקרון הראשון צריך להיות שברירת המחדל היא גבולות פתוחים, ושלכן המגבלות צריכות להיות צרות, זמניות ומיועדות להאט את התפשטות הנגיף (במקום המשימה הבלתי-אפשרית של הפסקתה). כאשר זנים כמו הדלתא כבר נכנסו, אין טעם במגבלות. העיקרון השני צריך להיות שכל המדינות יאפשרו כניסת מחוסנים בכל חיסון שאישר ארגון הבריאות העולמי. רק בודדים יכולים לבחור איזה חיסון יקבלו, והטלת מגבלה שכזאת הופכת את הנסיעה להגרלת לוטו. אפליה על בסיס משהו שאיננו בידך איננה הוגנת ופוגעת במאמץ ההתחסנות הבינלאומי.

העיקרון השלישי הוא שהכללים צריכים להיות גלויים ואחידים, תוך מתן עדיפות למדע על פני הפוליטיקה. אם מדינות אירופה יעדיפו זו את זו, יתר העולם יראה ויזכור. חופש התנועה הוא אחד החירויות החשובות ביותר. ניתן להגבילו רק אם המגבלות מצילות חיים, וחובה להחזירו מיד כאשר הביטחון הושג – וברוב המקרים זה אומר: עכשיו.