יום רביעי 16 אוקטובר 2019  04:53
"עליהום" נגד הבדואים
קמפיין מתוזמן לעקירת הכפרים "הבלתי-מוכרים"

למה טוענים ש"הנגב הלך?" למה להפחיד את דעת הקהל? ולמה עכשיו? כי הבדואים התחילו להפגין בתל אביב? כי מתנהלים סוף-סוף בבתי המשפט דיונים מאתגרים בנוגע לזכויות הבדואים בקרקע? כי רוצים להרתיע שופטים כדי שלא יפסקו חלילה לבדואי בעלות על אדמתו?

▪  ▪  ▪
לאחרונה מישהו דוחף להכרעה אלימה בסכסוך בין הבדואים בנגב לבין המדינה. נשמעים קולות של "עליהום" רבתי נגד הבדואים. צצות עמותות מתנחלים הפועלות נגדנו, כ"רגבים", והפרקליטות יוצאת נגד אקדמאים "שמשתפים פעולה עם הבדואים". מבצבץ קמפיין מתוזמן לעקירת הכפרים "הבלתי-מוכרים". משמיצינו לא מסתפקים הפעם במתקפה נגד ה"פלישה לשטחי הלאום" - המתקפה יוצאת חוצץ גם נגד רשויות המדינה: נטען, כי זו "חילקה קרקע בנדיבות ואפשרה לבדואים לעשות ככל העולה על רוחם".

איפה הבדואים בשיח הזה? לא מפתיע לגלות שהם לא שם. השיח מתנהל בין המדינה לבין עצמה. היינו שקופים כשתכננו את עתיד כפרינו; כשהפכו את בתינו ואדמותינו ואת המרחב שבו חיינו מאות שנים לשדה תעופה, ליישוב ליהודים בלבד או ליער; כשלא ספרו אותנו בבחירות למועצות האזוריות; כשהחליטו "לקדם" אותנו ו"ליישב" אותנו ביישובי "קבע". הם תכננו "והקימו" לנו ישוב במידתם ולפי ראות עיניהם. ציפו שנבוא כעדר בערבו של יום ונתכנס בשקט במכלאות. עכשיו הם כועסים שלא כל העדר התכנס, ולעדר עוד יש דרישות. פתאום יש לבדואים דעות, פתאום צצו "פלישות", אפילו בתי אבן. והכל נתפש כמפתיע: כאילו הבדואים לא היו פה קודם, וכאילו אין להם זכויות. והכל באווירת דחיפות. מגינים על המולדת! מה פתאום הם מתחתנים ועושים ילדים? מה פתאום הקימו להם כפרים? מה פתאום הם נצמדים לקרקע אבותיהם? הכול מתעורר מחדש ודורש טיפול דחוף. "הלך הנגב והלכה המדינה". ולאן הלכה? - לאזרחיה הבדואים!

ומה לא השתנה? אנחנו עדיין לא ממש אזרחים. אנחנו שקופים וחסרי כבוד. מקללים אותנו חופשי, מבקשים לגרש אותנו, לעקור, לצמצם ילודה ולבטל קצבאות. מנשלים אותנו מכל זכות לקרקע שבה אנו מתגוררים - והכל בריש גלי. לא בושה ולא דמוקרטיה. אנחנו מתים מצמא, ובצד השני של הכביש הממטרות מפזרות את טיפות המים האחרונות של הכינרת על שטח הבצל של המושב. 37% מתושבי רהט מובטלים, וזה לא מטריד איש. שנים רבות שלט בנו ממשל צבאי. המושל הלך, הממשל נשאר והסגנון נשמר. הרסו בתים, הוסיפו תקנים למשטרה ולפרקליטות, רכשו בולדוזרים, הקימו ועדות, בטלו הקצאות ושכחו תקציבים... חיינו כל הזמן - ללא מים, ללא חשמל, ללא בריאות... חיינו ונמשיך לחיות...

אם אתם רוצים לפתור את "הבעיה" - בואו נדבר כבני אדם שווים. יש לעצור את תוכניות העקירה שמתגבשות, ולגלות קצת שפיות לפני הטעות הגדולה שלא יהיה ניתן לתקנה. בעקירה כבר התנסינו הרבה פעמים. אנחנו אזרחים ישראלים ופליטים ישראלים. אולי כדאי לנסות משהו שונה? אולי לא עוד בכוח? כדאי להתחיל לבדוק את עצמנו, מול גל ההפחדה כי בקרוב מאתיים אלף אזרחים בדואים "ייתפסו" חמש מאות אלף דונם. אולי! למה זה מפחיד אתכם? הרי הציבור היהודי מנצל שניים-עשר וחצי מיליון דונם, וזה לא מפחיד איש! הבדואים חיים על כ-2% משטח הנגב, אף שהם כ-28% מתושביו!

