|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
עוקל רכוש בסך 106,000 ש"ח לכיסוי חוב בסך 4,500 ש"ח
|
נדחתה תביעה נזיקית אישית נגד ראש מועצת קרני שומרון וגזברה שהוגשה לאחר שהמועצה מכרה מטלטלין בשווי 106,000 ש"ח שעיקלה לצורך כיסוי חובות ארנונה - ב-4,500 ש"ח!
|
רבקה גולן, ששכרה מספר מבני תעשיה בקרני שומרון, סירבה לשלם את חשבונות הארנונה. לדבריה, החשבונות אינם משקפים את המציאות. זאת מאחר שהיא עזבה כבר מלפנים את המבנים, כך שהחשבונות הוגשו עבור תקופה שבה כלל לא השתמשה במבנים. המועצה המקומית שמה את המטלטלין של גולן בשווי של 106,000 ש"ח ועיקלה אותם. לאחר זמן מה, לצורך כיסוי חובות הארנונה של גולן, מכרה המועצה את המטלטלין בסכום כולל של 4,500 ש"ח, בלבד...
בשל נזק זה הגישה גולן תביעה נזיקית נגד המועצה המקומית קרני שומרון, ראש המועצה, גזבר המועצה והחברה שטיפלה במכירה.
כנגד התביעה הגישה המועצה המקומית לבית המשפט בקשה לחסינות עבור ראש המועצה והגזבר. לדבריה, מאחר שפקודת הנזיקין מחייבת עובד ציבור באחריות נזיקית אישית רק באם התכוון להזיק או שהיה אדיש לנזק שעתיד להיגרם עקב מעשיו, ומאחר שראש המועצה והגזבר לא התכוונו להזיק ולא היו אדישים לנזק אפשרי – יש לפוטרם מהדין.
מנגד, התובעת טוענת שנפל פגם בהחלטת המועצה המקומית להעניק חסינות לראש המועצה והגזבר; משום שהענקת חסינות לעובד המוענקת על-ידי הרשות היא הליך מנהלי, המצריך הנמקה של הרשות ושמיעת הצד שמנגד, ואלה לא קוימו בעניינה – לא ניתנה הנמקה ווקולה של התובעת לא נשמע.
שופט בית המשפט בתל אביב קיבל את בקשת המועצה ודחה את התביעה נגד ראש המועצה והגזבר. לדבריו, לא הוכח כי ראש המועצה והגזבר התכוונו להזיק או שהיו אדישים לנזק שעלול להיגרם כתוצאה ממעשיהם. משכך, אין סיבה שלא לקבוע חסינות עובד ציבור.
בנוסף, העמיד השופט את התובעת על הטעות בטענתה כי הרשות לקתה בהליך מנהלי פגום כשהחליטה על הענקת חסינות לראש העיר ולגזבר. לדבריו, יש לחלק בין "עובד מדינה", שלגביו רשאית הרשות להכריע כי הוא חוסה בצילה של חסינות לבין "עובד ציבור", שלגביו רשאית הרשות לבקש מבית המשפט לקבוע כי יש להחיל חסינות בעניינו. לדבריו, כשרשות מחליטה שיש להחיל חסינות בעניין "עובד מדינה" מדובר בהחלטה מנהלית. עליה, כטענת התובעת להיות מנומקת ויש לשמוע את הצד הנפגע (זכות השימוע). אלא שבענייננו מדובר ב"עובד ציבור" שבעניינו הרשות לא קבעה שיש להחיל חסינות אלא אך ביקשה מבית המשפט שיחיל חסינות. מאחר שהבקשה הוגשה על-ידי המועצה המקומית כדין, בצירוף אישור יועצה המשפטי, דחה השופט, גם מטעם זה את התביעה נגד ראש הרשות והגזבר.
|
|
התובעת, רבקה גולן, שכרה בעבר מספר נכסים באזור התעשיה בקרני שומרון. המועצה חייבה אותה בתשלומי ארנונה למשך כמה שנים, ואילו המשיבה טענה שכלל לא החזיקה בנכסים, אלא לפרק זמן קצר. לאחר שהתובעת התמידה במריה ולא שילמה את החשבונות, עיקלה העירייה מטלטלין שלה. המועצה העריכה את שווי המטלטלין בסך של – 106,000 ש"ח. אך זה לא מנע מחברת אביה שירותי אחסנה בע"מ, המבצעת עבודות אחסון ומכירת מטלטלין מעוקלים עבור העירייה, למכור את המטלטלין ב-4,500 ש"ח בלבד...
אין מחלוקת שהמטלטלין שווים יותר מדמי מכירתם. אפילו העירייה, שבכתב ההגנה טענה ששווי המטלטלין נמוך מזה שהופיע בהערכתה, אינה מכחדת שלכל הפחות שווי המטלטלין עומד על סך-50,000 ש"ח. לדברי התובעת, שווי המטלטלין הינו 230,000 ש"ח.
