השיקול החוקי לבדו צריך להכריע בתיקים נגד טראמפ

יש כיום שלוש אינדיקציות ברורות לכך שחקירות פליליות נגד דונלד טראמפ מתקרבות במהירות לנקודת ההכרעה – כותב דייוויד פרנץ, בעל טור לענייני משפט בניו-יורק טיימס. ראשית, חבר מושבעים גדול בג'ורג'יה סיים את חקירת נסיונו של טראמפ להפוך לטובתו את תוצאות הבחירות במדינה. פרקליטת מחוז פלטון, פאני ויליס, אותתה שכתבי אישום הם בלתי נמנעים.

שנית, פרקליטות מחוז מנהטן החלה להציג לחבר מושבעים גדול ראיות על תשלום דמי לא יחרץ של טראמפ ב-2016 לכוכבת הפורנו סטורמי דניאלס. שלישית, הפרקליט המלווה לחקירות 6 בינואר ופרשת המסמכים, ג'ק סמית, הוציא צו זימון לסגן הנשיא לשעבר, מייק פנס – עד מפתח בנושא הראשון. פנס מתכוון לערער על הצו, אבל גם אם יזכה בערעור – עצם הוצאת הצו מלמדת על התקדמות החקירה ועל נכונותו של סמית ללכת הכי רחוק.

אם אכן כתבי אישום מתקרבים, אלו עקרונות צריכים להנחות את התביעה? אלו גורמים עליה להביא בחשבון בהחלטה האם להאשים נשיא לשעבר? לדעת פרנץ', השיקול המרכזי צריך להיות חוקי – לא פוליטי ולא החשש מתגובה אלימה של אספסוף.

קל להסביר את עקרון שלטון החוק. השיטה האמריקנית אינה מרשה יצירת קבוצת אזרחים המצויים מעבר להישג ידו של החוק (למעט נשיא מכהן, לפי הפרשנות המקובלת של משרד המשפטים לגבי עבירות שאינן מפורשות בחוק). ארה"ב העמידה לדין סגן נשיא, מושלים, חברי קונגרס ושופטים פדרליים. בית המשפט העליון פסק שנשיא מכהן כפוף להליכים משפטיים. העמדתו לדין של נשיא לשעבר מיישמת את עקרון היסוד של המשפט האמריקני: הכל שווים בפני החוק.

מכאן לעיקרון מרכזי שני: כאשר החוק אינו ברור או שנוי במחלוקת, יש לפרשו לטובת הנאשם. המטרה היא למנוע מן הממשלה למתוח את גבולות החוק הפלילי ולהשתמש בו כלפי כל התנהגות שאינה תקינה. זהו עיקרון נכון ומעשי. החוק חייב להבהיר מראש את תחולתו ולהיות ברור די הצורך כדי להדריך את האזרח כיצד לפעול. מתיחתו מעבר לגבולות אלו מפרה עיקרון זה ופוגעת באמון ברשויות האכיפה.

יישומו של עיקרון זה לגבי טראמפ, משמעותו שיש להעמידו לדין רק כאשר הראיות לכאורה מלמדות בבירור שהוא עבר בצורה ברורה על החוק. לכן, אם לא ברור האם התשלום לדניאלס היווה עבירה – כפי שדיווח הטיימס לאחרונה – אין להעמיד לדין את טראמפ, סבור פרנץ'.

לעומת זאת, החוק בג'ורג'יה ברור ורלוונטי להתנהגותו של טראמפ. הוא אוסר "שידול פלילי לביצוע הונאת בחירות" – וטראמפ ביקש במפורש ממזכיר המדינה המקומי, בראד רפנספרגר, "למצוא" לו 11,780 קולות שיעבירו אליו את האלקטורים של המדינה, ואיים עליו שיועמד לדין משום ש"לא דיווח על הונאת בחירות" (טענת השקר של טראמפ לפיה התוצאות זויפו לרעתו). החוק גם אוסר על קשירת קשר לביצוע הונאת בחירות – גם אם ההונאה אינה מתבצעת בפועל. ויליס גם דיווחה, כי משרדה חוקר 16 רפובליקנים שהתחזו לאלקטורים של המדינה – מה שמלמד שהמזימה הייתה ממשית.