הנשיא ג'ו ביידן לא יכול היה – וגם לא ניסה – להסתיר את צערו ביום הגרוע ביותר של נשיאותו, היום של הפיגוע הקטלני בקאבול. כמפקד העליון, הוא יחיה את האירוע עד היום האחרון של נשיאותו. אבל דן בלץ, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט, שואל האם זה היום שיגדיר את כל כהונתו של ביידן.

הנסיגה מאפגניסטן מאופיינת בגבורה וטרגדיה. הרכבת האווירית, בה פונו 117,000 איש מאז 14 באוגוסט, היא אחד המבצעים ההומניטריים והלוגיסטיים המרשימים שביצעה ארה"ב. אבל התוהו ובוהו המתלווה לנסיגה, שבשיאו כמובן הפיגועים בשבוע שעבר, מספר סיפור אחר. האירוע צילק את ביידן ואת צוותו בתחום הביטחון הלאומי, פגע במעמדה העולמי של ארה"ב, העניק ניצחון תעמולתי לאויביה ועודד גורמים רצחניים כמו דאעש.

כל ארבעת הנשיאים שהיו מעורבים במלחמה באפגניסטן עשו טעויות, והחלטתו של ביידן לסיים את המלחמה תיבחן בין היתר במשקפיים אלו – אבל לא רק דרכם. למרות שהיה זה דונלד טראמפ שחתם על הסכם הנסיגה, היה זה דיין אשר החליט לסיים אותה ב-31 באוגוסט ולכן ההשלכות הן באחריותו, מדגיש בלץ.

ביידן סבר שיש לסיים את המלחמה הרבה לפני שנבחר לנשיא. ב-2009 הוא היה היחיד בצמרת ממשל אובמה שהתנגד למשלוח כוחות נוספים לאפגניסטן, תוך שהוא מביע חוסר אמון בממשלה המקומית. ביידן ראה את אפגניסטן כשונה מעירק, וסבר שתגבור כוחות באפגניסטן לא יועיל (בניגוד לעירק). הוא תמך במדיניות של מלחמה בטרור, בניגוד למדיניות של מלחמה בהתקוממות בה תמכו מפקדי הצבא. הוא התנגד לכל מה שנראה כ"בניית אומה". ביידן סבר שהשחיתות בממשלת אפגניסטן היא כרונית ושאין סיכוי להדביר אותה. מייק מולן, שהיה יו"ר המטות המשולבים, אומר כעת שביידן צדק.

השאלה החשובה כעת איננה האם ביידן צדק ב-2009, אלא האם החלטתו כעת הייתה נכונה, ואם כן – האם האירועים בעקבותיה היו בלתי נמנעים. יש הרואים את החלטת הנסיגה כסימן לבטחונו של ביידן בשיקול דעתו; אחרים רואים אותה כעקשנות וסירוב לשמוע דעות אחרות. ביידן ירש מצב קשה מטראמפ, אשר הפחית את מספר החיילים האמריקנים באפגניסטן לאחר ההסכם עם הטליבאן בפברואר 2020 לרמה נמוכה מזו שנקבע בהסכם. ההסכם אפשר לטליבאן להמשיך לבצע פעולות טרור, גם אם לא נגד הכוחות האמריקניים.

ביידן הבטיח שהנסיגה הסופית תבוצע בצורה מסודרת והביע ביטחון בכך שהטליבאן לא יצליח להשתלט על המדינה. אבל הייתה בכך סתירה פנימית: ביידן עצמו האמין במשך שנים שממשלת אפגניסטן מושחתת ושכוחות הביטחון שלה תלויים מדי בארה"ב, אך נראה משוכנע שהממשלה וכוחותיה יעמדו איתן ובהצלחה נגד הטליבאן.

אין ספק שנגרם נזק לנשיאותו של ביידן; השאלה היא לכמה זמן, ממשיך בלץ. הנסיגה הכעיסה את בעלות בריתה של ארה"ב, אשר לדבריהן ממשל ביידן לא נועץ בהן לפני ההחלטה. הרטוריקה של ביידן לפיה "ארה"ב חזרה" התקבלה בברכה בחו"ל לאחר שנותיו של טראמפ, אבל כעת עליו ועל צוותו לשקם את היחסים עם ידידותיה הקרובות ביותר של וושינגטון. ואילו יריבותיה עשויות לזהות חולשה ולנסות לנצל אותה. ביידן מצידו הצהיר שארה"ב תצוד ותעניש את האחראים לפיגוע, ובסוף השבוע היא חיסלה שני בכירים בדאעש. זאת רק ההתחלה: בעתיד ביידן ייבחן בקפידה לגבי תגובותיו על פרובוקציות מצד רוסיה, סין או אירן.

כמה פרשנים אומרים שזהו "רגע 9/11" של ביידן: מבחן קשה בשלב מוקדם של נשיאותו, ויש הרואים אותו כמבחן שהוא עצמו יצר. הרגע הזה יעצב אותו ואת צוותו. ליאון פנטה, שהיה ראש ה-CIA ושר ההגנה בממשל ביידן, משווה את האירוע למפרץ החזירים (הפלישה הכושלת לקובה) בתחילתו של ממשל ג'ון קנדי, "לא רק משום שזהו כישלון בהכנה להשלכות, אלא גם בגלל שקנדי קיבל את האחריות על ההחלטה והבטיח שהפלישה לא תגדיר את מדיניות החוץ של ממשלו. אני מקווה שזה מה שיקרה עם ביידן".

ההשלכות על ביידן אינן צפויות במלואן, כי אפגניסטן היא רק אחד משורה של נושאי מפתח שיעצבו את דעת הקהל על ממשלו המצוי בראשית דרכו. ניצבים בפניו אתגרים משמעותיים בהתמודדות עם הקורונה וזן הדלתא, אשר סיכל את התקוות לחזרה לנורמליות יחסית. במקביל, הוא יכול לחגוג נצחונות משמעותיים בקונגרס, אשר העביר את תוכנית התשתיות ואת התוכנית המתמקדת בשינויי האקלים, בחינוך וברווחה. סקרים מעלים שהציבור תומך בנסיגה מאפגניסטן; פסק דין מקיף יותר לגבי מנהיגותו של ביידן יגיע בעתיד.