שבת 28 נובמבר 2020  05:15
תסמונת משגב
משגב. קרקעית השפלות [צילום: פלאש 90]

האובססיה של אורי משגב לנתניהו פשתה כמגיפה במפלגות השמאל והמרכז, שהסתלקו מכל עימות עם דרכו המדינית-ביטחונית

▪  ▪  ▪
אורי משגב העליל עלי עלילה בזויה: "חיים רמון מגויס בכל מאודו למען נתניהו" (הארץ, 10.10). הערת פתיחה: לפני שכתבתי את תגובתי שלהלן, עברתי חוויה לא קלה, כשבדקתי את הרשימות שפרסם משגב בשנה שחלפה בעיתון הארץ ובבלוג שלו.

משגב פרסם כ–140 מאמרים, 80 מהם (שמונים!) עסקו בבני משפחת נתניהו. משגב התמקד כמעט אך ורק בהתנהלותם האישית ובפרשיות המשפטיות שבהן מסובכים בני הזוג נתניהו. כ–20 מאמרים עסקו בשרה נתניהו, מהם 13 ב"פרשת המעונות". אפילו תסרוקתה של גברת נתניהו זכתה למאמר ("התסרוקת קודמת לנוהל", הארץ, 6.8). ב–15 מאמרים השתלח משגב במערכת אכיפת החוק. רובם הוקדשו ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (כמו "מנדלבליט החליט להתגייס לטובת ביבי", הארץ, 14.3.19). גם ראשי הפרקליטות לא חמקו מזעם כתיבתו הפרועה ("מנדלבליט, ניצן ובן ארי — שלטון הצחוק", הארץ, 6.9.18). הסיבה לכך — הם לא עמדו בציפיות של משגב וטיפלו לטעמו ביד רכה מדי בבני הזוג נתניהו. אפילו עיתונו הארץ זכה לשני מאמרי גידופים מצד משגב, כשהיה נדמה לו, שהארץ אינו חריף דיו במלחמתו בבנימין נתניהו. לכן, אינני מתפלא על כך שכאשר חרגתי ממקהלת השנאה, "כיבד" אותי משגב במאמר שטנה מלא שקרים, סילופים וחצאי אמיתות ואף זיכה אותי בחוות דעת פסוודו-פסיכיאטרית ופסק שנטרפה עלי דעתי. אסתכן ואגיב בפשטות: משגב לוקה באובססיה, ומוכה בסנוורי שנאה שמעבירה אותו על דעתו ומחבלת במילוי חובתו העיתונאית. הוא נחשף כמוכה במחלה, שראוי לקרוא לה על שמו "תסמונת משגב". אבל למרבה הצער, מחלה זו איננה מחלה ייחודית למשגב. לו הייתה מחלה זו נחלת מעטים בלבד, לא הייתי עוסק בה ובו, אולם לצערי תסמונת משגב כמוה כמגיפה שחלקים רבים בחברה הישראלית חלו בה, והיא פשתה בעיקר בקרב האליטות.

החמור מכל הוא שתסמונת משגב מאפיינת את מפלגות השמאל והמרכז. לתסמיני המחלה מאפיינים רבים ואעמוד על חלקם בהמשך. הגרוע מכל הוא ההסתלקות המוחלטת מעימות עם דרכו המדינית-ביטחונית של נתניהו, שמסכנת את קיומה של ישראל כמדינת היהודים (כך, למשל, בכל 140 מאמריו של משגב אין אפילו אחד העוסק בעניינים "שוליים" כאלה). כל חזית המרכז-שמאל נאלמה ונעלמה. החל במרצ, דרך מפלגת העבודה וכלה בכחול לבן, שנכנעה לקו הימני של משה (בוגי) יעלון, צבי האוזר ויועז הנדל. בהקשר של כחול לבן — הסתלקות נתניהו מהחיים הפוליטיים תוביל לחבירה לליכוד שתוכיח שאין הבדל ממשי בין שתי המפלגות.

האובססיה של אורי משגב לנתניהו פשתה כמגיפה במפלגות השמאל והמרכז, שהסתלקו מכל עימות עם דרכו המדינית-ביטחונית.

התגוללות משגב על משפחת נתניהו מבטאת תערובת של לעג, זלזול, התנשאות ובעיקר שנאה. היא מתמזגת עם היעדר טוטלי של הבנה פוליטית. העיסוק בכך זכה למחיאות כפיים בקרב מחנה המרכז-שמאל, אבל לא העביר אף לא קול אחד מהימין שמאלה. ובעצם — להפך: הוא חיזק בקרב רבים בימין (כולל בימין המתון) את תמיכתם בנתניהו. ההוכחה לכך היא שבבחירות אפריל 2019 הליכוד בראשותו זכה ב–35 מנדטים — מספר המנדטים הגבוה ביותר שקיבל ב–30 השנים האחרונות. כנראה שריצ'רד ניקסון צדק כשאמר בנאום ההתפטרות שלו מתפקיד הנשיא: "אלה ששונאים לא מנצחים".

