שיעור ההצבעה בבחירות באירן לפרלמנט ולמועצת המומחים (הבוחרת את המנהיג העליון) היה ככל הנראה הנמוך ביותר בהיסטוריה – 40% לפי הערכות לא רשמיות ו-11% בלבד בטהרן. חרם של האופוזיציה ומורת רוח נרחבת קבעו את מצב הרוח, למרות מאמציו של השלטון התיאוקרטי לעודד את האזרחים להגיע לקלפיות (1.3.24). האירנים אותתו על יאושם מהמצב הכלכלי הקשה, כעסם על דיכוי ההפגנות ב-2022 וחוסר אמונם במשטר שפסל את כל המועמדים למעט הקיצוניים ממחנהו של עלי חמנאי – מסביר וושינגטון פוסט.
"להצבעה אין ערך כאשר לא מקשיבים לנו. אין לה השפעה על חיינו", אומר מסעוד, סטודנט בן 26. "הצבעה תתן תחושת ביטחון לאלה שאפילו לא מקשיבים לנו ברגע שהבחירות מסתיימות. בכך שאינני מצביע, אני יכול לכל הפחות לאותת שאינני תומך בהם".
חמנאי ונאמניו היו מודעים היטב להשלכות האפשריות. כמה מחוקקים שמרנים קראו לאירנים לא רק להצביע, אלא גם שכל אחד מהם יביאו איתו עשרה חברים. כדי ליצור התלהבות, הותר לקיים כמה סוגים של חגיגות במדינה שלרוב אוסרת אירועים כאלה. כל זה לא עשה לאייתולות. אירן עודנה מצולקת מהפגנות הענק שהתקיימו לאחר רצח מאשה אמיני בת ה-22 בידי משמרות הצניעות בספטמבר 2022. ההפגנות דוכאו באכזריות, עם מאות הרוגים ואלפי עצורים.
אין-ספור פעילים ומנהיגים אזרחיים עודם נמקים בבתי הכלא. מאז אותן הפגנות, המשטר הגביר את המאבק נגד חופש הביטוי ומתנגדיו. מספר ההוצאות להורג עלה, חוקים שמרניים הודקו ופעולות הדיכוי התעצמו. במקביל, כלכלת המדינה ממשיכה בנפילה החופשית והמחירים גואים בעוד ערך המטבע מתרסק.
אפילו מי שהיו אישים בולטים במשטר מכירים בכך שהבחירות היו מפגן של חולשה. הנשיא לשעבר מוחמד חאתמי אמר, שאירן "רחוקה מבחירות חופשיות, שוויוניות ותחרותיות". הנשיא הקודם, חסן רוחאני, נפסל מהתמודדות בידי מועצת המומחים, והגיב באומרו שההרגל של המשטר לפסול את מי שאינו נראה לו "יחתור תחת אמון האומה במערכת".
כאשר רוחאני היה הנשיא, הוא נתפס כיורש אפשרי לחמנאי – "מתון" לכאורה אשר יכול לעבוד בצורה יעילה יותר עם המערב, אך גם חלק מהמשמר הישן של המשטר. דחיקתו הצידה מסלמת את הקיצוניות בה חמנאי וחבורתו הידקו את שליטתם בשורות המשטר ועד כמה התרחקו מהדמוקרטיה בה הם מתגאים.
"במשך שנים, המשטר המוסלמי הסמכותני יכול היה לטעון למידה קטנה של לגיטימיות בכך שהצביע על מה שמכונה 'סיעה שמרנית' בשורותיו. אבל חמנאי כבר לא מסתכן", אומר אלכס וטאנקה, מומחה לענייני אירן. "הוא מתמקד בריכוז הכוח בידי קומץ הנאמנים הקיצוניים, שהוא רוצה שיהיו בעמדות כוח לאחר מותו. האירנים רואים מעבר למסיכה הזאת ומסרבים להשתתף במשחק הציני של חמנאי".
האירנים מן השורה משלמים מחיר כלכלי כבד, מציין הפוסט. ההטלה מחדש של עיצומים בידי ממשל טראמפ פגע בחברה האירנית, גם אם היציאה האמריקנית מהסכם הגרעין אפשרה למדינה להגיע אל ספו של נשק גרעיני. 20% מבני המעמד הבינוני צנחו אל מתחת לקו העוני ו-80% מהאירנים נעזרים בסוג כלשהו של תמיכה ממשלתית.
עם זאת, העיצומים לא פגעו בצורה ממשית בשליטתו של המשטר; אנשי משמרות המהפכה התעשרו בשוק השחור. המצוקה הכלכלית אולי גם פגעה במחאה של 2022, שכן חוסר הביטחון והחולשה של מעמד הביניים המעיטו את הקריאות לשביתות נרחבות. "אירן היא מקרה בוחן מצוין לשימוש בעיצומים ככלי במדיניות החוץ האמריקנית", אומר ואלי נאסר, אשר חקר את הנושא. "מצאנו שהם עובדים לא בצורה שרצינו, ולא עובדים בצורה שכן רצינו".
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