למה טוענים ש"הנגב הלך?" למה להפחיד את דעת הקהל? ולמה עכשיו? כי הבדואים התחילו להפגין בתל אביב? כי מתנהלים סוף-סוף בבתי המשפט דיונים מאתגרים בנוגע לזכויות הבדואים בקרקע? כי רוצים להרתיע שופטים כדי שלא יפסקו חלילה לבדואי בעלות על אדמתו?

נשמח להיפגש ולתכנן יחד את עתידנו. למשל, כפרים עם חקלאות בדואית מסורתית, המשלבים בין מורשת ומודרניות... למשל כפרי תיירות... מושב או שניים, קיבוץ או שניים לבדואים. למה שלא נחיה בכבוד, ללא אבטלה ופחד... שנתחיל לייצר יותר ולשלם יותר מיסים?

אנחנו חלשים. סליחה, מוחלשים. מי שמנהל את המערכה מולנו הוא המדינה, והיא חזקה מאוד. מה נעשה? נתארגן ונטכס עצה. לעת עתה, כאזרחים, נסתפק בהעברת מסר לממשלה: אל תדחפו את הקהילה השלווה ושומרת החוק הזו לפינות אפלות. לא תצמח מכך תועלת, אלא להפך! ומסר שני, לאזרחים היהודים שלא נסחפו בגל הגזעני: חברים, איפה אתם כשצריכים אותכם?


הכותב הינו ד"ר לכימיה, מרצה וראש מגמה במכללת ספיר, תושב רהט, רכז פורום החינוך הערבי בנגב, דובר הוועדה העממית באלעראקיב.
תאריך:  20/07/2010   |   עודכן:  21/07/2010
עוואד אבו פריח
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
רשימות קודמות
כמה זמן דרוש לוועדות המקומיות והמחוזית בתל אביב כדי לאשר תוכנית לבניית בנין בן 12 קומות, 60 דירות, או לכל היותר תוכנית גדולה במקצת, לבניית 74 דירות? התשובה: יותר מחמש שנים, וזה רק לחלק מההליכים, שלא רואים את סופם.
20/07/2010  |  אלעזר לוין  |   מאמרים
ביום רביעי, ה-14.7.10, חזרו נציגי המינהל האזרחי לבקעת בקעה, מלווים בכוחות צה"ל ושני בולדוזרים. הם הרסו בריכת אגירת מים, ועקרו צינורות טפטפות בשטח של כעשרה דונם, השייך לחמש משפחות.
20/07/2010  |  עמוס גבירץ  |   מאמרים
לאחרונה עלו מספר הצעות חוק מעניינות שמנסות לתקן את מה שתרבות הצרכנות והאופנה קלקלו במהלך עשרות שנים. רק השנה חגגה הבובה הפופולרית, ברבי, חמישים שנה וברוב העולם נחגג מאורע היובל בתצוגת אופנה של דוגמניות תואמות-ברבי. בהינף שיער בלונדיני הבובה המיתולוגית התעלמה מכל הטענות שעלו נגדה במהלך השנים.
20/07/2010  |  נמרוד פרידמן  |   מאמרים
כחלק מההידרדרות במעמד התקשורת בישראל ומעמד העיתונאי, חשבתי שיש מקום להגדיר במפורש על כל כתבה בעיתון שמדובר בידיעה, בכתבה, או בפרשנות.
20/07/2010  |  צביקה ובר  |   מאמרים
יום הזיכרון לחורבן בית המקדש הוא ערב יום הזיכרון במלאת חמש שנים לחורבן גוש קטיף וצפון השומרון. לשני החורבנות מצע משותף שהתבטא בעקירת יהודים ממקומותיהם ובגירושם לכל הרוחות. ובכל זאת, אם אני רוצה לתת בהם סימנים ולהבדילם זה מזה, הייתי מאפיין את תשעה באב כיום של עצב גדול על החורבן ואילו את העשירי באב כיום של זעם יוקד. כמו-כן, הייתי מבחין בין חורבן תשעה באב שנעשה על-ידי גויים ואילו בעשירי באב - יהודים הם שהחריבו בתי יהודים ועשו מהיהודים האלה פליטים בארצם.
20/07/2010  |  דודו אלהרר  |   מאמרים