לעומת משגב ודומיו, ובכללם, כאמור, מנהיגי גוש המרכז-שמאל, אני פועל זה עשור בכל מאודי נגד דרכו המדינית והביטחונית של נתניהו. במאות מאמרים, הופעות בתקשורת וכינוסים למיניהם האשמתי את נתניהו ביצירת מדינת אפרטהייד דו-לאומית, בהפקרת ירושלים היהודית ובסיפוח זוחל של שטחי יהודה ושומרון; או בקיצור — בחיסול מדינת ישראל היהודית הדמוקרטית. אלא שזעקותיהם של תומכי אסטרטגיית "רק לא ביבי" גברו על ניסיונותי לשנות את התנהלות הגוש. טענו כנגדי, שאינני מבין בפוליטיקה. שוליות הנושא המדיני-ביטחוני לעומת מרכזיות העיסוק בנתניהו הביאו לכך שגוש המרכז-שמאל היה רחוק מליצור גוש חוסם.

קצפו — האמיתי או הצבוע — של משגב יצא עלי כי העזתי לחזור שוב על עמדתי הברורה (גם בהארץ ב–1.2): כי אין תקדים, בארץ ובעולם, למצב שבו עמד לדין פוליטיקאי או פקיד ציבור באשמת שוחד, כאשר המתת שקיבל הוא סיקור מפרגן. פרקליט המדינה עצמו קבע, שמדובר בתקדים. אין יוצרים תקדים לפני שמזהירים, אפילו לא בעבירות תעבורה קטנות. בוודאי לא כאשר מדובר בראש בממשלה. אבל בפירוש ובהדגשה — אם תימצא בכל שאר העבירות המיוחסות לנתניהו תשתית ראייתית מספקת, יש להעמידו לדין. נראה שכושר האבחנה ויושרו המקצועי של משגב לקויים.

נשגב מבינתו של משגב חששי שאם נתניהו יודח מתפקידו בהליך משפטי ולא בהליך דמוקרטי — עלול להיקרע קרע חמור בעם. גם מעמד רשויות החוק עלול להתערער יותר בקרב הימין. לכן הוא מתייחס לסכנת הקרע ביהירות ובזלזול ותוך עיקום העובדות. בסקר מטעם המכון לדמוקרטיה נמצא כי לכ–85% מתומכי הימין אין אמון במשטרה ורק לכ–40% מהם יש אמון ביועץ המשפטי, וגם זה הולך ומצטמצם (שמואל רוזנר, מעריב, 5.10). זה היה צריך להטריד מאוד את משגב, אבל עיניו ואוזניו טחו מראות ומשמוע.

לקרקעית השפלות הגיע משגב בקביעתו שאני בוחר "לשכוח ולהשכיח" את רצח רבין. זוהי האשמה בזויה. בקרוב ייצא לאור ספרי "נגד הרוח", וקוראי הארץ יוכלו לקרוא שם את כל שכתבתי על יצחק רבין ומנהיגותו, וכל מה שאמרתי ועשיתי כל השנים למען שמו ומורשתו. כמו-כן הייתי היחיד שתקף בחריפות את מארגני העצרת שנערכה בשנה שעברה לזכרו של רבין, שהפכוה לאירוע משותף לאלה שהסיתו נגד רבין, ועשו הכל כדי להשכיח או לבטל את מורשתו המדינית.

תסמונת משגב מתאפיינת בצביעות ובמוסר כפול, המגולמים, למשל, ביחסו לאהוד ברק אלילו ("מי מפחד מאהוד ברק", הארץ, 1.11.19). התנהלותו המושחתת של ברק בענייני כספים במשך שנים (הוא אף קנה "שלטון בכסף" לפי מבקר המדינה) — לא הפריעה למשגב, המעריץ הפתטי, לסגוד לו; לא הפריעה גם לא לאנשי המרכז-שמאל, ומרצ בראשם, לאמץ את ברק לחיקם הפוליטי. מהשחיתות של ברק התעלמו שוחרי המוסר והחוק כמו משגב, בשעה שהם לא חדלו לנפנף במרץ בשחיתות של נתניהו.
הצביעות והמוסר הכפול של חבורה זאת באים לידי ביטוי בולט ביחסם כלפי אביגדור ליברמן: האיש היה מוקצה בעיניהם יותר מעשור גם לאחר שנסגרו כל התיקים נגדו והוא זוכה במשפט בפרשת השגריר, ולפתע, יום בהיר אחד באפריל השנה, כשהתברר למחנה "רק לא ביבי" כי ליברמן מונע מנתניהו להרכיב ממשלה, הוא הפך לגיבורם ומושיעם.

