יום חמישי 12 דצמבר 2019  04:12
מה באמת קרה בבחירות האחרונות
נצחון מפלגת השבטים
נתניהו, גנץ. לא נועדו [צילום: עמוס בן-גרשום/לע"מ]

הרוב המכריע של חברי הכנסת ה-22 משתייכים למפלגות הדוגלות בשבטיות, דואגות רק לעצמן ומדירות את כל האחרים. המשך המגמה הזאת עלול להביא להרס המדינה

▪  ▪  ▪
בניגוד למה שרובנו חושבים, בבחירות לא ניצחו הליכוד או כחול-לבן והתוצאה גם אינה תיקו. המנצחת היחידה בבחירות היא מפלגת השבטים והפילוג שקיבלה 36 מנדטים, 69 או 114 מנדטים - תלוי איך סופרים.

ישראל השכילה לאחד ב-50 שנותיה הראשונות יהודים ממאה גלויות, עשרות שפות, כל השכבות הסוציו-אקונומיות, מזרחים ואשכנזים, ספרדים, דתיים וערבים, אנשי שמאל וימין, גברים ונשים, משכילים וחסרי השכלה, פועלים וקפיטליסטים. לעומת זאת, ב-23 השנים האחרונות, שרובן היו בהנהגתו של בנימין נתניהו, התהפכה המגמה. במקום כור היתוך, הוא ומנהיגי מפלגות רבות אחרות הנהיגו מדיניות של פילוג ושיסוי שפעלו בכוחות צנטריפוגליים, עם ארבעה אתוסים שונים במקום אתוס אחד.

הנשיא ראובן ריבלין איבחן נכון את מחלת השבטיות, אך איש אינו עושה דבר על-מנת לרפא אותה. בבחירות האחרונות קיבלו המפלגות המנציחות את השבטיות במקום לפתור אותה, את מרבית המנדטים. במקום להקים רפובליקה שנייה בישראל, כפי שהצעתי אשתקד, שתפתור את השבטיות, הקיטוב, הפילוג והשיסוי - הבחירות התכופות מעצימות את הפילוג במקום להביא לאיחוי.

הרשימה המשותפת

מנהיגי הרשימה המשותפת, שקיבלה 13 מנדטים, אינם מקבלים את האתוס הציוני, את ההמנון והדגל, רואים עצמם פלשתינים ומזדהים עם אחיהם היושבים בשלוש מדינות בארץ ישראל - ירדן, חמאסטן והרשות הפלשתינית. הראשון בעקרונות היסוד של הרשימה המשותפת הוא: "הרשימה המשותפת נאבקת למען שלום צודק באזור המתבסס על החלטות האו"ם; סיום הכיבוש של כל השטחים שנכבשו בשנת 1967, פירוק כל ההתנחלויות וחומת ההפרדה הגזענית, שחרור האסירים הפוליטיים, הקמת מדינה פלשתינית עצמאית ריבונית בגבולות ה-4 ביוני 1967, שבירתה ירושלים המזרחית, ופתרון צודק לבעיית הפליטים הפלשתינים, שמבטיח את זכות השיבה לפי החלטת האו"ם 194".

רשימה זאת, שמאגדת את מרבית ערביי ישראל, דוגלת בהחרבת ישראל - כי מימוש זכות השיבה יביא לישראל מיליוני פלשתינים ויהפוך אותה לסוריה, עירק, עזה או לבנון. הם רוצים "שלום צודק", המתבסס על החלטות האו"ם שכמעט כולן נגדנו, אך גם את סיום "הכיבוש" (שאירע אחרי שמצרים, ירדן וסוריה זממו לכבוש את ישראל) - משמע ויתור על הכותל, על ירושלים וחזרה לקווים שהזמינו את הערבים לנסות להרוס את המדינה. מה עוד, שהחלטה 242 מדברת על נסיגה משטחים ולא מכל השטחים, וכבר נסוגונו מסיני ועזה. בכך מילאנו אחרי ההחלטה, לדעת רבים שמתנגדים לשליטה בעם זר, אך לא מתנגדים לכיבוש במלחמת הישרדות כמו ב-1967. פירוק כל ההתנחלויות משמעותו פיצויי ענק שידרדרו את כלכלת המדינה, ואף חשש למלחמת אחים.

