כאשר הטנקים הרוסיים התגלגלו לאוקראינה סברו חלק מן המשקיפים, כי הסרת המסיכה מעל פניו של ולדימיר פוטין תנער את אלו במערב שביקשו לפייס אותו. בשני צידי עברי האוקיינוס האטלנטי אכן קיים זעם ציבורי עז כלפיו, אבל התמיכה בו – מצד אישים כגון דונלד טראמפ וחאיר בולסונארו – גדולה מכפי שניתן היה לצפות והם לא ניזוקו ממנה, מדווח וושינגטון פוסט.

שיעור התמיכה בבולסונארו בברזיל נמצא לאחרונה בעלייה בשל גורמים פנימיים, והמגמה לא השתנתה למרות קרבתו לפוטין – כולל ביקור במוסקבה שבוע בלבד לפני הפלישה. טראמפ כינה את פוטין "גאון" ו"מבין עניין" ונמנע מלהוקיע אותו, אם כי מתח ביקורת על הפלישה ואפילו כינה אותה "שואה". התמיכה בטראמפ כמעט לא השתנתה: 42.9% ביום הפלישה ו-41.8% שלושה שבועות מאוחר יותר; גם אין ראיות לכך שעמדותיו פוגעות ברפובליקנים לקראת בחירות האמצע בנובמבר.

משקיפים מציינים את הקיטוב הפוליטי בדמוקרטיות המערביות: הבוחרים לא ישנו בן-לילה עמדות מוצקות, במיוחד כאשר יש פוליטיקאים המתייצבים לצד פוטין או לפחות לא מתייצבים מולו. העובדה שהשינויים הם קלים, אם בכלל, מלמדת עוד משהו: עד כמה יש בוחרים החיים בעולם משלהם וניזונים מגופי חדשות ובלוגרים מן הימין הקיצוני החוזרים על עמדותיו של הקרמלין. פוטין משתמש בלשון שמטרתה לפנות לימין המערבי וטוען שהמלחמה היא נגד מי שחותרים תחת "ערכים מסורתיים" ושאויביו רוצים "לבטל" את רוסיה.

השפעת המלחמה גדולה במיוחד על הבחירות לנשיאות צרפת, שהסיבוב הראשון שלהן יתקיים ב-10 באפריל – מציין הפוסט. הנשיא עמנואל מקרון זינק בסקרים מאז הפלישה, לאחר שניסה ללא הצלחה למנוע אותה ומיצב את עצמו כמנהיג אירופה בהטלת העיצומים על רוסיה. הקו הפרו-אירופי של מקרון עומד בניגוד לזה של שני מתחריו מן הימין הקיצוני, מרין לה-פן ואריק זמור, כמו גם של ז'אן-לוק מלנשון מן השמאל הקיצוני; שלושתם נאלצים כעת להתמודד עם עברם הידידותי כלפי פוטין.

עם זאת, לה-פן – המתחרה העיקרית של מקרון – איננה מתרסקת. תנועתה הלאומנית הקיצונית – אשר קיבלה מימון מבנק רוסי בבחירות ב-2017 ורק בחודש שעבר פרסמה את תמונתה של לה-פן בחברתו של פוטין – אפילו עלתה בנקודה אחת ל-18% מאז פרוץ המלחמה בסקר הסקרים של פוליטיקו. לפי אותם נתונים, אם לה-פן תעלה לסיבוב השני נגד מקרון, היא אומנם תפסיד – אך התמיכה בה תהיה 42% לעומת 34% לפני חמש שנים.

ייתכן שהדבר נובע מצניחת התמיכה ב-זמור, לאחר שבימים האחרונים פורסם בין היתר סרטון בו כינה את פוטין "לוחם ההתנגדות האחרון נגד סערת התקינות הפוליטית"; מאז הפלישה הוא איבד שלוש נקודות ועומד על 12%. לה-פן הצליחה למצוא איזון משלה: היא מגנה את הפלישה וגם טוענת שהעיצומים פוגעים כלכלית בצרפת.

בנקודה זו קשה לקבוע מהי ההשפעה האמיתית של המלחמה על הבחירות בצרפת, מדגיש הפוסט. גורמים אחרים – כגון טענות בתקיפה מינית שהועלו נגד זמור – ממלאים תפקיד גם הם. בצרפת, כמו בחלקים אחרים של אירופה, הימין הקיצוני לא היה בודד בתמיכתו בפוטין. רבים בשמאל הקיצוני מתגעגעים לקומוניזם של בריה"מ ורואים את גרסתו הנוכחית כתגובת נגד להגמוניה האמריקנית, או שהם פשוט מסרבים לגנות תוקפנות כלשהי שאיננה אמריקנית. אפילו חלק מאנשי המרכז באירופה התייחסו אל פוטין בידידות פרגמטית. אבל עלייתו של מקרון מ-25% ל-30% קשורה להצלחתו להעמיד את המלחמה במרכז השיח ולדחוק לשוליים את הביקורת על מדיניות הפנים שלו. אפילו הקמפיין של לה-פן מודה: "תפקידנו במשבר בינלאומי איננו לחתור תחת תפקידו של נשיא צרפת במו"מ ובדיפלומטיה".