יום רביעי 27 מאי 2020  06:20
סנטה קלאוס

תלמיד כיתה ד', בית הספר "עילבון" - כפר עילבון

▪  ▪  ▪
שבוע לפני חג המולד חזרתי הביתה מבית הספר שמח. המורה בחר בי להיות "סנטה קלאוס" שמחלק מתנות לילדים. אימא הבטיחה שהיא תקנה לי חליפה אדומה ותעזור לי להכין את המתנות.

עבר שבוע, סיימנו את ההכנות, וחגיגת המולד של ישוע התחילה. הרחובות והבתים שלנו היו מקושטים במנורות אדומות וצהובות. בערב החג נסעתי במכונית מקושטת בצבעים בהירים יחד עם כמה מחבריי שהיו לבושים בבגדי סנטה קלאוס והחזיקו פעמונים בידיהם. אספנו עוד כמה מבני משפחתנו והגענו בשמחה ובשירה אל הבתים של הילדים. נתנו להם את המתנות ובירכנו אותם בברכת "חג שמח!" ו"שנה טובה!"

כאשר השלמנו את המסירה, בדרך לביתי ראיתי ילדים משחקים במתנות שקיבלו ושמחתי מאוד. גם אני שמחתי לקבל מתנות מחבריי.
כשהגעתי לביתי ראיתי פתאום ילד קטן עומד ומסתכל על הילדים בעצב ובוכה. התקרבתי אליו, החזקתי בידו, אמרתי לו: "חג שמח", ושאלתי: "למה אתה בוכה?" הילד סיפר שאבא שלו מת לפני שנה, ולאמו אין כסף לקנות לו מתנה, ואף אחד לא בא לביתם לתת לו מתנה.

מיד הושטתי לו את כל המתנות שקיבלתי, ואמרתי: "הנה, החברים שלי שלחו לך את המתנות האלה." הילד שמח מאוד, לקח את המתנות, ואמר לי בשמחה ובהתרגשות: "תודה רבה ושנה טובה לך, סנטה קלאוס." באותו רגע הרגשתי איך שמחת הילד הזה עושה את שמחת החג בלב שלי. כשחזרתי לביתי סיפרתי למשפחתי מה עשיתי, וכולם החמיאו לי ואמרו שעשיתי מעשה טוב.

תאריך:  11/05/2011   |   עודכן:  11/05/2011
ראמי אבו זהִיא
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
רשימות קודמות
היה הייתה ציפורה שקראו לה ציונה. לציונה היו נוצות בצבעים שונים - אדום כתום ולבן. ציונה גם הייתה קטנה מאוד. ציונה הייתה טובה בכל דבר, פשוט מושלמת. אבל הדבר היחידי שלא יכלה לעשות זה לעוף. ציונה הייתה הולכת לחוג כדי ללמוד איך לעוף, אבל ציונה כבר בחוג שלוש שנים. בכל ערב הייתה חוזרת לקן ושואלת את עצמה: למה אני לא יכולה לעוף? האם זה בגלל שיש לי גוף קטן? למחרת הלכה ציונה ברגל לחברתה דנה הציפורה. ציונה סיפרה לדנה שהיא לא יכולה לעוף, ואת הסיבות לכך.
שלום זו מילה קטנה
סוזי התבוננה אל עבר הים ונאנחה בעצב. השהות הממושכת על האונייה הישנה כבר נמאסה עליה. היא ציפתה בקוצר רוח לרגע שבו שוב תדרוכנה רגליה על אדמה מוצקה.
רוני וגל היו חברים טובים. יום אחד, כשנפגשו במגרש הכדורגל, אמר גל: "אוף, שכחתי את הכדור בבית." "חבל, לא נוכל לשחק היום," אמר רוני בצער. הם ישבו מאוכזבים. לפתע ראו כדור במגרש. הם זינקו לעברו. כל אחד רצה לקחת אותו לעצמו והתפתחה מריבה. איש זקן שעבר שם וראה אותם רבים התקרב, לקח מידיהם את הכדור, ואמר: "תקבלו את הכדור רק אחרי שתפתרו את הבעיה ביניכם. אחזור בעוד שבוע ואבדוק אם הצלחתם להסתדר." הזקן הלך לדרכו, ושני החברים נותרו המומים. "הכול בגללך!" התפרץ גל.
היה זה יום חם במיוחד, קרני שמש
השריפה הגדולה  /  עוז פינטו
בארץ המילים  /  עדן ברשאי
להיות אחות לילדה שונה  /  עדן מויאל