"אני יודע שהמודלים של ההקצאה אינם אומרים זאת, אבל אם היה לי כסף להשקיע בעשר השנים הבאות – הייתי שם 100% במשק האמריקני" – אמר בחודש שעבר סטיב מנוחין, שר האוצר בממשל טראמפ וכיום משקיע הון. הוא אינו יחיד בפטריוטיות הזאת, מציין אקונומיסט: רק שישית מן ההון של קרנות ההשקעה האמריקניות מצויה בחו"ל. וורן באפט סבור, שלאחר פטירתו יהיה על רעייתו להשקיע 90% מכספה במניות סטנדרד אנד פור 500, ואת היתרה – באיגרות חוב של הממשל.
הפטריוטיות הזאת משונה, טוען אקונומיסט. מנוחין צודק: זה לא מה שמלמדים המודלים להקצאת השקעות. גיוון הוא אולי הרעיון החשוב ביותר בעולם הפיננסים המודרני. חשיבותו הוכחה בשנות ה-1950 בידי הארי מרקוביץ, חתן פרס נובל לכלכלה שהלך לעולמו בשבוע שעבר. עד אז ההנחה הייתה, שריכוז הכסף במניה אחת יניב את התשואה הגבוהה ביותר לאורך זמן. מרקוביץ הבין, שתפיסה זו מתעלמת ממרכיב הסיכון. חוות התפוחים של אנדי עשויה להניב תשואה ממוצעת של 10% בשנה, אך בתנודתיות חדה. בארי הסנדלר מניב באופן קבוע 7%. תיק שישקיע אצל שניהם מציע תשואות מותאמות סיכון טובות יותר מאשר הנחת כל הכסף אצל אחד מהם.
מודל תמחור נכסי ההון, אותו פיתח ויליאם שארפ, מניח שכל המשקיעים מתנהגים כפי שהמליץ מרקוביץ בעוד כל החברות פועלות למקסם את רווחיהן. שארפ מצא, כי במצב זה – הגיוון מבטיח רווח גדול יותר בכל רמות ההשקעה. כך בפיזור בין מניות של חברות שונות; וכך בפיזור בין מניות, אג"ח, נדל"ן, סחורות ועוד; כך גם בפיזור בין מדינות לעומת אחזקה במדינה אחת.
האמריקנים אוהבים את אמריקה, אבל אין דבר יותר אמריקני מאשר לעשות כסף. אז מדוע ההטיה לטובת הבית?יש כמה הסברים. החברות האמריקניות הן רב-לאומיות, הצמיחה נוטה להתפזר על פני הגלובוס. שום מנהל השקעות לא יפוטר משום שקנה תוצרת ארה"ב; אם ישקיע במדינות שילאמו את הנכסים, הוא יעוף על טיל.
אבל הסיבה האמיתית פשוטה יותר: זה עבד. מדדי המניות בארה"ב השיגו את יתר העולם במשך שלושה עשורים. מאז 1990, המניות בארה"ב הניבו בממוצע רווח שנתי גבוה ב-4.6 נקודות האחוז מאשר מדד הבורסות במדינות העשירות. כל המניות נעו באותו כיוון, אך האמריקניות נעו מהר יותר. למרות שארה"ב היא 25% מהמשק העולמי, המניות בה מהוות 60% משווי השוק העולמי. ערכן עלה ב-12 נקודות בעשור שעבר; רק סין עלתה בשיעור דומה.
האם המגמה תימשך? לארה"ב יש שוקי הון עמוקים יותר, מוסדות חזקים יותר וכלכלה גדולה יותר מכל מדינה אחרת, והיזמות פורחת בחופשיות. אבל כל אלו אינם חדשים, מה שאומר שהם כבר מתומחרים. מחקר של קליף אסנס מספק הערת אזהרה: בהתאמה של התשואה לשינויים בהערכות השווי, הוא מצא שהרוב הגדול של המניות בארה"ב רשמו תשואות יתר משום שהערכות השווי המריאו. מתוך הפער של 4.6 הנקודות, 3.4 נקודות נרשמו משום שהיחס בין המחיר לרווחים עלה; רק 1.2 נקודות נובעות מגורמי יסוד כמו עלייה אמיתית ברווח.
תשואת יתר בזכות גורמי יסוד עשויה לחזור על עצמה; ניצחון פשוט משום שאנשים מוכנים לשלם יותר – לא יישנה. מעבר למניות בחו"ל לאחר תקופה ארוכה של ביצועי חסר עלול להיראות מסוכן, אבל הטיעון בעד גיוון מוכיח את עצמו. ארה"ב היא "ביתם של האמיצים", קובע ההמנון; המשקיעים צריכים לזכור זאת ולהסתכל החוצה.