חומת ההפרדה "הגזענית" קמה אחרי שיאסר ערפאת הארכי-טרוריסט, שאחמד טיבי היה היועץ שלו, שלח חוליות מרצחים לטבוח ב-1,000 אזרחים. שחרור האסירים הפוליטיים - משמעו שחרור כל הטרוריסטים שטבחו באלפי קורבנות על-מנת שיחדשו את ההרג, כפי שקרה בכל פעם ששחררנו מחבלים. הקמת מדינה פלשתינית ריבונית, משמעותה הפיכתה לבסיס טרור - בדיוק כמו ברצועת עזה, אם לא גרוע מכך. הפיכת ירושלים לבירת המדינה הפלשתינית, משמעותה חציית העיר בגדרות כפי שהיה עד 1967 וחזרה לימי הצלפים ממזרח העיר.

המפלגות החרדיות

ש"ס החרדית המזרחית קיבלה תשעה מנדטים, ויהדות התורה החרדית האשכנזית קיבלה שבעה מנדטים, ובסך-הכל קיבלו החרדים 16. ממשלות ישראל לדורותיהן לא השכילו לעסוק בתכנון לטווח ארוך בנושאי השלום, הכלכלה והחברה. אך המחדל החמור ביותר שלהן היה שאפשרו להצמיח "שבט" השונה מהותית משאר חלקי האוכלוסייה, עם שוני גדול אף יותר מזה שבין היהודים לערבים, גדול אף יותר מזה שבין העשירונים התחתונים לעשירון העליון למרות הגדלת חוסר השוויון, ובוודאי גדול בהרבה מזה שבין אשכנזים למזרחים ההולך ומצטמצם.

החרדים שונים משאר מרכיבי האוכלוסייה כמעט בכל דבר: בחינוך המדיר את לימודי הליבה ומתמקד כמעט אך ורק בלימודי קודש שנעצרו אי-שם לפני כמה מאות שנים, בשיעורי התעסוקה הנמוכים, בהעדר שירות למדינה בשל אי-התגייסות לצה"ל ואפילו לשירות לאומי, בשיעורי ילודה המכבידים על כלכלת המדינה, בהסתגרות בדל"ת אמותיהם כמעט בכל תחום - בלבוש, בשפה, באתוס.

זה כמובן לא מחויב המציאות, כאשר בכל מקום אחר בעולם - החרדים משתלבים היטב בכלכלה ובשאר התחומים, עובדים, משרתים ותורמים. אם הם היו מיעוט מבוטל, כמו כת האיימיש בארה"ב, יכולנו אולי לעבור לסדר היום. אך הבעיה אקוטית בגלל שיעורי הילודה הגבוהים, בגלל הכוח הפוליטי הרב שלהם, בגלל העוני שלהם, בגלל יחסם המפלה לנשים ולמזרחים, בגלל ההקצנה ההולכת וגוברת ומדביקה גם את היהדות הדתית הלאומית הציונית, בגלל חוסר הדמוקרטיה התיאוקרטי, בגלל הכפירה בסמלי המדינה ובימי הזיכרון שלה, והכי חמור - בגלל העובדה שמי שהחילונים מממנים התנהגות שערורייתית זאת ובכך מקרבים את קיצה של ישראל הנאורה הדמוקרטית והמשגשגת. ברור שהשילוב המיוחל לא יקרה כל עוד שורר המשטר הנוכחי. רק אם יחול שידוד מערכות, אתחול מחדש במסגרת הרפובליקה השנייה של ישראל או שינוי דרסטי דומה, ניתן יהיה לבצע את השינוי המיוחל. אין לעשות דבר בכפייה, על-מנת לא לפגוע בדמוקרטיה; צריך רק להשמיט את הבסיס הכלכלי של הרס המדינה.

הדתיים-הלאומיים

היו ימים בהם המפד"ל הייתה מפלגה מתונה שדגלה באחדות העם, שבת אחים גם יחד ולא שבט אויבים בנפרד. אך בגלל החטא הקדמון של קיום ארבע מסגרות חינוך נפרדות שמקבלות מימון מהמדינה - חילונית, ערבית, חרדית וממלכתית-דתית - קמו לנו ארבעה שבטים שרואים כל שבט אחר כאויב ואין להם אתוס משותף. המדינה מממנת במו ידיה את המסגרות שיביאו להחרבתה. זה לא מחויב המציאות ולא קורה בצרפת עם מערכת חינוך אחידה וחילונית, בארצות הברית וברוב המדינות הנאורות.

