רדיו לא אזורי

כישלון. פשוט כישלון. אין מילה אחרת להגדיר את אופן תפקודן של תחנות הרדיו האזורי בליל הבחירות לרשויות המקומיות.

תחנות אלו אמורות להביא כדבר שבשגה את הנעשה בלב-לבה של העשייה המקומית והקהילתית. השירים, הבידור ושאר תוכניות הייעוץ-בגרוש למיניהן אמורות להיות רק קדימון של ליבת השידור - הבאת הקולות מן השטח.

כרדיו מקומי אמורות התחנות האזוריות להביא באופן בלתי-אמצעי למתגוררים באזורי הזיכיון שלהן מידע שוטף, עדכני ורלוונטי על מערכת הבחירות האזוריות. למעט רדיו קול חי¹, רדיו דרום ורדיו חיפה, חטאו כל התחנות לייעודן.

במקום לבשר למאזיניהן את התוצאות, המאבקים והמתח, שידרו תחנות הרדיו האזוריות מוזיקה ודַּבֶרֶת שבינה לבין מה שקורה מחוץ לאולפן אין דבר וחצי דבר.

גדולתה של רשת ב'

תופעה מעניינת היא שדווקא בשעה בה הרדיו האזורי בעל האמצעים שקט-על-שמריו, נחלצה חושים רשת ב' דלת האמצעים, ו"הרימה שידור" ראוי לכל אות וצל"ש. במשדר בן ארבע שעות, שנמשך עד השעות הקטנות של הלילה העלתה לשידור כתבים מ-25 נקודות שידור ברחבי הארץ. עיתונאי קול ישראל "תיזזו" בין הערים השונות כדי להביא כמה שיותר מידע חם מהשטח.

גדולתה של רשת החדשות הגדולה ניחנה בכך שהתעלתה על עצמה ונתנה פה אף למתחריה. בשידור מקצועי שעליו ניצחו יואב קרקובסקי, ירון דקל, ענת דוידוב וחנן קריסטל, הועלו לשידור כמאה כתבים גם מתחנות הרדיו המתחרות, וגם מכתבי החדשות המקומיות של הוט. בזמן בו ברשת ב' לא הייתה עיר אחת שלא דווח המתרחש בה ברדיו האזורי חגגה ההפקרות.

בהיעדר פיקוח נאות מצד הרשות השנייה, אין טעם לקיומן של תחנות רדיו אזוריות שאינן נותנות שירות לציבור.