מאחר ומכירת מטלטלין לשם כיסוי חוב מיטיבה עם בעליהם בכך שהוא זוכה בעודף הכספים שנותר לאחר שכוסו החובות, או שבאם לא כוסו כל החובות, מכל מקום, חובו קטן בשיעור דמי המכירה, ניזוקה התובעת, שכל שהופחת מחובה היה סכום בסך 4,500 ש"ח. מכאן תביעתה לפיצוי נגד מועצת קרני שומרון, ראש המועצה, הרצל בן ארי, גזבר המועצה, גיורא ראובני. וכן נגד שלתיאל פנחס, דבלן הוצאה לפועל. עילת התביעה – רשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
על מנת להסיר את האחריות האישית מראש המועצה ומגזברה בקשה המועצה מבית המשפט להכיר בהם כמי שקוימו בהם תנאי חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7ג' לפקודת הנזיקין. מכאן הדיון שבפנינו.
|
|
לטענת המועצה המקומית קרני שומרון, סעיף 7 ג' לפקודת הנזיקין קובע כי באם הוגשה תביעה נזיקית כנגד עובד ציבור, כבמקרה דנן, רשאית הרשות לבקש מבית המשפט כי יקבע שעובד הציבור חסין מפני התביעה. זאת אם הנזק נעשה במסגרת מילוי תפקידו ללא כוונת זדון או קלות דעת. מאחר שכן הווה בענייננו – הנזק לא נעשה בזדון או בשוויון נפש, ואילו הבקשה לחסינות הוגשה כדין, באישור היועץ המשפטי של העירייה – על בית המשפט לקבוע כי יש מקום להחיל את החסינות ולדחות את התביעה נגד ראש העיר והגזבר.
לדברי התובעת, ראש המועצה והגזבר לקו בשתיים. ראשית – קבעו שהיא חייבת כספים, שלמעשה , אינה חייבת. שנית – לא וידאו שמכירת המטלטלין שעוקלו, לדבריה שלא כדין, ימכרו לפי ערכם. מכאן שיש להטיל עליהם לפצות אותה בשל רשלנותם.
עוד היא טוענת כי, נפל פגם בהליך מתן החסינות שהעניקה המועצה לראש הרשות ולגזבר. זאת מאחר והחלטת המועצה על הענקת החסינות אינה מנומקת מספיק, ולא נשמע קולה שלה כמתבקש בהליך מנהלי – שצד שעלול להיפגע מהחלטת רשות מנהלית, יישמע קולו (זכות השימוע). משכך, היא מבקשת מבית המשפט שלא תינתן חסינות לראש המועצה ולגזבר.
|
|
לדברי השופט, ראש המועצה והגזבר הם "עובדי ציבור" לפי הגדרת סעיף 7 לפקודת הנזיקין. לפי הפקודה הם נהנים מחסינות מפני תביעות נזיקיות בשל נזק שגרמו לו במסגרת עבודתם, כל זמן שלא התכוונו להזיק או שגרמו לנזק באדישות או בקלות דעת; כאמור בפקודה: "לא תוגש תובענה כנגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור." מאחר ובכתב התביעה לא ייחסה התובעת לראש המועצה ולגזבר כוונת הזק או מצב נפשי של קלות דעת או אדישות לנזק אפשרי – דחה בית המשפט את התביעה כנגדם. השופט דחה גם את טענת התובעת כי נפל פגם בהחלטת העירייה שקבעה והודיעה לבית המשפט על חסינותם של ראש המועצה והגזבר. לדבריו, יש לחלק בין החסינות, הניתנת בפקודת הנזיקין, לעובד ציבור לבין החסינות הניתנת בפקודה לעובד מדינה: - חסינות עובד מדינה – כאשר מוגשת תביעה נזיקית כנגד עובד מדינה בשל נזק שגרם בעת מילוי תפקידו, על המדינה להודיע לבית המשפט על קיומה של חסינות לפי סעיף 7 א' לפקודת הנזיקין. הודעה זו, ככל הודעה על הכרעתה של רשות מנהלית, צריכה להיות מנומקת היטב. הוגשה הודעה כאמור – יכיר בית המשפט בקיומה של חסינות וידחה את התביעה נגד עובד המדינה. באם יבקש התובע לקיים בכל זאת את התביעה כנגד עובד המדינה ויעורר פגמים בהליך מתן החסינות וכן הלאה, יבחן בית המשפט את הליך מתן החסינות. זאת כשם שרשאי בית המשפט לבחון כל הליך מנהלי. מכל מקום – "ברירת המחדל" מרגע שהוגשה הודעת חסינות היא כי קיימת חסינות כל עוד לא הוכח אחרת.
