מעצרו של חופר המנהרות בעזה הוארך ב 90 יום

ביום 19.3.08 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, המייחס לו שלוש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977; שלוש עבירות של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; שלוש עבירות של הובלת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין ועבירה של מתן אמצעים לפשע לפי סעיף 498(א) לחוק העונשין.

על פי האישום הראשון, בסוף שנת 2000 היה המשיב שותף לחפירת מנהרה ממצרים לעזה, שיועדה להברחתם של אמצעי לחימה. המשיב ואחר רכשו לוחות פח, בנו סככה כדי להסתיר את פתח המנהרה ואף העסיקו פועלים נוספים בחפירתה. תפקידו של המשיב היה לשמור מחוץ למנהרה, להרחיק אנשים מהחפירה ולבדוק שהיא מתנהלת כסדרה. לאחר שהושלמה חפירת המנהרה, החופרים הבריחו ממצרים לעזה רובים מסוג קלצ'ניקוב, כדורים וסיגריות ותמורת ההברחות קיבלו המשיב והאחר סכומי כסף מאחיו של המשיב.

על פי האישום השני, במהלך שנת 2004, השתתף המשיב פעם נוספת בחפירת המנהרה לעיל, לאחר שזו נהרסה על ידי הרשות הפלשתינית, כשתפקידו היה דומה לתפקידו המתואר באישום הראשון. החפירה נמשכה כתשעה חודשים. דרך המנהרה הוברחו על ידי המשיב ואחרים, כשש פעמים, רובים, כדורים וסיגריות ממצרים לעזה. המשיב והאחר הרוויחו בכל הברחה סכום של 2,000 דולר ארה"ב.

על פי האישום השלישי, במועד שאינו ידוע במדויק באמצע שנת 2007, החליטו המשיב ואחרים לחפור מחדש את המנהרה, שהתגלתה על ידי כוחות הצבא ונהרסה. המנהרה נחפרה בשלישית, אורכה כחצי קילומטר ובסיום חפירתה הוברחו דרכה בשלוש הזדמנויות, רובים ותחמושת.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה, שנסמכה על ראיות לכאורה ובהן הודאותיו של המשיב, נטען כי המשיב מסכן את ביטחון הציבור, לאור הברחות הנשק ממצרים לעזה שהתבצעו באופן חוזר ונשנה תמורת בצע כסף. עוד צויין, כי המשיב אינו אזרח ישראלי ולפיכך קיים חשש כי שחרורו יביא להימלטותו מן הדין.

המדינה פנתה לבית המשפט העליון וזאת מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים בבקשה להאריך את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

לטענת המדינה – קשה לחלוק על מסוכנותו של המשיב, שנטל חלק פעיל במעשי הברחת נשק לרצועת עזה, באופן שמעמיד בסיכון את ביטחון מדינת ישראל ותושביה. לטענתה, רבות דובר על הסיכון הממשי בתופעת חפירת המנהרות שתכליתן הברחת אמצעי לחימה לעזה, פעילות שהמשיב נטל בה חלק מספר פעמים, בעקביות ולאורך זמן ולא ניתן לאיין סיכון זה, זולת במעצרו של המשיב. כן יש חשש כי המשיב ימלט מן הדין באם ישוחרר. כן גורסת המדינה כי אם היו עיכובים בתיק עד כה, הם באשמת ההגנה ולא באשמת התביעה. המשיב לעומת זאת גורס כי המדינה אשמה בהתמשכות ההליכים עד כה שכן טרם הוציאה תעודת חיסיון, וכי יש להאריך את מעצרו ב 60 יום בלבד.

דין הבקשה להתקבל, במובן זה שמעצרו של העורר יוארך בתשעים ימים החל מיום 19.12.08 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 8067/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לפי המוקדם מביניהם.

• מידת המסוכנות שנשקפת מן המשיב - נדמה כי אין מחלוקת בדבר המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב. למשיב מיוחסות עבירות חמורות ביותר כנגד ביטחונה של מדינת ישראל, כאשר הוא נטל חלק בחפירתן של מנהרות ממצרים לעזה, אשר יועדו, בין היתר, להברחתם של אמצעי לחימה לרצועת עזה. העבירות נעברו על פני תקופה ממושכת בת כשבע שנים. ברי כי מסוכנותו זו של המשיב, כמו-גם העובדה כי המשיב הינו תושב רצועת עזה ומשכך, קיים חשש מובנה כי ימלט מאימת הדין באם ישוחרר מן המעצר, מהווים שיקול משמעותי להארכת מעצרו של המשיב כמבוקש.

• התמשכות ההליכים נוצרה באשמת המדינה - המדינה הייתה צריכה להוציא תעודת חיסיון מיד עם הגשת כתב האישום או מיד לאחריו אך חדלה מלעשות כן. אך למרות מחדל זה של המדינה, שיקולי ההגנה על שלום הציבור גוברים ועל כן המשיב ישאר במעצר עוד 90 יום נוספים.

מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 19.12.08 או על למתן פסק דין בת.פ. 8067/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

- בפני השופט יורם דנצינגר
- בשם המדינה: עו"ד י' שגב
- בשם המשיב: עו"ד מ' רבאח