ולדימיר פוטין עודנו עשוי להורות על פלישה לאוקראינה. יש לו אובססיה ממושכת כלפי מדינה זו, אותה הוא רואה כחלק מהעולם הרוסי. 150,000 חיילים עודם מוכנים לפקודה. אבל בימים האחרונים נראה שרוסיה מורידה את מפלס המתיחות, לפחות מבחינה הצהרתית. מדוע? איש אינו יודע בוודאות, וניו-יורק טיימס מציע שלושה הסברים אפשריים.

1. זה היה בלוף לאורך כל הדרך

ייתכן שפוטין בילף מן הרגע הראשון ומעולם לא התכוון לפלוש לאוקראינה, ולכן אם ירשום הישג דיפלומטי – קטן ככל שיהיה – זוהי תוצאה חיובית מבחינתו. אין ספק שיש לפוטין סיבות טובות שלא לפלוש. העיצומים שיטילו ארה"ב ובעלות בריתה עלולות לפגוע קשות בכלכלה הרוסית. רוב הרוסים אינם תומכים בפלישה. במלחמה יהיו נפגעים רבים לשני הצדדים – כולל אזרחים אוקראינים, שלרבים מהם יש קרובי משפחה ברוסיה.

כמה מומחים רוסים בולטים, כולל כאלה המקורבים לקרמלין, הביעו במשך שבועות ספקנות בנוגע לאפשרות הפלישה. ספקנות דומה ניכרת בקרב הממשלה בקייב וחיילי אוקראינה בגבול. כתב הטיימס במדינה ציין, כי ניתן היה לצפות ליותר עצבנות – אבל בפועל האוקראינים פחות מודאגים מאשר ממשלת ארה"ב. פקיד רוסי לשעבר אומר כי הקרמלין מאמין שיוכל להשיג יותר באיומי מלחמה מאשר במלחמה בפועל. עצם האיום כבר העניק לפוטין הישגים: נשיא אוקראינה, ולדימיר זלנסקי, רמז שאולי יוותר על ההצטרפות לנאט"ו – אחת הדרישות המרכזיות של פוטין. הנשיא ג'ו ביידן אמר שארה"ב מוכנה לדון עם רוסיה על הגבלת הנשק – דרישה נוספת שלה.

פרשנים אחרים סבורים שפוטין יפתח בקרוב במתקפות קטנות יותר נגד אוקראינה, אשר יסייעו לו להגביר את השפעתו במדינה תוך שהוא מציג חזות של פשרה ביחס לאפשרות של פלישה מלאה. אפשרות אחת: מתקפות על אזור דונבס, בו פועלים הבדלנים הפרו-רוסים. אבל המטרה הבסיסית שלו לא השתנתה: פחות נוכחות מערבית באזור וערבות לכך שאוקראינה לא תצטרף לנאט"ו.

2. רק עניין של עיתוי

בשבוע שעבר נקט ממשל ביידן בצעד חריג והצביע על מועד אפשרי לפלישה: יום רביעי, 16 בפברואר. ההודעה הייתה חלק ממסע אמריקני נרחב של פרסום מידע על כוונותיו של פוטין, כדי להקשות עליו להצדיק פלישה באמצעות תואנות שווא. מבחינתו של פוטין, 15 בפברואר היה היום האידיאלי להודיע על נסיגה חלקית. יש לשים לב האם רוסיה באמת מסיגה מספר משמעותי של חיילים, או שמא היא מגזימה במשמעות ובהיקף של נסיגה כלשהי.

עיתונאית מקייב צייצה השבוע, שיש לקחת בזהירות רבה את הודעותיה של רוסיה וכי יש להמתין ולראות מה באמת קורה. ביידן אמר שלשום: "עוד לא ראינו אימתנו את זה שכוחות צבאיים רוסיים חוזרים לבסיסיהם". פוטין אוהב ליצור ערפל סביב כוונותיו, והסימנים בפועל להפחתת המתיחות הם קטנים – במקרה הטוב.

3. התנגדות יעילה

שר החוץ האמריקני, אנתוני בלינקן, ביקר בשבוע שעבר באירופה ובפסיפיק, וכתב הטיימס שנלווה אליו נדהם מרמת התיאום של המסרים שמעבירות ארה"ב ובעלות בריתה. בשלבים קודמים של המשבר, תגובה כזאת לא הייתה מובנת מאליה – במיוחד בשל ההססנות הגרמנית. יש הטוענים, כי פוטין הימר בסכום גבוה מדי על הקלפים שבידיו, לנוכח העובדה שממשל ביידן והממשלות באירופה נותרו מאוחדות בתגובתן התקיפה. התגובה הציבורית באוקראינה אולי הזכירה לפוטין את המחיר הגבוה שהוא עלול לשלם: הציבור מביע נכונות להילחם נגד רוסיה והלאומנים מחזקים את ידיו של זלנסקי בעמידתו מולה.