- חסינות עובד ציבור – חסינות זו, המעוגנת בסעיף 7 ג' לפקודת הנזיקין, היא החסינות החלה על עובד רשות מקומית. כאשר מוגשת תביעה כנגד עובד ציבור, כגון עובד ברשות מקומית, הרשות אינה מחליטה שחלה חסינות ומודיעה על כך לבית המשפט, אלא עליה לבקש מבית המשפט לקבוע כי חלה חסינות. בקש זו תלווה באישור היועץ המשפטי של הרשות המבקשת. בית המשפט ידון לגופו של עניין אם יש, אם אין – להחיל חסינות.
לדברי השופט, מאחר ובעובד ציבור עסקינן, ולא בעובד מדינה, הרי שהרשות לא החליטה והודיעה על מתן חסינות לראש העיר והגזבר – אלא היא ביקשה מבית המשפט שיקבע שחלה חסינות. מכאן שלקתה התובעת בטענתה כי חל פגם בהחלטת הרשות להחיל חסינות מאחר והחלטה כזאת מעולם לא הייתה. הייתה רק בקשה מבית המשפט לקבוע כי חלה חסינות. המועצה המקומית הגישה בקשה, כנצרך, ומשכך אין פגם מנהלי. לגופו של עניין, אישר השופט את בקשת החסינות ודחה את התביעה כנגד ראש המועצה והגזבר, גם מטעם זה.
|
|
בקשת המועצה לדחיית התביעה נגד ראש המועצה והגזבר התקבלה.
|
|
- ת"א 49650/08 גולן רבקה נ' המועצה המקומית קרני שומרון ואחרים
- בבית משפט השלום בתל אביב
- בפני השופט יונה אטדגי
- בא-כוח התובעת רבקה גולן: עו"ד גיל קריספין
- בא-כוח המועצה האזורית קרני שומרון, הרצל בן ארי וגיורא ראובני: עו"ד ברוך חייקין
|
|
|
05 בנובמבר 2005
|
|
| תאריך:
|
08/11/2009
|
|
|
עודכן:
|
11/11/2009
|
|
מאיר הילזנרט
|
|
עוקל רכוש בסך 106,000 ש"ח לכיסוי חוב בסך 4,500 ש"ח
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
משה111
|
9/11/09 19:12
|
|
|
|
|
|
שמעון חי
|
9/11/09 23:01
|
|
|
|
2
|
|
קורא מתעניין
|
9/11/09 19:56
|
|
|
התובעת עו"ד טלי גלעד מזור הועסקה החל מ-1993 כתובעת בפרקליטות מחוז חיפה. היא הייתה עובדת לא-קבועה, וחוזה העבודה שלה הוארך מעת לעת. ב-1995 הסתיים חוזה העבודה, ושוב לא הוארך. בשנת 2005 החלה התובעת לעבוד בפרקליטות מחוז הצפון. גם כאן הועסקה התובעת על-בסיס חוזה שהוארך מעת לעת.
|
|
|
|
|
הנאשם, משה בן יהודה הוא חקלאי ובעליו של בית אריזה. לצורך הפעלת בית האריזה הוא מעסיק עובדים זרים. הנאנסת, אזרחית תאילנד, החלה לעבוד אצל בן יהודה בשנת 2008 בקטיף ובאריזת פרחים.
|
|
|
|
|
חסן איהב התגורר באילת. שם גם הכיר את בת 15, אף היא תושבת העיר. כמובא בגזר הדין, הם נהגו לבלות בצוותא. הנאשם "העשיר" בילויים אלה בכך שצרך וגם שידל את המתלוננת לצרוך עימו סמים מסוג קריסטל, קנאביס וחגיגת. לעיתים, הם גם צרכו משקאות חריפים וסמים בו-בזמן.
|
|
|
|
|
"יש להצר על כך שתביעה שהוגשה עוד בשנת 1993, באה לסיומה בפסק דין רק בשנת 2009!". כך שח מהרהורי ליבו (29.10.09) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט יוסף שפירא, את עמדתו לגבי דיון אזרחי מסורבל שנדון לא יותר - אך גם לא פחות - מאשר 16 שנים(!) עד שבא לכדי סיום.
|
|
|
|
|
ניר דיין, שנהג ברכבה של רעייתו, שרון דיין, התנגש בחלקו האחורי של רכב שנעצר ברמזור. רכבה של דיין היה מבוטח בחברת שומרה. הרכב נפגע והוכרז כטוטאל לוסט. גם הרכב בו התנגש ניזוק. דיין דיווחה על התאונה לחברת שומרה ותבעה את שווי הרכב שמלפני התאונה, שנישום ב-30,000 ש"ח. בעלי הרכב השני תבעו משומרה את נזקיהם. שתי התביעות נדחו על-ידי שומרה. העילה: מדובר בקנוניה שרקמו שני הצדדים על-מנת לעשוק את חברת הביטוח. מכאן התביעות כנגד שומרה שאוחדו לדיון אחד.
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
