מחדל שחרור חטיבת גיוס מהיר 179 ערב יום הכיפורים

חלק שני בשיחות עומק עם סא"ל בדימוס דודו הלוי, שנענה לקריאתו של שר הביטחון משה דיין לקצינים קרביים מנוסים להתנדב ולפקד על מעוזים לאורך התעלה במשך שלושה חודשים ולהרים את המורל לחיילי צה"ל המדוכדכים שם. בשיחה זאת הוא מספר בין היתר על פינוי לוחם צה"ל פצוע ראש בתוך בִּיצה, תחת הפגזה כבדה, ועל שיחתו עם סגן ראש הממשלה, מפקד הפלמ"ח לשעבר, האלוף יגאל אלון ז"ל, שלא ידע דבר וחצי דבר בזמן אמיתי על המלחמה בקו בר-לב וסביר כמובן שלא הבין את ההתרחשויות הקריטיות לגורל ישראל. סביר להניח שגם ראש הממשלה גולדה מאיר ושאר חברי הממשלה לא ידעו ולא הבינו והובילו אותנו לאסון מלחמת יום הכיפורים.

שיחה לעומק ביני ובין האלוף בדימוס אורי שמחוני, שבתחילת שנות השבעים של המאה העשרים פיקד על "סיירת אגוז" של פיקוד הצפון. בשיחה זאת הוא מספר באופן מפורט על שתי פשיטות נגד יעדי מחבלים לכפרים אל-חיאם וכפר חמאם, שבהן נהרגו דובי אדר ויורם שילוני; על ניתוח בשלב הנסיגה של שילוני שנפצע קשה; על פריצת דרך עבור מבצע משוריין "קלחת 4" ועל חיסול שלושה מחבלים שהסתננו בלילה לחניון טנקים עם נשק נ"ט במטרה להשמיד טנקים של צה"ל ולהרוג את הצוותים. להלן קישור לתיאור הפשיטה לאל חיאם על-ידי שני משתתפים: מיכאל סופור ודוד אגמון:

חלק שני בשיחות עומק עם רס"ן בדימוס בני עמידרור - הוא מחנכם הצבאי של כל הרמטכ"לים, האלופים ותתי-אלופים בשלושים השנים האחרונות לפחות. הוא מכיר את צה"ל יותר מכל אדם אחר. בחלק זה הוא מספר על תִפקוד השריון ב"מבצע קדש" ב-1956, על תִפקודו כטר"ש במשימות המוטלות היום על קצינים בכירים ועל התכנון הפרימיטיבי של "מבצע קדש" על-ידי הרמטכ"ל משה דיין שעשה זאת על קופסת סיגריות. תִפקודו של דיין במִבצע זה הוכיח כי רמטכ"ל צה"ל בשנות החמישים ושר הביטחון בשנות השישים והשבעים לא הבין דבר בהוויית הצבא והמלחמה. להערכת עמידרור, דיין מונה לתפקידים בכירים אלה במערכת הביטחון של ישראל כי היה חבר מפלגת השלטון דאז, מפא"י-מפלגת העבודה. זה אחד ההסברים לחוסר המקצועיוּת של צה"ל עד היום.

שיחה לעומק ביני ובין האלוף בדימוס אורי שמחוני, מוותיקי הצנחנים שחוללו מהפכה בערכי הקרב במחצית הראשונה של שנות החמישים כשלחמו אז בארגוני הטרור הפלשתינים. לאחר פעולות התגמול ו"מבצע קדש" השתחרר שמחוני מצה"ל, עבד כימאי ובסוף 1963 נקרא לחזור לצה"ל ולשרת כקצין קרבי באגף המודיעין. וכך מצא את עצמו במלחמת ששת הימים כקצין המודיעין של חטיבת "גולני". בשיחה זאת התמקדנו באסון קרב תל פאחר של גדוד 12 של חטיבת "גולני" במסגרת ההבקעה של צה"ל ברמת הגולן בחזית הסורית בסוף המלחמה. כמי שהיה בין מתכנני הקרב סיפר שמחוני שהתוכנית המקורית הייתה לעקוף את המתחם ולתקוף אותו מאחוריו, ממזרח למערב, מלמעלה למטה. אבל ברגע האחרון, בניגוד לתוכנית וללא התייעצות עם המח"ט, החליט המג"ד מוסא קליין לתקוף ביום בחזית המתחם דרך שדות מוקשים וגדרות ומול כלי נשק כבדים של האויב. קליין נהג כך כי קיבל את טענת אנשי השריון המצורפים כי טנקים שלהם לא יוכלו להתקדם בציר העוקף. לדברי שמחוני הוא והמח"ט, יונה אפרת, בדקו למחרת את הטיעון ומצאו כי טנקים יכלו לעלות בציר העוקף. "כמו בקרב המיתלה של הצנחנים וקרב החרמון של "גולני" במלחמת יום הכיפורים, מדובר בתקלות שהפכו לגבורה", סיכם האלוף שמחוני, מהאנשים המכירים את רמת הגולן כקמ"ן "גולני" כמפקד "סיירת אגוז", כקצין אגם של פיקוד הצפון וכמח"ט "גולני" לפני ולפנים.

חלק ראשון בשיחות עומק עם סא"ל בדימוס דודו הלוי, איש צנחנים לשעבר שעשה הסבה לשריון אחרי מלחמת ששת הימים ונענה לקריאתו של שר הביטחון משה דיין לקצינים קרביים מנוסים להתנדב ולפקד על מעוזים לאורך התעלה במשך שלושה חודשים ולהרים את המורל לחיילי צה"ל המדוכדכים שם. בסך-הכל התנדבו 57 קצינים שכינויָם היה "נמרים". דודו מספר על העדיפות המוחלטת של המצרים במלחמה זאת, על ההפגזות יומם ולילה, ועל הליקויים בתִפקודו של צה"ל המסבירים את הליקויים הקשים בתִפקודו בפרוץ מלחמת יום הכיפורים.