יום שישי 23 אפריל 2021  11:22
רק אל תגידו בגת
חוקי נירנברג

על הדמיון המצמרר בין הצעת חוק האזרחות והצעת חוק ישובים קהילתיים במדינת ישראל – לחוקי נירנברג

▪  ▪  ▪
מי שיקרא בתרגום לעברית את חוקי נירנברג, שפורסמו ב-15.9.1935, ולא יזדעזע מדמיונם לחוק האזרחות ולחוק ישובים קהילתיים במדינת ישראל, יכול להיות בטוח שהוא גזען מצוי.

רבים בישראל 2010 מתנחמים בעובדה שהמדינה עדיין רחוקה מלהיות כגרמניה 1935. נכון, אך אסור להתעלם מהעובדה שהאווירה הציבורית הלאומנית אצלנו, המלובה בידי מוסדות המדינה - ובראשם משרד הפנים ומשרד התרבות - מתעבה מיום ליום, ונעה לעבר תהום פשיסטית האורבת מעבר לאופק. חובה על כל אזרחי ישראל לזכור שלאופק קטלני כזה הגיעה התרבות הגרמנית בפחות משנות דור (אלברט איינשטיין, כדוגמה, הגיע בגרמניה לשיא פריחתו בין השנים 1914 ו-1933, שנת עליית המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית לשלטון).

"חוק האזרחות" ו"חוק הגנת הדם והכבוד"

חוקי נירנברג היו בסך-הכל שני חוקי-יסוד קצרים: "חוק האזרחות", ו"חוק הגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני".

"חוק האזרחות" קבע שרק בעלי דם גרמני והתנהגות נאציונל-סוציאליסטית יכולים להיות אזרחי הרייך השלישי (Reichsbürger), ואילו האחרים יכולים להיות לכל היותר במעמד של נתינים (Staartsangehörige). הימנעות מהצהרה על נאמנות לדרכו של הרייך השלישי נחשבה לעילה מספקת לשלילת אזרחות, גם מאלה שנחשבו לארים טהורים ("בלי נאמנות אין אזרחות"...). את "חוק האזרחות" הפעילו 13 צווי-ביצוע, שהוצאו לפי הצורך החל ב-1935 ועד 1943. תחולתו של החוק, שבמקור התייחס רק ליהודים, הורחבה ב-1.1.1936 והוחלה גם על הצוענים, ולמעשה על כל הנתינים שהמחוקק הגרמני ראה בהם איום על הלכידות החברתית-תרבותית בגרמניה (Volksgemeinschaft), ועל אוכלוסיות העלולות להפריע, לדעת המחוקק, להתפתחותו של מרקם חיים גרמני ברייך השלישי.

"חוק הגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני" למניעת "חילול הגזע" (Rassenschande) היה הרבה יותר פשוט: הוא אסר על נישואין, ו/או יחסי-מין מחוץ למסגרת הנישואין, בין גרמנים ליהודיות ובין גרמניות ליהודים. כדי להסיר מדרכו של החוק מכשלות סקסואליות מסוג "קול באישה" ו"שיער באישה" - נאסרה על יהודים העסקת עוזרות-בית גרמניות מתחת לגיל 45 (הגיל המקובל לבלות באותם ימים).

"חוק האזרחות" הנירנברגי לא נחשב על-ידי בית המשפט העליון הגרמני לחוק בלתי-חוקתי, ולא הוקע על-ידו ככזה, כשם שחוק האזרחות של מדינת ישראל לא הוקע ככזה על-ידי רוב שופטי בית המשפט העליון שלנו (ראו בג"צ 7052/03 ואח'). להפך: החוק הוצדק על-ידי הרוב הזה במיני התפלפלויות, שהבולטת ביניהן הייתה של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מישאל חשין (ראו שם, וראו גם בראיונות שהעניק לאמצעי התקשורת בהמשך להכרעת בג"צ).

ומכאן, לעניין ישובים גזעניים, המכונים בלשון נקייה (euphemism) "ישובים קהילתיים". באחדים מהם מצויים גם תושבים ליברליים, ולא בכולם שונה עד כה תקנון הקבלה ברוח התיקון לחוק. ובכל זאת, אין צורך לחפש בנרות כדי למצוא את הדמיון בין ישובים קהילתיים טהורי-גזע בגרמניה 1935, שרוח חוקי נירנברג שרתה עליהם זמן רב לפני פרוץ החוק לנשיאת הטלאי הצהוב - לבין ישובים קהילתיים בישראל, המתנהלים זה מכבר על-ידי ועדות קבלה ברוח "הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (ועדות קבלה ביישובים קהילתיים בגליל ובנגב)". המשך טבעי של החוק לתיקון הפקודה הנ"ל ושל חוק האזרחות לא יהיה, מסיבות מובנות, חוק לנשיאת טלאי צהוב, אלא אולי חוק להשתלת שבב-זיהוי סמוי בעורפיהם של תושבי מדינת-ישראל שאינם נחשבים ליהודים ו/או לא עונים על דרישות ה"התאמה ללכידות חברתית-תרבותית". רחמנא לצלן.

