יום שני 26 אוקטובר 2020  00:25
אתרי מורשת ושימור מבנים: מי קובע
שעון השמש ליד שוק מחנה יהודה בירושלים [צילום: יעקב סער/לע"מ]

למעט אתרים היסטוריים בעלי ערך תיירותי אוניברסלי, מבנים עתיקים אינם מייצרים תשואה כספית משמעותית מבנים אלו נמצאים לא אחת בסכנת הריסה בשל נחיתותם היחסית בסדר העדיפות התכנוני, הכולל יוזמות נדל"ן בעלות פוטנציאל כלכלי קורץ

▪  ▪  ▪
המרחב האורבני בישראל הינו זירה בה קיים מתח מתמיד בין התחדשות לנוסטלגיה. במסגרת עבודתם נדרשים מתכננים עירוניים בישראל לשמור על איזון שברירי המאפשר סימביוזה ארכיטקטונית בין מבנים עתיקים בעלי ערך היסטורי לבין רבי-קומות חדשניים, פאר האדריכלות העכשווית.

המתח המתמיד מכתיב הליכה על חבל דק: הטיית יתר לכיוון הנוסטלגי תיצור דשדוש בהתפתחות העירונית ותבריח יזמים לערים אחרות. מנגד, הטיה לטובתן של יוזמות התחדשות יומרניות עלולה להוביל לבנייה משולחת רסן הדורסת את כל הנקרה בדרכה, תוך שהיא מרוקנת את העיר ממורשתה ההיסטורית הקרובה והרחוקה.

למעט אתרים היסטוריים בעלי ערך תיירותי אוניברסלי, מבנים עתיקים אינם מייצרים תשואה כספית משמעותית. מבנים אלו נמצאים לא אחת בסכנת הריסה בשל נחיתותם היחסית בסדר העדיפות התכנוני, הכולל יוזמות נדל"ן בעלות פוטנציאל כלכלי קורץ. אלא שהגדרתו של מבנה כ"אתר מורשת" או "מבנה לשימור" - אתר שערכו איננו מדיד במישור הכלכלי גרידא - עשויה להגן עליו מפני הריסה. זאת באמצעות הבאתו בחשבון של משתנה נוסף במשוואת הערך היחסי מעבר לשיקולים כספיים: הערך התרבותי וההיסטורי.

ובכן, כיצד קובעים מוסדות התכנון מהו אתר או מבנה ראוי לשימור? בניגוד לבטון ולחישובים סטטיים, אין לאיש יכולת למדוד את כמות המורשת הגלומה באתר פוטנציאלי. נראה כי הגדרתם של אתר מורשת או מבנה לשימור תלויה בנוכחותם של מספר אלמנטים כלליים ובהתאם לחוות דעת של מומחים מטעם מוסדות התכנון. בקצרה, בדומה להזדמנויות עסקיות, אתה מזהה אתר מורשת כשאתה רואה אותו.

שווה שימור

"אמנת בורה לאתרים בעלי משמעות תרבותית" הוא מסמך המפרט סדרת קריטריונים להגדרתם של אתרי מורשת, בהתאם להחלטותיה של המועצה הבינלאומית לאנדרטאות ואתרים (Burra Charter, ICOMOS Australia, 2013). מקריאת המסמך עולה כי ערך תרבותי של אתר מסוים עשוי לנבוע ממאפיינים שונים ומשונים: מאפיינים אסתטיים, היסטוריים, גאולוגיים ואפילו כימיים. נראה כי שיקול-העל המנחה את ההחלטה הסופית להגדיר אתר נתון כאתר מורשת הינה משמעותו התרבותית עבור בני-אדם. בסופו של דבר, אם מספר רב של בני אדם מתייחסים למבנה מסוים כבעל משמעות היסטורית, תרבותית או רוחנית, הרי שמדובר באתר מורשת לפי אמנה זו.

בישראל מתקיים מזה עשר שנים שיתוף פעולה בין "המועצה לשימור אתרי מורשת" (ע"ר) לבין משרד ראש הממשלה ומשרד ירושלים במסגרת תוכנית "ציוני דרך" - תוכנית אשר מטרתה לגבש הליך סדור להגדרתם ושימורם של אתרי מורשת בכפוף לוועדת היגוי בין-משרדית. ראש הממשלה נתניהו, אשר קידם את היוזמה וגיבה אותה בתקציב הגון של 399 מיליון שקלים, הגדיר את התוכנית כבעלת משמעות לחוסנה הלאומי של מדינת ישראל - לא פחות. המועצה מתחזקת מאות מיזמי שימור ואף מפעילה "אמבולנסים" עם צוותי הצלה ושימור למקרים של אתרים הנמצאים בסכנת גסיסה מיידית.

מקרה בוחן: המאבק לשימור שוק מחנה יהודה

ישראל (לוליק) קמחי הינו חוקר בכיר במכון ירושלים למחקרי מדיניות ומתכנן עירוני אשר היה חבר בצוות תוכנית האב לירושלים עוד בשנת 1964. למעשה, אמון קמחי על מתן חוות-דעת מקצועיות הנוגעות לתחום השימור בירושלים, ובעזרתו הגדירה עיריית ירושלים רשימת אתרים ומבנים הכוללת יותר מ-1,200 אתרים לשימור. לשם גיבוש רשימת המבנים הסתמך קמחי על מערכת הקריטריונים לשימור מבנים כפי שזו נהוגה בחוק האנגלי (Listed Buildings Statutory Criteria).

