לונדון הפכה היום (19.9.22), לרגע, למרכז העולם. 200 מנהיגים בכנסיית ווסטמינסטר, אולי מיליארד צופים ברחבי העולם. זהו ביטוי לאורך מלכותה של אליזבת השנייה ולקשריה ברחבי תבל, כמו גם להצלחתה. צ'רלס השלישי עולה על כס המלכות בעידן של מחלוקת בבריטניה, פופוליזם במערב ואתגרים למערכות הדמוקרטיות מצד רוסיה וסין – מה שמצדיק לבחון את גורמי הצלחתה של אמו, סבור אקונומיסט.
על פניו, המלוכה הבריטית מנוגדת לרוח הזמן. בעידן של שוויון, היא מבוססת על זכויות יתר מלידה. הפופוליזם מסלק את האליטות, אך האליטה היוקרתית ביותר עומדת בעינה. פוליטיקת הזהויות משמעותה קביעת נרטיבים, אך המלכה שמרה את דעותיה לעצמה מתחת לכובעיה הבלתי-אופנתיים. ההיגיון חייב שהאהדה למלוכה תפחת, כפי שצפה אקונומיסט עצמו; בפועל היא שגשגה.
סיבה אחת היא הפלטפורמה לכוחה האישי של אליזבת, ובמיוחד הדימוי של שירות לציבור. היא מצאה את הדרך בה המלוכה יכולה לקדם אחדות ותחושה של ייעוד לאומי בכל חלקי המדינה. לצד פגישות שבועיות עם ראש הממשלה בארמון, היא הראתה שגם הבריטים מן השורה חשובים, בסיוריה לאורכה ולרוחבה של בריטניה. בחו"ל הייתה אליזבת הימור בטוח. בשנת 1961 היא רקדה בגאנה עם הנשיא הראשון, קְוָואמֶה נַקְרוּמֶה, ואותתה למקומיים שהם עצמאים ולבריטניה שהזמנים השתנו. ב-2011 היא הייתה המונרך הראשון מזה 90 שנה שביקר באירלנד והעבירה מסר של הרמוניה. אליזבת לא יכלה לתקן לבדה את עוולות האימפריאליזם הבריטי, אך ביצעה צעד קדימה.
איש אינו יודע כיצד ינהג צ'רלס בן ה-74. עד כה הוא חי בצילם של אחרים – אמו ודיאנה. הוא אמר יותר מדי, הטיף יותר מדי. אבל כמה מהנושאים בהם עסק, ובמיוחד איכות הסביבה, שוב אינם נראים כגחמה, והשבוע הבהיר שהוא יודע שעליו לשמור לעצמו את דעתו. הוא אינו צריך להיות מדינאי כדי להצליח – וזו הסיבה השנייה להצלחתה של המלוכה.
|
חידשה את המלוכה בשקט וללא הפסקה
|
|
|
|
|
 המלך צ'רלס מלווה את הארון לכנסייה [צילום: AP]
|
בשנות ה-1860 כתב וולטר בייגהוט, הדגול שבעורכי אקונומיסט, כי בריטניה היא רפובליקה מתחת לכנפי מונרכיה. המלוכה אמורה הייתה להיות החלק המכובד והטקסי של המדינה, אך בייגהוט טען שבפועל היא מסווה המאפשר לבודדים לשלוט בעוד ההמונים שמחים בחלקם. כיום איש אינו מאמין בכך – לא בבריטניה, ובמיוחד לא במדינות מרוחקות כמו אוסטרליה וקנדה. אקונומיסט מזכיר, כי טען בעבר שיש לקיים משאל עם על הפיכתה של בריטניה לרפובליקה. עם זאת, יש עדיין משמעות לתובנה של בייגהוט: פוליטיקאים באים והולכים, בעוד המונרך מפריד בין הפוליטיקה לבין האומה; השוו זאת ל דונלד טראמפ, חאיר בולסונרו או רג'פ טאיפ ארדואן.
מובן שאין צורך במונרכיה כדי לשמור על אחדות; היא קיימת גם במדינות בהן יש נשיא סמלי. הוא בא מן העם ומגיע לתפקידו בזכות; אפשר להעיף אותו ואף להעמידו לדין אם יש הצדקה לכך. ההיסטוריה היא שיוצרת את האפשרות לבחור בין השניים; הקמת מונרכיה כיום תהיה בדיחה. אבל למלוכה חוקתית יש יתרון אחד על פני נשיאים, והיא הסיבה האחרונה להצלחתה המפתיעה של אליזבת: השילוב של מסורת והמשכיות, שאפילו היום נותנת משהו מיסטי למגע המלכותי. כל המערכות הפוליטיות צריכות להתמודד עם שינויים ולפתור מחלוקות בדרכי שלום מועילות. מערכות נוקשות - נשברות; מערכות שרצות מהר מדי - מנכרות חלק משמעותי מהחברה.
בריטניה השתנתה ללא היכר תחת אליזבת: לא רק מבחינה חברתית וטכנולוגית כמו דמוקרטיות מערביות אחרות, אלא גם איבדה את מעמדה כמעצמה מובילה. הפוליטיקה גמגמה שוב ושוב, לאחרונה – בנושא הברקזיט. לאורך כל הטלטלות הללו שימשה המלוכה כגורם ממתן. ג'ורג' אורוול, ממש לא איש הממסד, אמר שהיא מהווה מקום מפלט לרגשות מסוכנים ומונעת מהפטריוטיות להפוך לבריונות. אימפריות שוקעות הן מסוכנות; בריטניה שקעה בצורה הרבה פחות טראומטית מכפי שעלול היה להיות.
ההישג הגדול ביותר של אליזבת היה לחדש את הממלכה בשקט ללא הפסקה, והאתגר הגדול ביותר של צ'רלס הוא לחדש אותה עוד יותר. העתיד קודר, סבור אקונומיסט. מורשת האימפריה התפוגגה וחבר העמים עלול להתפורר. באופק נראה מאבק על עצמאותה של סקוטלנד. הברקזיט חורר את החוקה הבריטית ואפילו זכויות יסוד מוטלות בספק. צ'רלס אינו יכול לפתור לבדו בעיות אלה, אך יש לו תפקיד בפתרונן בדרכי שלום. למזלו, אליזבת הראתה לו כיצד.
|
|
|
הארון בכנסיית ווסטמינסטר [צילום: AP]
|
|
|
העברת הארון מהפרלמנט לכנסייה [צילום: AP]
|
|
|
המלך צ'רלס בטקס האשכבה [צילום: AP]
|
|
|
ההלוויה בדרך לטירת וינדזור [צילום: פליפה דאנה, AP]
|
|
|
טקס האשכבה בטירת וינדזור [צילום: AP]
|
|
עיתונאי, סופר וחוקר שואה. כתב משפטי באתר ביזפורטל. פרסם 20 ספרים ועשרות מאמרים על השואה.
| תאריך: |
19/09/22
|
|
|
עודכן: |
28/09/22
|
|
|
ארונה של המלכה בפרלמנט [צילום: AP]
דונלד ג'ון טראמפ / Donald John Trump
תפוס כינוי יחודי
