מיד לאחר שחבר המושבעים חייב אותו לפצות ב-148 מיליון שקל את עובדות הבחירות בג'ורג'יה, אותן הכפיש ב-2020, חזר רודי ג'וליאני על אותן הכפשות. ותוך ימים בודדים הוא ביקש הגנה מפני נושיו, כך שלפחות בעתיד הקרוב לא יצטרך לשלם אף סנט לאיש. ההתרסה שלו כלפי חבר המושבעים ומערכת המשפט מייצגת אמת מטרידה לגבי הצדק – כותב אנדי קרול, עיתונאי שסיקר את התיק, בניו-יורק טיימס.
חוק לשון הרע הוא אחד הכלים הבודדים המאפשרים להיפרע ממי שמשקר כדי להרוס את שמו הטוב של אדם אחר. אבל האם הוא מתאים למשימה בעידן של הקצנה מפלגתית, בו נראה שהתועלת מן השקרים עולה על הסיכון הטמון בהם? ואם שקרן כמו ג'וליאני יכול לחמוק מתשלום, כיצד נראית הטלת אחריות?
קרוב לוודאי ששתי התובעות, רובי פרימן ושיי מוס, יקבלו רק שבריר ממה שנפסק לטובתן, שכן שורה של מכשולים ניצבים בפניהן. הליך פשיטת הרגל יחסום אותן, אלא אם בית המשפט יקבע שג'וליאני פעל נגדן במזיד ובכוונה לפגוע – ואז לא תחול ההגנה מפני נושים. ג'וליאני טוען שנכסיו מסתכמים ב-10 מיליון דולר, רחוק מאוד מהסכום בו חויב ויש עוד תביעות נגדו. פרימן ומוס יוכלו לנהל מו"מ על פשרה, או לדרוש לקבל אחוז מסוים מנכסיו ומהכנסותיו העתידיות.
גביית הפיצוי בתיקי לשון הרע עלולה לארוך זמן רב. בתי משפט בקונטיקט וטקסס חייבו את איש הימין הקיצוני אלכס ג'ונס לשלם 1.4 מיליארד דולר בשל שקריו על הטבח בבית הספר סנדי הוק. גם הוא נכנס להליכי פשיטת רגל, ולאחר מאבק של שנה קבע בית המשפט שג'ונס פעל במזיד ובכוונה לפגוע. רק אז הציע ג'ונס לשלם 5.5 מיליון דולר לשנה במשך חמש שנים ועוד חלק מהכנסותיו; משפחות הקורבנות הציעו תוכנית משלהם ובית המשפט טרם הכריע.
עם זאת, מדגיש קרול, הכסף איננו חזות הכל מבחינת התובעים בתיקי לשון הרע. הם מקבלים הזדמנות להתעמת עם המשמיץ בבית המשפט, בו עדיין יש חשיבות לעובדות, עם תחושה של רגיעה ונקמה. במיוחד כאשר מדובר באירועים מתוקשרים, תיקים אלו יכולים לתקן את התיעוד הציבורי. תיק פרימן-ג'וליאני לא רק הוכיח שהשתיים לא זייפו את תוצאות הבחירות, אלא גם ריסק את אחת מתיאוריות הקונספירציה הבולטות סביב בחירות 2020.
|
|
|
|
|
פרימן ומוס. לא צריך להיות עשיר כדי להשיג צדק [צילום: אלכס ברנדון, AP]
|
|
במישור החברתי, התקווה האמיתית מתיקים כאלה היא שלאורך הזמן – יותר שקרנים ישלמו את המחיר על דבריהם, גורמים פוליטיים יפיצו פחות שקרים וארה"ב תנוע באיטיות לעבר דיון פוליטי טוב יותר ובטוח יותר. אבל כרגע זו חשיבה אופטימית מדי, כי המציאות הנוכחית מעודדת דיסאינפורמציה ותיאוריות קונספירציה המתפשטות במהירות.
אבל, טוען קרול, יש סיבה לתקווה. כפי שמלמד תיק ג'וליאני, יש צורות רבות להתנגד להכפשות. כאשר הוא הפיץ עליהן שקרים נוספים, פרימן ומוס שבו ותבעו אותו וביקשו צו שיאסור עליו לחזור על הדברים; אם ייענו, זו תהיה ההגנה הטובה ביותר מפני גרירתן שוב לאור הזרקורים. גם בלי צו, אמצעי תקשורת יהססו כעת לתת לו במה, כולל הימניים שבהם.
הדרך הטובה ביותר לשלוח איתות לג'וליאנים ולג'ונסונים של העתיד היא להגן בגדול על האמת ועל קורבנות השקרים, מוסיף קרול. אחד הארגונים המייצגים את פרימן ומוס, Protect Democracy, עושה בדיוק את זה בתביעה נפרדת שלהן נגד הבלוג הימני The Gateway Pundit ובייצוגו של עובד דואר שספג הכפשות גם הוא. תיקים אלו ילמדו האם מערכת המשפט האמריקנית מסוגלת להתמודד עם העידן הוויראלי, וכבר הוכיחו שלא צריך להיות עשיר כדי להשיג צדק.
|
|
עיתונאי, סופר וחוקר שואה. כתב משפטי באתר ביזפורטל. פרסם 20 ספרים ועשרות מאמרים על השואה.
| תאריך: |
25/12/23
|
|
|
עודכן: |
25/12/23
|
|
|