ימינה, שקיבלה שבעה מנדטים, מורכבת ברובה מתנועות קיצוניות כסיעתו של בצלאל סמוטריץ' הרוצה להקים פה מדינת הלכה, סיעתו של הרב רפי פרץ שהיא משיחית בתפישתה, ועוצמה יהודית הגזענית שהייתה חלק מהתנועה במועד א' ולא השתלבה במועד ב' רק בגלל בעיית מיקום. מפלגה זאת דוגלת בסיפוח כל יהודה ושומרון - דבר שיביא לקץ המדינה היהודית אם ניתן לפלשתינים זכות הצבעה, ולקץ המדינה הדמוקרטית אם לא ניתן להם. משנה לשנה רשת החינוך וההנהגה הדתית-לאומית הולכת ומקצינה, דוגלת בהדרת נשים, הפלית להט"בים, הפנית משאבי עתק להתנחלויות וכבישים כמעט ריקים ביהודה ושומרון, כאשר הפריפריה בנגב ובגליל ומערכת התחבורה בתוך הקו הירוק קורסים בהעדר תקציב.

בסך-הכל יש לנו אם כן "מפלגה" של 36 מנדטים, שכשמה כן היא: מפלגת במקום לאחד, מנציחה את השבטיות שתביא בסוף התהליך, בגלל שיעורי הריבוי הטבעי הגבוהים במיוחד במרכיביה השונים - הערבים, הבדווים, החרדים, הדתיים-הלאומיים לעומת החילונים עם משפחותיהם הקטנות - להחרבת המדינה. כבר כיום הם מהווים 30% מהכנסת, אך לא ירחק היום ועם הילודה המוגברת שהציבור החילוני מממן, הם יהוו למעלה ממחצית הכנסת ויבוא הקץ על מדינת ישראל.

זה לא מחויב המציאות. אין כל סיבה שהמדינה תממן קצבאות ילדים ליותר מארבעה ילדים, שהם די והותר להרחבת האוכלוסייה בלי צפיפות יתר ודילול משאבים. מי שרוצה יותר ילדים - יואיל בטובו לממן את כלכלתם מכיסו, בלא להכביד על החילוניים שעובדים ברוב העבודות היצרניות, לעומת החרדים שלומדים תורה על חשבון המדינה. זאת ועוד: יש להנהיג שירות לאומי חובה של שלוש שנים לכל האוכלוסייה - גברים ונשים, חרדים וחילונים, ערבים ויהודים. הזכויות האזרחיות והכספיות יינתנו רק למי ששירת את המדינה.

השבט החילוני

השבט הרביעי, החילוני, גם הוא לא נקי מאשם. כחול-לבן מיצבה את עצמה כמפלגה חילונית אנטי-חרדית המדירה את החרדים והשיגה 33 מנדטים, לא מעט בגלל המיצוב הבעייתי הזה, ובכך מגיעה המפלגה של השבטים ל-69 מנדטים. אם נוסיף לכך את ישראל ביתנו שדוגלת בממשלת אחדות, אך מדירה "חרדים, ערבים ומשיחיים" שקיבלה שמונה מנדטים, מגיעים ל-77 מנדטים.

המפלגה הכי משסה, הכי מפלגת, הכי קוראת לשנאת חינם בין יהודים לערבים, מזרחים לאשכנזים, יונים לניצים, שמאלנים לימנים, ומעודדת את תסביך הרדיפה של החרדים נגד החילונים היא הליכוד. בראשה עומד המשסה הראשי, בנימין נתניהו, שדומה כי לא יירד מכס השלטון עד אשר ישבור את השיא של המלכה ויקטוריה. תקצר היריעה מלצטט את דבריו על הערבים הנוהרים לקלפיות, השמאלנים החלשים, האליטות האשכנזיות ששלחו אתכם למעברות, אך בליכוד (בלי כולנו) יש רק שני נשים ומזרחים ב-15 הראשונים.

