בג"צ – יעילות או צדק? יעילות עדיף

"כפי שכללי הצדק הטבעי מנחים את הרשות לשמוע את עמדתו של הנפגע מהחלטותיה, כך מציאות החיים ומורכבות המוסדות הציבוריים אינם מאפשרים, מבחינה מעשית, מתן זכות שימוע גורפת ומלאה לכל גוף הרואה עצמו ניפגע מהחלטה מינהלית ומבקש להשמיע טענותיו בעניין שכן אין לדבר סוף. מצב משפטי שכזה יצור מערכת חובות בלתי מוגבלת שהרשות עלולה שלא לעמוד בה, והוא עשוי אף לפגוע בגמישות החיונית לרשות בהפעלת סמכויותיה וביכולת תפקודה... ". דברים אלו נאמרו בידי שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל (יום ד', 17.06.09) בעתירה אשר הגישו חברות התקשורת ברק - נטוויז'ן וקווי זהב כנגד משרד התקשורת, לדחייה בכמה שנים טובות, של ההחלטה 'ליטול מהן קידומת אחת'.

על-מנת לקדם את התחרות בשוק התקשורת הבינלאומית החליט משרד התקשורת ליטול משתי הקבוצות האלו קידומת אחת מבין השתיים שהיא מחזיקה.

שתי הקבוצות ביקשו ארכה של מספר שנים עד שתינטל הקידומת, אך משרד התקשורת אישר ארכה של שנה בלבד. לאחר מכן ביקשה קבוצת קווי זהב - סמייל עוד ארכה, וקיבלה ממשרד התקשורת ארכה של שנה.

לטענת קבוצת ברק – נטויז'ן, משרד התקשורת מנע ממנה את זכות השמיעה - בכך שלא זימן אותה לשימוע טרם שקיבל החלטה שהיטיבה עם הקבוצה המתחרה.

בג"צ התחבט להיכן המאזניים צריכות ליטות, כאשר מחד, שמיעת הנפגע-הפוטנציאלי עקב החלטה שלטונית מקדמת את אינטרס הצדק, ומאידך אינטרס היעילות השלטונית מחייב שרשות שלטונית לא תיאלץ לשמוע – כל - דעה טרם תוכל לפעול. ההכרעה: חובת השימוע, למעט במקרים חריגים, לא תחול כאשר הרשות מקבלת החלטה שמיטיבה עם חברה מתחרה, שכן ייתכן וישנן הרבה חברות מתחרות, ולא ייתכן שרשות שלטונית לא תפעל עד אשר תשמע את כולן.

השופטת ארבל מציינת בפסק דינה כי: "חובת השימוע תקום לפיכך כאשר החלטת הרשות עתידה לפגוע באופן ישיר בגוף העסקי, ולא כאשר ההחלטה מובילה לפגיעה נלווית להטבה הניתנת למתחרה אחר בשוק. אם הטבה למתחרה תהיה שווה, במקרה חריג, לפגיעה ישירה, יש לתת חובת שימוע למתחרה.גם זאת רק אם זה לא יפגע במהלך העסקים הרגיל".