כאשר ענקי הטכנולוגיה משתתפים במלחמה

למחרת הפלישה הרוסית לאוקראינה צייץ שר ההגנה שלה, מיכאיל פדרוב, פנייה לאלון מאסק: תפעיל את Starlink, חטיבת האינטרנט הלוויני של SpaceX, כדי לסייע לנו להיאבק בפולשים. מאסק הגיב בחיוב, בו ביום. אבל כעת הוא אינו חד-משמעי בשאלה האם ימשיך לספק את השירות. זוהי דוגמה לאתגרים הניצבים בפני חברות הטכנולוגיה הגדולות, כאשר הן מוצאות את עצמן ממלאות תפקיד מרכזי בעימות צבאי.

בסוגיה זו עוסקות כריסטין פוקס, לשעבר תת-שר ההגנה של ארה"ב, ואמליה פרובסקו, עמיתה בכירה באוניברסיטת ג'ורג'טאון, במאמר ב-Foreign Affairs. חברות היי-טק – החל במיקרוסופט וכלה בחברות הזנק בעמק הסיליקון – מספקות לאוקראינה שירותי הגנת סייבר, מעקב ואיסוף מידע, לא בהכוונה ממשלתית אלא כחלק מעסקיהן. פעולותיהן זכו, ובצדק, להוקרה: לעיתים הן פועלות חינם וסופגות מתקפות נגד רוסיות על רשתותיהן ואפילו על אנשיהן.

אבל זוהי טריטוריה חדשה לחברות ולממשלת ארה"ב. ממשל ביידן חייב להחליט כעת כיצד הוא מתעל את הכוח והרצון של חברות אלו לדרכים שיסייעו לאינטרסים האסטרטגיים שלו ולא יפגעו בהם. כדי לעשות זאת, על מקבלי ההחלטות לבחון בזהירות מדוע חברות מתערבות בעימות, ומה יכול הממשל לעשות כדי ששיתוף הפעולה עימן יסייע טוב יותר לאינטרסים של מדיניות החוץ האמריקנית.

בעבר סייעו חברות עסקיות למאמץ המלחמתי האמריקני, אך עשו זאת כזרועו הארוכה של הממשל; זה לא המצב כעת. פוקס ופרובסקו מונות רשימה ארוכה של חברות גדולות וקטנות שהתגייסו לסייע לאוקראינה: שירותי לווין והדמיה, ניתוח עיתונות ורשתות חברתיות, ריגול תקשורתי, זיהוי פושעי מלחמה. מיקרוסופט ממלאת תפקיד מרכזי, לאחר שהכריזה שתפעל סביב השעון כדי להגן על אוקראינה מפני מתקפות סייבר.

שיקולי שוק הם סיבה אחת למעורבות של חברות אלו. לכולם יש או יהיו עסקים עם ממשלת ארה"ב, ורצון לשמור על יחסים טובה עימה הוא מניע להתערב בעימות שהממשל הכריז עליו כאינטרס של ביטחון לאומי. לחברה כמו מיקרוסופט יש גם רצון להגן על היושרה של מוצריה: כאשר היא מזהה ומחסלת איומים מצד רוסיה, היא משפרת את בטיחותם הכללית. יש גם עניין של מיתוג: החברות מפרסמות את מעורבותן וזוכות בנקודות בתקשורת ובדעת הקהל. יש גם שיקולים של מנהלים ספציפיים, המפגינים מנהיגות ומקדמים ערכים הקרובים לליבם.