יום חמישי 26 נובמבר 2020  03:21
זה שמכבה וזה שמדליק
פרס נובל עבור ייצוגה של התנועה המהפכנית. גור [צילום: AP]

האו"ם, כמו ארגונים ביורוקרטיים אחרים, נמצא בחיפוש מתמיד אחר הצדקה לקיומו - כמקור פרנסה לעסקנים. שינוי האקלים משמש עבורו מכרה זהב. ההסכמים בנושא זה שמקדמים פקידיו, יעניקו לו תפקיד חדש בעל עוצמה: שוטר פליטות הפחמן ומנהל המכסות הסחירות של הפליטה

התשובה לדורסנות הירוקה בדמות טקס כיבוי האורות של "שעת כדור הארץ" אשר ייערך אצלנו בשבוע הבא, הוא אירוע הדלקת האורות - "שעתה הגדולה של האנושות"

▪  ▪  ▪
בשבוע הבא ייערך בישראל טקס כיבוי האורות של "שעת כדור הארץ" - אירוע המאורגן על-ידי תועמלני האג'נדה הירוקה. הללו מוכנים לכופף את האמת למען ההישג הפוליטי, כפי שהודה באחד מראיונותיו לעיתונות אל גור - אשר זכה, יחד עם האו"ם, בפרס נובל עבור ייצוגה של התנועה המהפכנית: "אם לא נגזים בתיאור הבעיות, איש לא יתעניין בפתרונות".

סמליות האירוע המבקש להעלים, ולו לשעה, את סמלי הציוויליזציה ולעצור את צריכת האנרגיה על-מנת לסמן את הדרך ל"הצלת העולם" - ברורה. סוד הצלחתה של התנועה הגלובלית הירוקה נעוץ בגיוס המרכיבים הפסיכולוגיים של דת אלטרנטיבית. זו מנצלת את רגשות האשמה שהחדירה באוכלוסיה תקשורת מגויסת, אשר התבססו על הטענה כאילו פליטות הפחמן של הציוויליזציה האנושית הן שמשפיעות על התחממות או התקררות הטמפרטורה הגלובלית. אנדי רידלי, מנהל הפרויקט הגלובלי של "שעת כדור הארץ", אינו מסתיר את מטרת תוכניתו: "אנו מבקשים עסקה גלובלית שתעודד את כל המדינות להפחית את הפליטות".

העסקה הגלובלית של רידלי נועדה לקדם את מכונת יחסי הציבור של האו"ם, שבהם מושקעים מיליוני דולרים בצורת הפקות ענק. האו"ם, כמו ארגונים ביורוקרטיים אחרים, נמצא בחיפוש מתמיד אחר הצדקה לקיומו - כמקור פרנסה לאלפי העסקנים המועסקים על ידו, וכן כמנגנון להוצאת כספים אדירה על חשבון מדינות העולם (בעיקר ארה"ב). שינוי האקלים משמש עבורו מכרה זהב. ביורוקרטיה אקלימית הפכה למקור תעסוקה עיקרי של פקידי האו"ם, וההסכמים שהם מקדמים בוועידת קופנהגן, ובכל פורום אפשרי, יעניקו לאו"ם תפקיד חדש - מרכזי ובעל עוצמה בחיי כל האומות: שוטר פליטות הפחמן ומנהל המכסות הסחירות של הפליטה.

את התפקיד - המהווה כאמור מקור כוח עצום, והמאפשר לעשרות אלפי בירוקרטים להשתלט על כל היבטי הכלכלה העולמית - מובילים לפתחו של האו"ם (במסגרת הצוות הבין-ממשלתי לנושא שינויי אקלים, ה-IPCC) המדענים מודאגי האקלים, ה"גיבורים" של מסרי הדוא"ל השובבים ושל העיוותים המדעיים הנחשפים השכם וערב.

כאשר יחלו בשבוע הבא כלי התקשורת בישראל בחגיגות של כיבוי האורות השנתי, ראוי לזכור כי מדובר לא רק באחת ממערכות יחסי הציבור המוצלחות ביותר אי-פעם, אלא גם ביוזמה הטומנת בחובה סכנה. הצלחתה בכיבוי האורות באתרים הסמליים של מרכזי הציוויליזציה העולמיים - ממגדל אייפל בפריס ובית האופרה בסידני, דרך מגדל ה"ביג בן" בלונדון ובניין ה"אמפייר סטייט" בניו-יורק - מסמנת השתלטות גלובלית עתידית של הרגולציה בחסות האו"ם. בישראל תרם את חלקו למהלך זה שמעון פרס, בטקס משודר של כיבוי זרקורים, שהוצבו במיוחד עבורו והאירו על האייקון הישראלי של מגדלי עזריאלי.

