טראמפ איננו פרק ביניים או אנומליה. הוא מייצג את ארה"ב

נצחונו של טראמפ הוא גם תוצאת הכשלונות של ג'ו ביידן וקאמלה האריס, ממשיך בייקר. הוא גבר על ממשל שהזרים סיוע לקורונה, הוציא כספים על רווחה והעביר תוכניות למאבק בשינויי האקלים, אבל נפגע מאינפלציה מרקיעת שחקים והגירה בלתי חוקית, עליהן השתלט מאוחר יותר. הם לא הצליחו לרפא את הפצעים שהותיר אחריו טראמפ, ולא מצאו דרך לתעל את הכעס שהפעיל את תנועתו או להגיב למלחמות התרבות שיזם.

כאשר תפסה את מקומו של ביידן, הדגישה האריס מסר חיובי ומלא שמחה לעתיד, גייסה את הדמוקרטים – אך לא היה בכך די כדי לזכות במצביעים העצמאיים. בנקודה זו היא חזרה לגישתו של ביידן: להזהיר מפני הסכנות שמציבים טראמפ והפשיזם שהוא מייצג. גם זה לא הספיק. היא קראה לאחדות, אך זה לא היה מסר מספיק מול קריאות הקרב של טראמפ. הבחירות הראו עד כמה המדינה מפולגת, עד כמה זהו זמן של "אנחנו נגדם", בו שני הצדדים כה מנותקים – עד שהם לא מסוגלים אפילו לשוחח.

נצחונו של טראמפ מבליט היבט בהיסטוריה האמריקנית שאינו זוכה לתשומת הלב הראויה, טוען בייקר. עם כל מחויבותה לחוקה, היו לארה"ב רגעים בהם השתוקקה לאדם חזק והפגינה נכונות לתת לו סמכות-יתר. זה קרא בזמנים של מלחמות ומשברים לאומיים; טראמפ רואה את ארה"ב מצויה גם כיום בסוג של מלחמה. החזון שלו הוא שאלימות היא כלי לפתרון בעיות פוליטיות.

יש הסבורים, כי טראמפ לא ימהר לממש את איומיו הבוטים במיוחד. מארק שורט, שהיה ראש הסגל של מייק פנס, אומר שהוא אינו חושש מפני גל נקמנות. אבל שורט כן צופה עוד ארבע שנים של כאוס וחוסר ודאות, הן במישור בעלי התפקיד והן במדיניות. "זה לא יהיה בומרנג מביידן-האריס אלא בומרנג מעצמו: יום אחד עמדה מסוימת, למחרת עמדה אחרת".

נקודה נוספת עליה מצביע בייקר: נצחונו של טראמפ מחזק את הטענה לפיה ארה"ב אינה מוכנה לאישה בחדר הסגלגל. טראמפ ניהל קמפיין שהתמקד בגלוי בגברים. קלפיות המדגם העלו, כי רוב תומכיו של טראמפ היו גברים, ושל האריס – נשים. אבל למרות שאושרו רוב הצעות החוק להגנה על הפלות שהוצגו במשאלי עם בכמה מדינות, לא היה די בכך כדי להביא לקלפיות נשים במספרים להם קיוו הדמוקרטים ומהם חששו הרפובליקנים.

במובן מסוים, נצחונו של טראמפ גם סוגר את המעגל שהחל ב-6 בינואר. הוא הצליח למסגר את המתקפה הזאת על הדמוקרטיה כפעולה פטריוטית, אשר תניב את החנינות שהבטיח לפורעים. "פסק הדין הסופי של אירועי אותו יום הוא שבארה"ב המודרנית, אתה יכול לרמות והמערכת לא מספיק חזקה כדי להשיב מלחמה שערה", טוען נפתלי.

המאבק שיעצב את ההמשך יהיה המלחמה שטראמפ הבטיח לנהל נגד המערכת אותה הוא מתאר כמושחתת. אם יגשים את הבטחותיו, הוא ינסה לרכז יותר כוח בידי הנשיא ולרדוף את מתנגדיו הפוליטיים ואת התקשורת. כאשר יעשה זאת, הוא יהנה מלגיטימציה וניסיון שלא היו לו בסיבוב הקודם. הוא למד מהכהונה הראשונה שלו – לא בתחום המדיניות, אלא כיצד להשתמש בכוח. יהיה לו יותר חופש פעולה: צוות מסור יותר, שליטה בסנאט ואולי בבית הנבחרים ומפלגה כנועה.

עידן טראמפ לא היה תקופת ביניים של ארבע שנים. בהנחה שיסיים את כהונתו, הוא ייראה כעידן בן 12 שנים ששם אותו במרכז הבמה הפוליטית לתקופות ארוכות כמו של פרנקלין רוזוולט ורונלד רייגן. אחרי הכל, זוהי ארה"ב של טראמפ.