לדבריו, ערך סנטימנטלי של מבנה עשוי להיות חלק ממערכת שיקולים אך אינו תנאי מספיק להגדרת מבנה כראוי לשימור. המבנה "לא מוכרח להיות להיט", אך עליו להיות בעל ערך מבחינת נוף, היסטוריה, ארכיטקטורה או סוג האבן ממנה נבנה. "לפעמים שכונה שלמה יכולה להיות מוגדרת כראויה לשימור, כמו במקרה של שכונת מאה-שערים", הוא אומר בשיחה טלפונית שניהלתי עמו. בתשובה לשאלתי, התייחס קמחי למאבק המתנהל בשנים האחרונות באזור שוק מחנה יהודה. ירושלמים רבים מעוניינים לשמר את אופיו התרבותי והארכיטקטוני המקורי של האזור, המסמל עבורם את ירושלים של פעם.

מנגד, מבקשים יזמי נדל"ן להקים רבי-קומות אשר ישנו את פני האזור לבלי היכר, וייתכן שאף יחייבו את הריסתם של חלק מהמבנים העתיקים. בסוגיה זו נשמע קמחי נחרץ ביותר. "מדובר בבתים יפים מאוד בעלי פרטי אבן יוצאים מן הכלל, שרק צריך לקלף מהם את הלכלוך. אין שום סיבה להרוס". אך נראה כי אפילו דבריו של בר-סמכא בתחום השימור נופלים על אוזניים ערלות, והמאבק הנדל"ני אשר יקבע את אופיו הארכיטקטוני של שוק מחנה יהודה נמשך. זאת, למרות משמעותו ההיסטורית והתרבותית הבלתי מעורערת של האזור עבור ירושלמים המבקשים לשמר את אותו חלק מירושלים של פעם.

תגובות:

בתגובה לשאלה לפי אלו קריטריונים מוגדר מבנה הראוי לשימור בירושלים נמסר מהממונה על שימור מבנים היסטוריים בעיריית ירושלים: "כידוע לך כדי לקבל תשובה רשמית של מחלקת השימור\עיריית ירושלים יש לפנות לדובר עם השאילתה".

תאריך:  29/01/2020   |   עודכן:  02/02/2020
יובל כהן
מועדון הבלוגרים עוקבים: 1 לקבלת רשימות יובל כהן לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ענקית הרשתות החברתיות פייסבוק החליטה להקדים תרופה למכה וקיימה אתמול (יום ב', 28.1.20) תדרוך עיתונאים, שבו הציגה את הפעולות שהיא נוקטת והכלים שפיתחה כדי למנוע פייק ניוז ופרסום מודעות כוזבות, לקראת הבחירות הקרובות. בכירים בחברה הציגו באירוע שורה של כלים שנועדו להתמודדות עם התופעה בפייסבוק ובפלטפורמות האחרות שהיא אחראית עליהן, בדגש על מסנג'ר ואינסטגרם.
אזור המזה"ת נכנס לימים מכריעים בכל הקשור לגורל השלום באזור וקביעת גבולותיה החדשים של מדינת ישראל בעקבות נאומו ההיסטורי של הנשיא טראמפ שבו הוצגה תוכנית השלום האמריקנית המכונה "עסקת המאה". התוכנית פורסמה בעת שבארה"ב ובישראל מתנהלות מערכות בחירות, כשרצועת עזה עומדת על סף הסדרה בין ישראל לחמאס וברש"פ שורר מצב של חוסר ודאות לאור גילו המתקדם של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס וקרב הירושה המתעצם.
"עכשיו באים? איפה הייתם כשהיינו צריכים אתכם" היו שואלים הוריי, ניצולי השואה, הקבורים בהר הזיתים, את גדולי האומות, שבאו לטקסים ביד ושם במלאת 75 שנה לשחרור אושוויץ ויצאו נגד האנטישמיות. על מצבות הוריי חרוטים שמות הוריהם ואחיהם שעלו בכבשנים השמימה ולא זכו לקברים ומצבות. כמה נוראה וכואבת שתיקת ראשי האומות אז בעת המלחמה. היו ניסיונות לעורר את העולם. אך העולם שתק.
29/01/2020  |  מאיר אינדור  |   יומני בלוגרים
הסכם חלוקת המים הכלכליים בין טורקיה לממשלת לוב, זו המוכרת על-ידי או"ם, ומסמך ההבנות להזרמת גז בצינור תת-ימי EastMed Pipeline בין המים הכלכליים של ישראל לאירופה, שנחתם בין ישראל, יוון וקפריסין יוצר מציאות גיאופוליטית מסובכת באגן הים התיכון המזרחי. טורקיה, המבקשת לנצל כלכלית את חופה הארוך בים התיכון כבר הצהירה על כוונותיה ליטול לעצמה נתח ממרבצי הגז באגן הים התיכון המזרחי. על הדרך היא גם תמנע רווחים כלכליים וגיאופוליטיים מיוון שנואת נפשה.
הציבור הישראלי, לפחות בחלקו, איבד את המצפן והמצפון האנושי, האזרחי והדמוקרטי בהתייחסותו לראש הממשלה ומשפחתו כאל "יצורים שאינם מדרך הטבע". עובדות אלה מבצבצות, קורצות, ולעיתים אפילו זועקות כמעט מכל שורה או משפט בשיח זה. זו כמעט אולימפיאדה של משמיצים ומשמיצים שכנגד. באולימפיאדה האדם והישגיו הם מוקד תשומת הלב הציבורית, ואיש אינו שואל כמה פעמים בגדו הוא או היא בבני-(ות) זוגם והאם הם אוהבים סיגרים או מכוניות מפוארות;
29/01/2020  |  רפי לאופרט  |   יומני בלוגרים