שפעת החזירים לא הגיעה לבני-ברק

אחרי סרטן הנשים, הכינוי החרדי שהודבק לסרטן השד, מגיע גם תורה של המחלה החדשה. החזיר המשוקץ לא רק שאינו עולה על שולחנם של חרדים, אלא גם מקומו בעיתונות מוצנע.

בעיתונים החסידיים "המודיע" ו"המבשר" מכונה שפעת החזירים בשמות "שפעת מקסיקו", "השפעת ממקסיקו" או "שפעת מזן אחר". דבר אחר, כידוע, הוא הכינוי שניתן לחזיר, וזאת על-מנת להשתמש בלשון נקייה.

היומון הליטאי "יתד נאמן" דווקא משתמש במינוח "שפעת החזירים" בגוף הכתבות, אך בכותרת מסתפק במילה שפעת. כאשר נדרש לאחרונה לדווח על הברחה של חזירים והגשתם במסעדה, כתב בכותרתו "דבר אחר", ובגוף הכתבה ציין כי מדובר בחזירים.

ככל חיה טמאה אחרת, אין בהלכה איסור על הנאה מחזירים. לכן ארנק העשוי מעור חזיר, שיער חזיר בתוך מברשת ואפילו להשתיל לב חזיר בגופו של אדם מותרים. הבעיה עם החזיר היא גזירת חז"ל שלא לגדל חזיר בארץ ישראל, שהתקבלה בעקבות מעשה שהיה: "כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית. אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו: 'ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמה יוונית'".

בעקבות כך התקבל בשנות השישים בכנסת גם חוק הקובע: "לא יגדל אדם חזירים, לא יחזיקם ולא ינחרם (המתת חזיר לשם אכילתו)".

למרות היחס השלילי כלפיו, אמרו חז"ל כי יש בו גם טוב, והסבירו כי שמו נקרא חזיר משום שעתיד לחזור לישראל.

באוצר הבדיחות היהודיות מסופר על יהודי שנסע להתארח אצל חברו בחו"ל, והוזמן אצלו לסעודת ראש השנה. "מה זה?", שאל האורח כשהוא מצביע על גוש בשר עסיסי ונוטף שומן. "זה חזיר", השיב המארח, "כמו שכתוב בסידור - סימן שנהיה לראש ולא לזנב. כתוב שצריך לקחת ראש של כבש, ואם לא מוצא - שייקח ראש של דבר אחר"...