|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
ביידן עם שופטי בית המשפט העליון [צילום: AP]
|
|
|
ביידן מציע שינוי בחוקה שימנע חסינות נרחבת לנשיא
|
|
ההצעה - בעקבות החסינות הרחבה שהעניק בית המשפט העליון לטראמפ על 6 בינואר ● מציע גם רפורמות בבחירת שופטי העליון ובכללי האתיקה ● להצעות אין סיכוי של ממש להתגשם, אך העלאתן תסייע להאריס
|
|
נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, מציע רפורמות מרחיקות לכת בבית המשפט העליון של ארה"ב ותיקון לחוקה שימנע חסינות מוחלטת לנשיאים העתידיים. על-פי ההצעה, השופטים יכהנו לכל היותר 18 שנים (ולא לכל החיים או עד פרישתם מרצון), וכל שנתיים ימונה שופט אחד (ולא רק כאשר מתפנה מושב). השופטים גם יהיו כפופים לכללי אתיקה מחייבים, כולל גילוי על מתנות שהם מקבלים וחובת פסלות מוגדרת. ביידן מעלה את ההצעות במאמר המתפרסם בוושינגטון פוסט (29.7.24) ומובא בהמשך במלואו.
הרפורמות בנוגע לאורך הכהונה, דרכי המינוי וכללי האתיקה מחייבות חקיקה בשני בתי הקונגרס, ואילו תיקון לחוקה הוא הליך קשה במיוחד. אין סיכוי של ממש שיוזמות אלו יוגשמו בעתיד הנראה לעין, ודאי לא ערב הבחירות, אך העלאתן בידי ביידן אמורה ליצור דיון ציבורי. סגנית הנשיא והמועמדת הדמוקרטית לנשיאות, קאמלה האריס, מדגישה את עברה כתובעת אל מול התיקים הפליליים של דונלד טראמפ, ועיסוק ציבורי ותקשורתי בבית המשפט העליון אמור לסייע לה.
ביידן התנגד במשך שנים לרפורמות בבית המשפט, אך שינה את דעתו בשל מספר אירועים ופסקי דין בשנתיים האחרונות. כפי שהוא עצמו אומר, נקודות המפנה היו ביטול ההגנה החוקתית על הפלות בשנה שעברה, והחסינות הרחבה (אם כי הלא-מוחלטת) שהעניק בית המשפט לטראמפ מול כתבי האישום נגדו על אירועי 6 בינואר. נושא ההפלות חשוב מאוד גם הוא לדמוקרטים, והאריס צפויה להשתמש בו בצורה נרחבת בקמפיין שלה.
בית המשפט העליון מונה תשעה שופטים ובמשך עשרות שנים היה בו איזון - לרוב של חמישה מול ארבעה - בין השופטים השמרנים אותם מינו נשיאים רפובליקניים, לבין השופטים הליברלים אותם מינו הנשיאים הדמוקרטיים. בשנים עברו, ההכרעות לא היו בצורה מובהקת על-פי החלוקה בין שמרנים לליברלים, ופעמים רבות נוצר רוב "מעורב".
כיום יש בבית המשפט רוב מוחלט של שישה שופטים שמרנים: הנשיא ג'ון רוברטס והשופטים קלרנס תומס, סמואל אליטו, ניל גורסץ', ברט קוואנו ואיימי קוני-בארט (שלושת האחרונים - מינויים של טראמפ). מולם ניצבות רק שלוש שופטות ליברליות: סוניה סוטומאיור, אלנה קגן וקטנג'י ג'קסון-בראון (האחרונה - מינוי של ביידן). חלק משמעותי מפסקי הדין, ובמיוחד החשובים שבהם מבחינה פוליטית, מתקבלים כיום בחלוקה ברורה של הרוב השמרני מול המיעוט הליברלי, עוד ביטוי להקצנה הפוליטית חסרת התקדים בארה"ב.
כאמור, צעדים אלו יצריכו אישור של הקונגרס – מה שנראה בלתי סביר כיום. בסנאט יש צורך ברוב של 60 קולות, בעוד לדמוקרטים יש 51 בלבד וקיים סיכוי של ממש שיאבדו את הרוב בנובמבר. בבית הנבחרים, בו די ברוב רגיל, יש לרפובליקנים רוב של 218 מול 212; התחזיות לגבי הבחירות הקרובות אינן ברורות. בכל מקרה, יש צורך באישור של שני הבתים. שינוי חוקתי הוא קשה בהרבה: תמיכה של שני שלישים בשני הבתים; או תמיכה של שני שלישים מהמדינות ואז של 75% בקונגרס. מאז אישור החוקה בידי רוב המדינות ב-1788, הוכנסו בה 27 תיקונים בלבד, כולל עשרת התיקונים של מגילת הזכויות ב-1790; האחרון שבהם היה ב-1992.