מי נשאר? מרצ שאיחדה כוחות עם הארכי-קפיטליסט אהוד ברק, ומפלגת העבודה שקיבלה שישה מנדטים והיחתה נעלמת אלמלי איחדה כוחות עם אורלי לוי-אבקסיס שפרשה מישראל ביתנו הימנית ודוגלת באג'נדה חברתית וניצית. על השבטיות של מרצ והשמאל - שיש את העיתון שלהם, השופטים שלהם, אנשי האקדמיה שלהם, אנשי הקולנוע, התיאטרון, העיתונאים והמדיה שלהם - כבר דובר רבות. מפלגת העבודה לפחות לא מנסה להנציח את השבטיות כמו שעשו המפלגות האחרות אלא קראה לאחדות, לאג'נדה חברתית, בעד הפריפריה וצמצום הפער. העבודה-גשר היא אם כן הצדיקה היחידה בסדום עם ששת המנדטים שלה, ואולי בגלל זה היא קיבלה רק שישה, הן במפלגה השבטית עם 114.

אפשר גם אחרת

מה עושים נגד הפונדמנטליזם שהשתלט על ההנהגות שלנו - בציבור הערבי הרואה עצמו פלשתיני ותומך באיסלאם הקיצוני, בציבור החרדי האנטי-ציוני השומע רק בקול רבותיו, בליכוד שבתקופתו הגיעו הפערים והעוני לשיאים, שמדיר עצמו ממרבית הציבור האחר, במשיחיים הרוצים לספח כל שעל ולהקים מדינת הלכה? על ישראל להפריד את הדת מהמדינה כמו בכל המדינות הנאורות - מצרפת ועד סקנדינביה. הקמת מפלגות דתיות היא אם כל חטאת, כמו גם הקמת מפלגות ערביות. יש לאסור בחוקה של הרפובליקה השנייה קיום מפלגות החותרות תחת אושיות הדמוקרטיה והאתוס של המדינה ורוצות לפצל את האומה לשבטים שאין ביניהם דבר.

בשנת 1958 קיבל שארל דה-גול 80% מהקולות במשאל העם על הקמת הרפובליקה החמישית, שהיא סיפור הצלחה. גם בישראל יש אחדות דעות בקרב 90%-80% מהאוכלוסייה, אך לא בקרב המנהיגים, הטייקונים, האלפיון, חלקים מהאליטות ו"המקושרים", אוכלי החינם. הגיעה העת לשלוח את ביבי לקיסריה, כי יש גבול לתעלול ואין לקבל פרדיגמות לפיהן השלטון הוא נצחי ולא ייגמר לעולם, שניתן להשליט לעד את רצון המיעוטים על הרוב. יש לאחד את כל הכוחות השפויים, הישרים, החברתיים, משמאל ומימין, השמים את הישראלים מעל לכל - לא את ישראל ולא את ביבי, לא את האדמו"רים ולא את פלשתין, לא את ההתנגדות לכיבוש ולא את ארץ ישראל השלמה.

לשם כך על החרדים להדיח את הנהגתם הרוצה לשמר את תלותם בה ולכן מותירה אותם בעוני. הערבים צריכים להדיח את הנהגתם השמה את פלשתין מעל לכל ולא דואגת לשלבם בחברה הישראלית. הדתיים-הלאומיים צריכים להדיח את הנהגתם המשיחית הרוצה להנציח את הכיבוש. הליכודניקים צריכים להדיח את הנהגתם הדואגת רק להצלת עורם ולהשיב עטרה ליושנה כבימי מנחם בגין הצנוע, המאחד והחברתי. אנשי השמאל צריכים להפסיק את התנשאותם מעל בני עדות המזרח ולהשתחרר מהמחשבה שכל העוולות במדינה מקורן בכיבוש.

המנהיגים החדשים צריכים להקים ישראל טובה יותר מזו הקיימת, לציין מה המקורות התקציביים לכל השיפורים שהם רוצים להכניס בחינוך, בבריאות ובתשתיות - להפוך את ישראל למדינה משגשגת ואתית כמו סקנדינביה, עם מדיניות מיסוי מתאימה, עם הפרדת הדת מהמדינה, עם יצירת אתוס משותף לכולנו, עם פערים ועוני מינימליים, עם איכות חיים וקיימות כטובות שבמדינות, עם שוויון, חרות, אחווה וצדק, גם לרוב המכריע של האזרחים החפצים חיים.

