אתגר אסטרטגי למערב: הודו וסין מתקרבות

התקווה שהודו תהיה משקל-נגד פרו-מערבי לסין הפכה לאבן פינה במדיניות החוץ האמריקנית מאז ביקורו של ביל קלינטון בדלהי בשנת 2000 ונמשכה ביתר שאת בימי ארבעת הנשיאים הבאים. בחודש שעבר יצא ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, מוושינגטון ובכיסו עסקות טכנולוגיה צבאית השמורות לידידים קרובים. אבל מה יקרה אם הודו מצויה במסלול להרבה פחות מחויבות לארה"ב כפי שמשערת וושינגטון? זה בהחלט אפשרי לנוכח ההתפתחויות האחרונות ביחסיה עם סין, מתריע אקונומיסט.

היחסים בין השתיים הורעו קשות לאחר תקרית קטלנית בגבולן בהרי ההימלאיה בשנת 2020, בה נהרגו 20 חיילים הודים ולפחות ארבעה סינים. התקרית האיצה את התחממות יחסי הודו-ארה"ב, כאשר האחרונה שלחה ציוד לצבא ההודי בגבול, הרחיבה את התוכניות לשיתוף פעולה צבאי וקידמה בברכה העברת 70,000 חיילים מגבול פקיסטן לגבול סין. ארה"ב גם אסרה להשתמש ב-300 יישומונים סיניים, הטילה מכסים על ייבוא ממנה והגבילה את הסחר וההשקעות ההדדיים.

אולם, רוב הפצעים ביחסי הודו-סין כבר הגלידו. ההקפאה הכלכלית הייתה קצרה: הסחר ההדדי זינק ב-43% ב-2021 ועלה אשתקד בעוד 8.6% והגיע ל-136 מיליארד דולר – פי 27 מאשר בשנת 2000. הגבול עודנו מתוגבר בצבאות משני הצדדים, אך נראה שהם נחושים להפחית את המתח סביבו. הם פינו חמש נקודות התנגשות אפשריות לטובת שטחי הפקר, ונותרו רק עוד שתי דומות הממתינות לפתרון.

עולם בו הודו וסין ישימו בצד את חילוקי הדעות הטריטוריאליים יהיה שונה מאוד מזה שחזו האסטרטגים האמריקנים. כבר כעת פחתה מאוד הסבירות שהודו תעניק סיוע לכוחות האמריקניים במקרה של עימות עם סין סביב טייוואן, והפשרה בין דלהי לבייג'ינג תוריד אותה לחלוטין מעל הפרק. בעולם כזה הודו תהיה פחות ידידותית למערב גם בנושאים עולמיים כמו שינויי האקלים, הסחר והחובות.

דטאנט הודי-סיני ממושך יעלה בקנה אחד עם האינטרסים של שתיהן, ממשיך אקונומיסט. הודו תתקשה מאוד להפחית את תלותה הכלכלית בסין; שתיים מהמטרות המרכזיות של מודי – תשתיות ותעשיה – תלויות במיוחד בסין. למשל: תעשיית התרופות ההודית, יצואן חשוב, רוכשת בסין 70% מן החומרים הפעילים. החששות הביטחוניים של הודו מפני סין לא ייעלמו והיא תמשיך להיערך מולה. אבל הודו רואה צמיחה כלכלית מהירה כחיונית להיערכות הביטחונית, וסבורה בצדק שהעסקים עם סין הם אמצעי נחוץ להשיג אותה.

לסין מצידה יש אינטרס ברור להותיר את הודו על הגדר, ולכן קל יותר להבין את הגישה המעשית הנוכחית שלה מאשר גישתה התוקפנית בעבר. האנטגוניזם הסיני בנושא הגבול לא הניב דבר מבחינתה, למעט חיזוק הקשרים הביטחוניים בין הודו לארה"ב. במקביל, ההאטה הכלכלית בסין הגבירה את חשיבותו של השוק ההודי הענק. האינטרסים האסטרטגיים של סין ומהלכיה האחרונים מלמדים, כי קלושים הסיכויים להישנות תקריות גבול.

יחסי שלום ושיתוף פעולה בין הודו לסין יכולים להניב תועלת עצומה לתושבים בשני המדינות המאוכלסות בעולם – וגם לעולם כולו. יהיה זה גם אתגר לחשיבה המערבית ועל האסטרטגים שלו להביא זאת בחשבון. אין זה אומר שיש להחליש את יחסי ארה"ב-הודו, מדגיש אקונומיסט. הודו תמשיך לבקש סיוע בהגנה מפני סין, ויחסים אלו יכולים להניב תועלת הרבה מעבר למישור הצבאי. אבל יש להוריד מעל הפרק את הביטחון המוחלט בכך שהודו תסייע במלחמה נגד סין. כדי להוות משקל-נגד לסין, הודו צריכה להיות לא רק בעלת משקל אלא גם להתייצב נגד – וזה ממש לא בטוח.