סיוע לאוקראינה למען עולם טוב יותר

שעות אחדות לאחר הפיצוץ שהרס את גשר קרץ' הרוסי המוליך לחצי-האי קרים, תיאר פקיד אוקראיני את ההתקפה כפריצת דרך פסיכולוגית לאוקראינה וכאיתות נוסף לכך שוולדימיר פוטין מפסיד במלחמה. תגובתה של רוסיה הגיעה יומיים מאוחר יותר: קייב ספגה גל של טילים, אשר נחתו על איזורי מגורים במרכז העיר ותשתיות. תושבי העיר נכנסו למקלטים לראשונה מזה חודשים, אך לאור מה ששמע בביקורו בעיר בימים הקודמים מעריך דייוויד איגנציוס, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט, רצונם להתנגד לא יישבר.

אוקראינים רבים חזרו על המסר בביקור בין היומיים של איגנציוס: איננו חוששים מאיומיה הגרעיניים של רוסיה; סבלנו רבות מכדי שנסכים לוויתורים; אנחנו רוצים את עזרתו של העולם כדי להביס את פוטין. כרזה במרכז העיר תמצתה את מצב הרוח: "תהיו אמיצים כמו אוקראינה". מבחינת אוקראינה אין דרך ביניים. הנחישות וההחלטיות ששמע בקייב הזכירו לאיגנציוס את אלו של תושבי לונדון בעת הבליץ הגרמני. אין דרך חזרה והשאלה החוזרת ונשנית ששמע הייתה מדוע יש במערב מי שעדיין מדברים על פשרה עם פוטין.

נחישותה של אוקראינה ללכת עד הסוף מדאיגה כמה מאנשי ממשל ביידן, המאמינים שאת המלחמה יש לסיים במו"מ ושלארה"ב יש מחויבות להכיל את העימות לפני שיהפוך למשהו גרוע בהרבה. איגנציוס שותף לדאגות אלו, אך קשה למצוא נימוקים בעדן מבחינתם של אוקראינים שארצם נכתשת במתקפות רוסיות. "יהיה קשה מאוד להסביר לתושבים מדוע עלינו לשבת לשולחן עם הטרוריסטים הללו ולנהל איתם מו"מ", אומר יו"ר המועצה לביטחון לאומי, אלכסיי דנילוב.

האוקראינים אינם נרתעים אפילו מאיומיו הגרעיניים של פוטין. השאלה הנפוצה ביותר היא כמה זמן ניתן להמתין בין ההתרעה על מתקפה גרעינית לבין ההגעה למקלט. ברשתות החברתיות אפילו מתרוצצת בדיחה על אורגיה שתתקיים מחוץ לעיר במקרה של מתקפה. ההתנגדות הפכה לדרך החיים מאז הפלישה ב-24 בפברואר. כלב לגילוי פצצות הפך לחיה הלאומית ולכוכב טיק-טוק. תחנת רדיו ברוסית הוחלפה בתחנה המשדרת שירים פטריוטיים, הקרויה "רדיו בייראקטר", על שם הכטב"מים הטורקיים המחסלים כוחות רוסיים.

מלחמות גורמות לסולידריות של המותקפים והדבר ניכר בקייב. חולצות וגרפיטי מנציחים את ההתנגדות העזה של החיילים באי הנחשים. צמידים אשר יוצרו מן הפלדה האחרונה של מפעל אזובסטל במריופול אזלו תוך יום. 70 אינטלקטואלים הצביעו לאחרונה על השינויים שחוותה המדינה מאז הפלישה: עלייה באמון במוסדות הציבוריים, יותר סובלנות ותרומות לצדקה בהיקף עצום.

חלק מן ההסבר הוא התחושה שאוקראינה נלחמה לבדה נגד רוסיה מאז 2014, כאשר פוטין כבש את קרים. כעת האוקראינים משוכנעים שהם מנצחים. ילדים משחקים לצד טנקי שלל בכיכר קתדרלת סנט מיכאל. סקר של לשכת המסחר העלה, כי 92% מהאוקראינים סבורים שארצם תנצח במלחמה.

קציני הצבא זהירים יותר, מציין איגנציוס. הם יודעים שלחימה עזה עודנה לפניהם והם אינם מתבדחים על האיום הגרעיני. סגנית שר ההגנה, האנה מיילאר, אמרה לאיגנציוס ועמיתיו שרוסיה ממשיכה במתקפות עזות בחבל דונצק ושקשה להתמודד עם הכטב"ים תוצרת אירן שהיא מפעילה. בנוגע לאיום הגרעיני, הוסיפה, "אין לנו ברירה אלא להיות מוכנים לכל תרחיש".

איגנציוס שאל את מיילאר מה הכי הפתיע אותה מאז הפלישה. תשובתה: עד כמה ברבריות היו ההתקפות הרוסיות, אשר הרסו גני ילדים, בתי אבות ובתי יולדות. "בעולם התרבותי שלנו, איש לא חשב שדבר כזה ייתכן במאה ה-21", הוסיפה. אבל אוקראינה השיבה מלחמה שערה. אזרחיה בטוחים שינצחו. מהמערב הם מבקשים נשק וכסף כדי להילחם. מסקנתו של איגנציוס: סיוע צבאי קבוע ומתמשך לעם אמיץ זה, למרות האיומים הרוסיים וכמה זמן שיידרש, הוא השקעה בעולם בטוח יותר וטוב יותר.