תאריך:  04/10/2019   |   עודכן:  04/10/2019
ד"ר יעקב קורי
מועדון הבלוגרים עוקבים: 4 לקבלת רשימות יעקב קורי לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
תגיות  / עוקבים מי ומי בפרשה - לקבלת רשימות חדשות עם הופעתן
 אבי דיכטר / Avi Dicter   אבי ניסנקורן / Avi Nisankorn   אביגדור (איווט) ליברמן / Avigdor  Liberman   אהוד ברק   אוסאמה סעדי / osama  saadi   אופיר כץ / Ofir  Katz   אופיר סופר / Ofir  Sofer   אורי מקלב / Uri Maklev   אורית פרקש-הכהן / Orit Farkash-Hcohen   אורלי לוי-אבקסיס / Orly Levi-Abekasis   אורלי פרומן / orly  fruman   אורנה ברביבאי / Orna  Barbivai   אחמד טיבי / Ahmad  Tibi   איימן עודה / Ayman  Odeh   אילן גילאון / Ilan Gilon   איתן גינזבורג / Eitan  Ginzburg   אלון שוסטר   אלי אבידר / Eli Avidar   אלי כהן / Eli Cohen   אלכס קושניר / Alex Kushnir   אלעזר שטרן / Elazar Shtern   אמיר אוחנה / Amir Ohana   אנטאנס שחאדה / Mtanes  Shihadeh   אסף זמיר / Asaf Zamir   אריה דרעי / Aryeh  Deri   בועז טופורובסקי / Boaz  Toporovsky   בני גנץ / Benny  Gantz   בנימין נתניהו / Benjamin  Netanyahu   בצלאל סמוטריץ' / Bezalel  Smotrich   בצלאל סמוטריץ' / Bezalel  Smotrich   ג'אבר  עסאקלה   גבי אשכנזי / Gavriel  Ashkenazi   גדעון סער / Gideon  Sa'ar   גילה גמליאל / Gila  Gamliel   דוד אמסלם / David Amsalem   דוד  ביטן / David Bitan   דסטה יברקן / Desta  Yevarken   היבה יזבק / Heba  Yazbak   ווליד טאהא   זאב אלקין / Ze'ev Elkin   זכות הצבעה   חוה (אתי) עטייה / Hava-Etty  Atia   חיים כץ / Haim Katz   חמד עמאר / Hamad Amar   יאיר גולן / Yair Golan   יאיר לפיד / Yair  Lapid   יבגני סובה / Yavgeni Sova   יהדות התורה והשבת   יואב בן-צור / Yoav Ben-Tzur   יואב גלנט / Yoav Galant   יואב סגלוביץ' / yoav  segalovich   יואב קיש / Yoav Kish   יואל (יולי) אדלשטיין / Yoel Edlshtein   יואל קוסטנטין רזבוזוב / Yoel Konstantine  Razvozov   יובל שטייניץ / Yuval  Steinitz   יוגב מרדכי   יוליה  מלינובסקי / Yuliya Melinovsky   יוסף תיסיר ג'בארין / Yousef Taysir Jabareen    יועז הנדל / Yoaz  Hendel   יזהר שי   יחיאל משה טרופר / Yehiel  Tropper   ינון אזולאי / Yinon  Azoulay   יעל גרמן / Yael  German   יעקב אשר / Yakov  Asher   יעקב טסלר / Ya'akov  Tessler   יעקב ליצמן / Yaakov Litzman   יעקב מרגי / yaakov Margi   יפעת שאשא-ביטון / Yifat  Shasha-Biton   יצחק כהן / Yitzhak  Cohen   יצחק (איציק) שמולי / Itzik  Shmuli   יריב לוין / Yariv Levin   ישראל אייכלר / Yisrael  Eichler   ישראל כץ / Israel  Katz   ישראל ביתנו   כולנו   מאיר כהן / Meir  Cohen   מאיר פרוש / Meir Porush   מיכאל ביטון / Michael Biton   מיכאל  מלכיאלי / Michael Malkieli   מיכל שיר סגמן / Michal=Shir Segman   