|
|
|
|
|
צדק שווה במסגרת החוק [צילום: סקוט אפלווייט, AP]
|
|
|
אומה זו נוסדה על בסיס עיקרון פשוט אך מוצק: איש איננו מעל החוק. לא נשיא ארה"ב. לא שופט בבית המשפט העליון. אף אחד. אבל ההחלטה להעניק לנשיאים חסינות נרחבת מפני העמדה לדין על עבירות שביצעו במהלך כהונתם, משמעותה שלמעשה אין מגבלה על מה שהנשיא יכול לעשות. המגבלות היחידות יהיו אלו שיטיל על עצמו. אם נשיא עתידי ישלח אספסוף אלים להסתער על הקפיטול ולמנוע את העברת השלטון – כפי שראינו ב-6 בינואר 2021 – לא יהיו לכך השלכות משפטיות. וזאת רק ההתחלה.
מעבר לשורה של החלטות מסוכנות וקיצוניות ההופכות תקדימים מבוססים – כולל רו נגד ווייד [הזכות החוקתית להפלות] – בית המשפט שקוע בשורה של שערוריות בנוגע לכמה מן השופטים. הדבר גורם לציבור לפקפק בהגינותו ועצמאותו של בית המשפט, החיוניים לכך שימלא באמונה את תפקידו להבטיח צדק שווה במסגרת החוק [הססמה החקוקה בחזית הבניין]. למשל: גילויים על מתנות שניתנו לשופטים בעליון [קלרנס תומס] מצידם של בעלי עניין בתיקים התלויים ועומדים בפניו, כמו גם ניגודי עניינים [של תומס וסמואל אליטו] בנוגע לפורעי 6 בינואר, מעלים שאלות לגיטימיות לגבי חוסר משוא הפנים של בית המשפט.
שירתתי כסנאטור 36 שנים, כולל כיו"ר וכראש הסיעה בוועדת המשפטים. כסנאטור, סגן נשיא ונשיא הובלתי יותר מועמדים לבית המשפט העליון מכל אדם החי כיום. יש לי כבוד רב למוסדותינו ולהפרדת הרשויות. מה שקורה כעת אינו הנורמה, והוא חותר תחת אמון הציבור בהחלטות בית המשפט, כולל אלו המשפיעות על חירויות הפרט. אנו מצויים בצומת דרכים. זו הסיבה, שאל מול איומים גוברים על המוסדות הדמוקרטיים של ארה"ב, אני קורא לשלוש רפורמות מקיפות במטרה לשקם את האמון ונטילת האחריות בבית המשפט ובדמוקרטיה שלנו.
ראשית, אני מציע תיקון לחוקה שכותרתו "איש אינו מעל החוק". הוא יבהיר שאין חסינות על עבירות שנשיא לשעבר ביצע בזמן כהונתו. האבות המייסדים האמינו שכוחו של הנשיא מוגבל, לא מוחלט – וכך גם אני מאמין. אנחנו אומה של חוקים, לא של מלכים או רודנים.
שנית, מזה קרוב ל-75 שנה יש לנו הגבלה על כהונת נשיאים. אותו הדבר נחוץ בבית המשפט העליון. ארה"ב היא הדמוקרטיה החוקתית היחידה המעניקה מושבים לכל החיים בבית המשפט הגבוה שלה. מגבלות כהונה יסייעו להבטיח שהחברות בבית המשפט משתנה בצורה קבועה. העיתוי של המינוי יהיה יותר צפוי ופחות מקרי. זה יפחית את הסיכוי שנשיא בודד ישנה בצורה חדה את הרכב בית המשפט למשך דורות. אני תומך בשיטה בה הנשיא ימנה שופט לעליון מדי שנתיים, כך שתקופת הכהונה תהיה 18 שנים.
שלישית, אני קורא לקבוע כללי אתיקה מחייבים לבית המשפט העליון. זה היגיון פשוט. כללי האתיקה הוולונטריים הקיימים הם חלשים ונתונים לאכיפה עצמית. יש לחייב את השופטים לחשוף מתנות, להימנע מפעילות פוליטית פומבית ולפסול את עצמם במקרים בהם יש להם או לבני/בנות זוגם ניגוד עניינים פיננסי או אחר. כל שופט פדרלי אחר כפוף לכללי התנהגות הניתנים לאכיפה, ואין סיבה שבית המשפט העליון יהיה חריג.