"יהודים אינם רצויים פה"

לצורך הכנת שילוט מתאים להצבה במבואות היישובים הקהילתיים בישראל, ברוח החוקים הנ"ל, ניתן להיעזר בכיתובים על שלטים מזמן אחר וממקום אחר (בהתאמות קלות), בלי חשש פגיעה בזכויות היוצרים:

"המתגוררים במקום אינם רוצים שום קשר עם יהודים"
"יהודים הם אורחים לא רצויים"
"יהודים אינם רצויים פה"
"יהודים הנכנסים למקום מסתכנים על אחריותם"
"המתגוררים במקום אינם רוצים שום קשר עם יהודים"
תאריך:  11/11/2010   |   עודכן:  11/11/2010
עידן סובול
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן

מושגים
 בג"צ קציר   בשאר אסד 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
לא מעט תהיות עולות סביב השאלה למה זכתה דווקא קדנציה זו של הפרלמנט הישראלי לקדם חוקים פשיסטיים, שאפילו כהנא המנוח לא חלם עליהם. אבל במבט מהיר - התשובה לא כל-כך מסובכת. הכל החל ב"מפץ הגדול" שבו שרון ניתק את עצמו מהליכוד, ולפני בחירות 2006 נותר עם חצי ליכוד שקראו לו "קדימה". רבים חשבו אז, לאחר פינוי "גוש קטיף", כי המפה הפוליטית זזה שמאלה. הפינוי של "גוש קטיף", הקמת "קדימה" על חורבות הליכוד (עם עלי תאנה ממפלגת העבודה - הנשיא הנוכחי, דליה איציק וחיים רמון), וכן מעברם של עשרות ח"כים מהליכוד למפלגה החדשה, הפיחו בציבור מצביעי המרכז והשמאל תקווה כי לא רק שהימין קרס, אלא שח"כי הליכוד שהפכו ל"קדימה" שינו את דעתם באופן יסודי. הזמירות ה"יוניות" של אולמרט ולבני המשיכו את האשליה. בקדנציה של 2009-2006 האמינו בשמאל ובמרכז כי 12 המנדטים של הליכוד הם "שירת הברבור" של הימין הציוני.
11/11/2010  |  הרב אליהו קאופמן  |   מאמרים
העברית היא עבורי שפת אם ואב. היותה שפה של שורשים מאפשר ייצוג מילולי של הקשר בין קיום יהודי עתיק לזהות ישראלית עכשווית, ובין חיי הרוח למציאות. הקשרים הללו ניכרים, למשל, בזיקה בין השְכִינָה השורָה לשְכוּנָה, בין גשם להגשמה, בין הרחם לרחמים, בין צלם אלוהים למצלמה. אבל דווקא הקרבה האינטימית הזאת לעברית הופכת כמה מהמלים שלה לקשות במיוחד עבור נשים (ולעוד כמה גברים...).
11/11/2010  |  חנה פנחסי  |   מאמרים
'פתיחת ההיכל': "ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", רון נחמן, בטקס פתיחת היכל התרבות.
11/11/2010  |  אורן קאשי  |   מאמרים
בעקבות הבצורת והתייקרות מחיר המים השתכללו, מן הסתם, גם השיטות לגניבת הנוזל החיוני הזה.
11/11/2010  |  עו"ד יוסי דר  |   מאמרים
בואו ננסה לחשוב על חתונת לבן ולאה מכיוון שונה. אנחנו יודעים שיעקב היה אמור לקבל את רחל, אך לבן רימה אותו והשיא לו את לאה. אנחנו יודעים שיעקב גילה זאת רק בבוקר שלמחרת. אנחנו יודעים שיעקב התעמת עם לבן, וקיבל את התשובה "לא ייעשה כן במקומנו, לתת הצעירה לפני הבכירה". אנחנו יודעים שיעקב נאלץ להבטיח עוד שבע שנות עבודה כדי לקבל כעת את רחל.
11/11/2010  |  איתמר לוין  |   מאמרים