לסיום, אתייחס רק עוד לאחד משקריו של משגב על אודותי: הוא הכריז שהקריירה שלי "נגדעה" בשל הרשעתי במשפט (ללא קלון, כידוע). אבל האמת הפוכה: ב–2007, לאחר משפטי, חזרתי לכהן בממשלה כמשנה לראש הממשלה. ב–2009 נבחרתי בפריימריז של קדימה לרשימת המפלגה ונבחרתי לכנסת. במלאת 26 שנים לכהונתי בכנסת החלטתי לפרוש ממנה והתמניתי ליו"ר מועצת קדימה. ב–2012, אחרי חילופי ההנהגה בקדימה ועם הצטרפותה לממשלת נתניהו (התפתחויות שבישרו על התפוגגות קדימה) פרשתי מתפקיד יו"ר המועצה ומחברותי במפלגה.

פורסם במקור: אתר הארץ
הכותב היה המשנה לראש הממשלה ושר המשפטים
תאריך:  19/10/2019   |   עודכן:  20/10/2019
חיים רמון
מועדון הבלוגרים עוקבים: 6 לקבלת רשימות חיים רמון לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  פרשות נתניהו
את הבג"ץ הראשון שלי הגשתי, עוד בימי כסטודנט מן המניין, באוניברסיטה. אותם ימים פרסם פרופ' ישראל שחק ספר בשם: "הגזענות של מדינת ישראל" ובו כלל אמירות שלדעתי היוו פרסום לשון הרע על מדינת ישראל. פניתי ליועץ המשפטי דאז, פרופ' אהרן ברק וביקשתיו להגיש כתב אישום נגד אותו פרופ' ישראל שחק בגין פרסום לשון הרע על המדינה. היועץ המשפטי לממשלה השיב לי, כי מצא בספר דנא, פרסום דברי בלע על המדינה, אך אין הוא סבור שהדרך הראויה לנקוט בה, באותו עניין, היא הגשת כתב אישום. לכן, דחה הוא בקשתי. עתרתי נגדו לבג"ץ בהיותי סטודנט למשפטים, בשנת לימודיי השנייה בפקולטה למשפטים.
מעולם, ממש מעולם, לא נרשמה בתולדות התנועה הציונית ומדינת היהודים תעודת חרפה כמו הצהרת הנאמנות שכפה בנימין נתניהו על הליכוד. אין בן-חורין אחד שהיה חותם על שטר עבדות כזה לעתיד.
15/10/2019  |  דן מרגלית  |   יומני בלוגרים
זאת העת, לפני נעילה, לומר את הדברים: מה שמונח כרגע על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה הוא הרבה יותר מהכרעה אם להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן. עצם קיומו של המשטר הדמוקרטי הוא זה שנתון כרגע בסכנה; ואולי, וזאת התרשמותי-שלי בלבד, גם עצם קיומה של המדינה היהודית. הקרעים יהיו בלתי ניתנים לאיחוי אם המערכת המשפטית תצליח לגרום להחלפת השלטון שלא באמצעים דמוקרטיים. מהלך כזה יהיה בלתי נסלח לעולמים.
14/10/2019  |  חיים משגב  |   יומני בלוגרים
כאלף פעילי ליכוד ותומכי נתניהו הפגינו (שבת, 12.10.19) מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בכיכר גורן בפתח תקוה. מולם הפגינו כ-150 פעילי שמאל.
12/10/2019  |  איציק וולף  |   חדשות
ביום 03.10.19 חשפנו ב-News1 דבר הפגישות הסודיות שקיים יושב-ראש יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד - בתקופה ששימש כשר האוצר, כדי לדון בבקשת חברו האישי, המיליארדר ארנון מילצ'ן, להאריך את ההטבות לתושב חוזר מ-10 שנים ל-20 שנה. הפגישה הראשונה שבה השתתפו לפיד ומילצ'ן התקיימה בביתו של מילצ'ן בהרצליה; הפגישה השנייה התקיימה בביתו של לפיד, השתתפו בה מילצ'ן ופיני רובין; השלישית התקיימה אף היא בביתו של לפיד - השתתפו בה מילצ'ן וג'יימס פאקר. חשפנו עוד, כי לפיד הסתיר עובדות אלה מהציבור בכלל ומבכירי כחול לבן ומהמצביעים למפלגה זו, בפרט, להם מסר על פניית מילצ'ן: "זרקתי אותו מכל המדרגות".
12/10/2019  |  יואב יצחק  |   תחקירים