יום חמישי 12 דצמבר 2019  22:27
חייו הסודיים של המשורר אברהם שלונסקי
המשורר אברהם שלונסקי [צילום: משה פרידן/לע"מ]

אברהם שלונסקי היה מחזאי, משורר וסופר, אך מעולם לא דיבר בפומבי על חייו האישיים. ספר חדש מאיר אור על פרשה זו

▪  ▪  ▪
אברהם שלונסקי היה משורר, מחזאי וסופר אשר חתום על יצירות כגון: המחזה "עוץ לי גוץ לי", "המרד", "את חכי לי ואחזור". אך הוא לא הרבה לדבר על רגשותיו בפומבי, וכן על יחסיו האישיים עם לוסייה, אשר הייתה אשתו במשך 30 שנה והתאבדה כאשר נטש אותה לטובת אישה אחרת. פרטים אלו ואחרים, נחשפים בספרה של פרופ' חגית הלפרין, מרצה לספרות ומנהלת ארכיוני הספרים באוניברסיטת תל אביב, בשם "המאסטרו".

תקציר האירועים

אברהם שלונסקי פגש את לוסייה לייקין באוקראינה לפני עלייתו לישראל. הוא היה בן 15 והיא מבוגרת ממנו בשנתיים וחברה קרובה של אחותו פאניה. אמו של שלונסקי, ציפה, אהבה את לוסייה מאוד בשל אופייה המרדני ויופייה הרב.

כאשר עלה שלונסקי לישראל, הוא ניסה להשתלב בגדוד העבודה, אך לא מצא את מקומו שם. אהבתם של לוסייה ושלונסקי פרחה בתל אביב ב-1922 כאשר שלונסקי נחשב לאחד מעמודי התווך בשירה העברית, וכן הוא נתן את ההזדמנות הראשונה ליוצרים כמו לאה גולדברג, אברהם חלפי ואלכסנדר פן. לוסייה לא התחברה לשירה העברית והתקשתה לדבר בשפה זו. היא הפכה להיות שחקנית בתיאטרון "האהל" וכן דמות ססגונית ברחבי תל אביב. אך ההבדלים ביניהם היו תהומיים: בעוד לוסייה נחשבה כאישה מרדנית ופרועה ששתתה אלכוהול ואהבה בגדים ותכשיטים, חי שלונסקי חיים צנועים וסגפניים.

בשנת 1929 פגש שלונסקי את מירה לוין, אשר הייתה נשואה לחברו המשורר יעקב הורוביץ. שני הזוגות בילו בתחילה יחדיו, אך עד מהרה התאהב שלונסקי במירה, אשר דמתה לו באופנים רבים.

הרומן האסור בין שלונסקי למירה

בשנת 1934 החלו להתפשט שמועות על רומן בין השניים. המקור לשמועות אלו הייתה המלחינה ורדינה שלונסקי (אחותו של אברהם). הרומן החשאי נשמר בסודיות, אבל הקשר התהדק כאשר מירה נכנסה להריון והחליטה להיפרד מבעלה. באותו זמן נסעה לוסייה עם תיאטרון "האהל" להופעות באירופה. מירה ילדה את בתה רות ברומניה, כאשר קרוביה אינם יודעים דבר. כאשר נודע הדבר לשלונסקי, הוא נסע בחשאי לרומניה באפריל 1937 כדי לראות את בתו שזה עתה נולדה.

ביומניו כתב שלונסקי על פגישותיו עם אנשי רוח ועל האווירה ששררה ביבשת אירופה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ואף מילה על מירה והבת רות. באוקטובר 1937 חוזרת מירה לישראל ומתקבלת בזעם על-ידי משפחתה שלא הייתה בסוד העניין.

הדילמה של שלונסקי

לאחר שנודע ללוסייה מיהו אביה של רות, נקלע שלונסקי לדילמה. מחד-גיסא, הוא לא רצה לעזוב את לוסייה שהייתה אהבת נעוריו מגיל 15. מאידך-גיסא, מירה הייתה הרבה יותר דומה באופייה לשלונסקי והוא לא רצה לעזוב את בתו רות. התוצאה הייתה ניסיון לקרב בין שתי הנשים, ניסיון שלא עלה יפה. בתחילה חי שלונסקי עם שתי הנשים, אך כאשר לוסייה הפכה לאלכוהוליסטית החליט שלונסקי לבנות חיים עם מירה.

מותה הטראגי של לוסייה

ב-1947 החליט שלונסקי לשלוח את לוסייה למוסד גמילה בשווייץ; תוך כדי שהוא מממן את עלות הטיפול כתוצאה מעבודתו כמתרגם בספריית הפועלים. הטיפול לא צלח וכאשר לוסייה חזרה ארצה, היא שבה לשתות ושלונסקי עזב אותה. ב-1955 התאבדה לוסייה כאשר קפצה מחלון ביתה והיא בת 55. היא לא השאירה צוואה או הסברים למעשה הקיצוני בו נקטה. בהלוויה סירב שלונסקי להספידה והחליף אותו המשורר אברהם חלפי.

תאריך:  27/02/2011   |   עודכן:  27/02/2011
רועי אורן
מועדון הבלוגרים עוקבים: 8 לקבלת רשימות רועי אורן לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
רשימות קודמות
בזמן האחרון יותר ויותר אנוסים, או כאלה שלא היו בטוחים שהם נוצרים ממש, מגלים כי בעברם אבותיהם היו יהודים שאולצו להתנצר או היו אנוסים, או יהודים שהסתירו את יהדותם. בזמן האחרון יותר ויותר אנשים בפורטוגל מגלים את עברם ואת יהדותם, האנוסים מתעוררים, מגלים את יהדותם וחוזרים לדת אבותיהם - היהדות.
26/02/2011  |  אלכס לוין  |   יומנים אישיים
עם שחר צעד לו ארנב עיוור על הדרך המובילה לשום מקום,
25/02/2011  |  עמוס שריג  |   יומנים אישיים
כמה מילים נשפכו על רדידות תוכנית "האח הגדול"? בדיוק כמו השאלה: כמה כסף עושים תאבי הבצע המנהלים והאחראים להאכיל את העם הזה בתוכנית הזו, כנגד כל נורמות התרבות? הפעם באתי לקצור את קציר ההצלחה של הרדודים.
18/02/2011  |  נסים גבאי  |   יומנים אישיים
מאז סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים הסדרות האמריקניות ביטאו את רוח התקופה. למשל: הסדרה "בועות" ביטאה את הפוריטניות שהייתה נהוגה בתקופת שלטונו של הנשיא רונלד רייגן. הסדרה שנחשבת לנועזת כיום היא "משפחה מודרנית", המשודרת ב-YES.
15/02/2011  |  רועי אורן  |   יומנים אישיים
בגלריה ג'ינה לאמנות נאיבית בתל אביב מוצגים בדרך כלל, בתערוכות המתחלפות, ציורים של ציירים מכל העולם. המובילים ביניהם, לטעמי, הם הציירים מאמריקה הדרומית, כשציירים ישראלים המציגים לעתים רחוקות אינם משתווים אליהם ברמת הציור ובשלל הצבעים.
14/02/2011  |  אורי גנני  |   יומנים אישיים