בניגוד לתפיסת התנועה ל"כיבוי אורות", ההיסטוריה האנושית היא דווקא סיפור הצלחה של התפתחות ושגשוג: בזכות התבונה האנושית, נמצאה הדרך לייצוּר יותר אנרגיה בשיטות חדישות. כיבוי האורות מסמן כיוון הפוך - של צמצום וקיצוץ תוך הגברת העוני.

אלא שהשנה אין אזרחי ישראל חייבים לשבת בחושך על-מנת "להציל את העולם": יוזמה אלטרנטיבית שבאה לעולם, מבקשת להאיר כיוון הפוך: "שעתה הגדולה של האנושות" הינה אירוע של הדלקת אורות בחסות מכון (CEI (Competitive Enterprise Institute בארה"ב ומכון ירושלים לחקר שווקים בישראל, המבקש להלל את החירות האנושית ואת כוח היצרנות של האדם, כמפתח להתמודדות עם האתגרים הניצבים בפניו. לדברי יזמי האירוע, מטרתו היא לחגוג את הישגי המין האנושי ואת ייצור האנרגיה המאפשר את השגתם. לנו בישראל, הניצבת בחזית המדממת של הציוויליזציה המפותחת, יוזמה זו הינה קרן אור של ממש.

לאתר מגזין מראה
המאמר מתפרסם גם בטור "על הכוונת" ב"מקור ראשון"
בועז ארד-ארדר הוא עמית מחקר ב"מכון ירושלים לחקר שווקים". מנהל תקשורת שיווקית ופובליציסט.
תאריך:  16/04/2010   |   עודכן:  16/04/2010
בועז ארד
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
עשר שנים לאחר שנפרדתי מירושלים שבתי אליה לביקור, והפעם מכיוון דרום. עליתי בדרך העולה מבאר-שבע, קריית-גת, בית-גוברין, עמק האלה היפהפה, ובמקביל למעלה הרומאי העתיק בכביש הפתלתל לביתר עילית. משם הדרך קצרה לצומת חוסן, חברון, לכביש המנהרות - עד לירושלים. הזוועה האדריכלית שבעבר הייתה פנינת מלון ארץ הקודש (הולילנד) הביטה בי באדנות מפלצתית, ואני נחרדתי: מי האיש אשר מלאו ליבו להקים בירושלים עיר הקודש אנדרטה נוראה שכזו לכיעור העיר? ולמה?
16/04/2010  |  יובל ברנדשטטר  |   מאמרים
השקפות כגון זו של בובר וחבריו נדחקו לשוליים לאחר המלחמה באירופה, השואה והקמתה של מדינת ישראל. המדינה קלטה עלייה המונית של ניצולי השואה מאירופה ושל הפליטים היהודים שנסו ממדינות ערב, והישראלים שיקעו עצמם בבניית המדינה ובהגנה עליה.
16/04/2010  |  קנת לוין  |   מאמרים
אחת האמירות שמיוחסות לאבא אבן היא ש"עָם ישראל לא מאמין בניסים אלא סומך עליהם". משום כך אפשר ויקרה נס והממשלה תוקם מחדש בהרכב אחר, כדי לאפשר לישראל לצאת מן המבוך שאליו היא נקלעה. אולם מי שאינו משליך יהבו על ניסים והגיע למסקנה שבהרכב ממשלתי זה לא תהיה קריעת ים סוף, עליו להיערך לבחירות חדשות...
16/04/2010  |  צבי גיל  |   מאמרים
אנחנו נמצאים בעיצומה של ספירת העומר ועוד מעט נציין את היום ה-33 לספירה - ל"ג בעומר. עוד מעט יפצחו ילדינו בשיר המהלל את בר כוכבא - "הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו, כי הוא היה גיבור".
16/04/2010  |  איתן קלינסקי  |   מאמרים
ירושלים עירי יקרה לי ולא אחליפנה בעיר אחרת בישראל. לא אנהג בה כמו רבים מאלה שנולדו בה ונטשוה לאנחות. בכל מקום שישמיצוה אחלץ בחום להגן על כבודה. אינני חסיד שוטה שלה ומודע לחסרונותיה, ובוחן אותה מבעד לחצי הכוס המלאה: כמו נתיב הייסורים שעוברים תושביה בשנים האחרונות, בשל שערוריית הקמתה של הרכבת הקלה, כשמבעד לענני האבק המתאבכים בכאוס שבמרכז הבירה, אני רואה בעיני רוחי, למרות הכל, את עירי מתעוררת לחיים חדשים, החנויות והעסקים שוקקים קונים, והרכבת הדוהרת בטבורה מסיעה רבבות תושבים הממהרים לעיסוקיהם כבכל הערים המתוקנות בעולם.
16/04/2010  |  גורי גרוסמן  |   מאמרים