מיקי חיימוביץ' / Miki  Haimovich   מיקי לוי / Mickey  Levy   מירב כהן / Meirav  Cohen   מירי  רגב / Miri Regev   מכלוף מיקי זוהר / Miki Zohar   מנחם בגין / Menachem Begin   מנסור עבאס / Mansour Abbas   מרב מיכאלי / Merav  Michaeli   מרק איפראימוב / Mark   Ifraimov   משה אבוטבול / Moshe Abutbul   משה גפני / Moshe Gafni   משה כחלון / Moshe Kahlon   משה (בּוֹגי) יַעלון / Moshe  Ya'alon    משולם נהרי / Meshulam Nahari   מתן כהנא   ניצן הורוביץ   ניר ברקת / Nir  Barkat   נפתלי בנט / Naftali  Bennett   סמי אבו-שחאדה / Sami  Abu Shehadeh   סעיד  אלחרומי / Said Elharumi   סתיו שפיר / Stav Shafir   עאידה  תומא-סלימאן / Aida  Touma-Suleiman   עודד פורר / Oded Forer   עומר ינקלביץ'   עופר כסיף / Ofer  Cassif   עמיר ארמונד פרץ / Amir  Peretz   עמר בר-לב / Omer  Bar-Lev   עפר שלח / Ofer  Shelah   פנינה תמנו-שטה / Pniba Tamno-Shata   צבי (צביקה) האוזר / Zvi  Hauser   צחי הנגבי / Tzachi  Hanegbi   ציפי חוטובלי / Tzipi  Hotovely   קארין אלהרר / Karin  Elharar   קטרין שטרית / Kathrin  Shitrit   קרן ברק / Keren  Barak   רדיר כאמל / Radir Kamal   רויטל סויד / Revital Swid   רם בן ברק / Ram  Ben Barak   רם שפע / Ram Shefa   רפי פרץ / Rafi  Peretz   ש"ס   שלמה קרעי   שרן השכל / Sharren Haskel    תמר זנדברג / Tamar Zandberg 
התפתחויות נוספות   /  בחירות 2019 (ב)
גורמים בליכוד טוענים כי הכרזת נתניהו על נכונותו לקיים פריימריז נועדה לבצר את מעמדו במפלגה, אך המהלך השתבש בעקבות הכרזת גדעון סער כי הוא מוכן להתמודדות.
04/10/2019  |  איציק וולף  |   חדשות
חבר הכנסת גבי אשכנזי (כחול לבן) נבחר ליושב-ראש הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון. חברי הוועדה אישרו את המינוי פה אחד.
03/10/2019  |  איציק וולף  |   חדשות
גורמים בכירים בליכוד טענו הערב (יום ה', 3.10.19) כי הודעת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על נכונותו להתמודד בפריימריז בזק על ראשות המפלגה היו תרגיל שנועד לחשוף את כוונותיו של מספר 5 בליכוד, ח"כ גדעון סער.
03/10/2019  |  איציק וולף  |   חדשות
בני יקירי, אני תוקף אותך פה, נותן לך בראש, אבל כנראה שאיתך זו לא הדרך. אותך חייבים לשכנע. יש כעת שתי חלופות: האחת שאביגדור ליברמן יירש את בנימין נתניהו, והשנייה שאתה תירש אותו. ואם אתה רוצה לרשת אותו, אתה חייב לדבר עכשיו, it’s now or never.
"לצערי, המאמץ לאחדות עוד לא נשא פרי. השקעתי בכך מאמצים רבים. ממשלה כזו היא צו השעה. קיימתי הבוקר שיחה כנה ולא מתריסה עם אביגדור ליברמן. אמרתי לו את מה שאני אומר לחברי במחנה. מוכרחים ללכת יחד, ללא פסילות והחרמות של ציבורים ואנשים. כל מי שמקבל את העיקרון של מדינה יהודית ודמוקרטית מקובל". כך אומר (יום ה', 3.10.19) ראש הממשלה בנימין נתניהו.
03/10/2019  |  עידן יוסף  |   חדשות