כל שלוש הרפורמות הללו נתמכות בידי רוב האמריקנים, כמו גם בידי מלומדים שמרנים וליברלים. אני מבקש להודות לוועדה הנשיאותית הבין-מפלגתית על הניתוח מאיר העיניים שלה, אשר סייע לגיבוש ההצעות הללו. אנחנו יכולים וחייבים למנוע ניצול לרעה של הכוח הנשיאותי. אנחנו יכולים וחייבים לשקם את אמון הציבור בבית המשפט העליון. אנחנו יכולים וחייבים לחזק את שומרי הסף של הדמוקרטיה. בארה"ב, איש אינו מעל החוק. בארה"ב, העם שולט.
|
|
| תאריך:
|
29/07/24
|
|
|
עודכן:
|
29/07/24
|
|
איתמר לוין
|
|
+100 ימים לפני הבחירות: מרוץ צמוד לנשיאות ארה"ב
|
|
12:40 29/07/24 | איתמר לוין | לרשימה המלאה |
הסקרים מצביעים על הצטמקות יתרונו של טראמפ במישור הלאומי לנקודה או שתיים, ועל מרוץ פתוח בשלוש מדינות המפתח הצפוניות - שניצחון בהן יספיק להאריס ▪ נקודת התורפה בסקרים: הם נערכו לאחר חשיפה תקשורתית עצומה של האריס
|
|
|
|
|
|
ספירת הקולות בפנסילבניה בבחירות 2020 [צילום: מרי אלטפר, AP]
|
|
|
|
|
|
+הכול אפשרי
|
|
12:22 29/07/24 | עידו דמבין | לרשימה המלאה |
התחושה שהכל אבוד התחלפה באחת בהרגשה שבעצם הכל אפשרי - כי מתי ראיתם נשיא מצליח פורש מרצונו רגע לפני בחירות לקדנציה שניה?
|
|
|
|
|
|
האריס. מטפסת [צילום: דרול קמינג/AP]
|
|
|
|
|
|
ביידן מציע שינוי בחוקה שימנע חסינות נרחבת לנשיא
|
|
המרוץ לנשיאות ארה"ב צמוד מכפי שהיה מזה חודשים, אם כי דונלד טראמפ ממשיך להוביל בשיעור קטן במישור הלאומי וברוב מדינות המפתח. זוהי מפת הסקרים, 100 ימים לפני הבחירות (29.7.24) ושבוע לאחר שג'ו ביידן פרש מן המרוץ וקאמלה האריס הפכה בפועל למועמדת הדמוקרטית.
|
|
|
|
|
כשבוע לפני שהודיע ג׳ו ביידן על פרישתו מהמרוץ לבית הלבן בנובמבר הקרוב, ישבתי במסעדה ירושלמית מוצלחת עם קבוצת אנשים מעניינים ומבריקים במיוחד. לידי בשולחן ישב, ואני לא מגזים, אחד האנשים החכמים ביותר שאני מכיר. בשלב די מוקדם בשיחה הוא פנה אליי ואמר: "להאריס יש אפילו פחות סיכוי מביידן. היא אישה, היא שחורה, היא לא אהודה. אם היא המועמדת - זה גמור." אני השבתי בזהירות שייתכן שהוא צודק, אבל שיש סיכוי שבדיוק ההפך יקרה - ופרישה של ביידן תזניק את האריס לעמדה חדשה לגמרי. ובכל מקרה, אמרתי, ביידן הלוא יפסיד ב-95% אז מה איכפת לדמוקרטים לנסות?
|
|
|
|
|
הייתי זבוב על הקיר בפגישת בנימין נתניהו וג'ו ביידן בחדר הסגלגל וזה בדיוק מה ששמעתי. תאמינו לי או לא, זה בדיוק מה ששמעתי.
|
|
|
|
|
אחרי פגישתה עם בנימין נתניהו בשבוע שעבר אמרה קאמלה האריס: "אני לא אשתוק". היא התכוונה לדאגותיה בנוגע לסבלם של הפלשתינים בעזה, אבל זו גם הייתה הצהרת עצמאות נרחבת יותר אחרי ארבע שנים בצילו של ג'ו ביידן. המשימה שלה ב-100 הימים הבאים תהיה למצוא קול משלה מבלי להתנתק מביידן – הליכה על חבל דק בלי רשת ביטחון, כהגדרתו של ניו-יורק טיימס. עליה להיות עקבית עם הנשיא שהיא עדיין סגניתו, וגם להציג את עצמה בזכות עצמה.
|
|
|
|
|
מונח אחד היה שגור בקרב השיח היום יומי: אחדות. מי לא הטיף לאחדות ככל שחלף הזמן שבו נכלאו החטופים. הייתה תקווה: הנה, בעוד זמן קצר יהיו הכלואים לבני חורין תמורת שחרורם של מאות מחבלים הכלואים בישראל. המונח 'שחרור' היה בפי כל, ללא כל הבדל בין המגזרים הפוליטיים הנוכחים בקרב העם. אבל, עד מהרה הועלם המונח 'אחדות' מן השיח.
|
|
|
|
|
