יום שני 17 ינואר 2022  19:29
המתמחים: אין גבול לדרישות
על מה הם מתאוננים? [צילום: פלאש 90]

שלא כדוקטורנטים במדעי הרוח והחברה, המתמחים ברפואה רואים את האור בקצה המנהרה; יש תכלית לפעולתם. בסופה של ההתמחות מחכה משרה ודאית עם משכורת מצוינת שרק תעלה עם השנים. ולא רק משרה מחכה; בעיקר יש להם מה שכמעט אין לאף אחד אחר במשק: ודאות תעסוקתית

▪  ▪  ▪
אין מחלוקת על כך ששכר הרופאים צריך לעלות. עיון בטבלת השכר שנחתמה עוד בסוף אוגוסט בין האוצר לבין יו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר ליאוניד אידלמן מעלה ששכר הרופאים עלה באופן משמעותי. וגם שכר המתמחים. כך למשל, מתמחה במקצועות שאינם במצוקה המבצע שש תורנויות בחודש, עשוי להרוויח כ-20,500 שקל בחודש במרכז, 29 אחוזים יותר ממשכורתו הנוכחית. בפריפריה, לעומת זאת, אותו מתמחה כבר ירוויח כ-24,500 שקל. השכר עולה ביחס למקצועות הנמצאים במצוקה ועוד יותר במקצועות הנמצאים במצוקה אקוטית, עד לכמעט 30,000 שקל למתמחה בפריפריה - למעלה מ-50 אחוזים יותר מהשכר הנוכחי. לא רע.

משמעויות השכר נטחנו עד דק בשיח הציבורי. אני מבקש להצביע על נקודה שלא ממש נדונה. אפשר להקביל את מעמד המתמחים ברפואה למעמד הדוקטורנטים במדעי הרוח והחברה. קבלת תואר הד"ר לרפואה מקבילה למ"א במדעים הללו. רק עם קבלת תעודה נכנסים הרופאים באופן מלא לקהילייה המדעית, ממש כמו ד"ר לפילוסופיה אצל מקביליהם.

כל מי שכתב דוקטורט במדעי הרוח או החברה יודע עד כמה קשה הדבר, עד כמה אין באמת הדרכה צמודה. פעמים רבות הדוקטורנט מתפלל רק שהמנחה לא יפריע. מדובר בתהליך חניכה אישי, אינטימי, מסע אינטלקטואלי פרטי שבא על חשבון חיים שלמים, לעתים עשרים שעות ביממה. אין כמעט מצב של מנטור, מורה גדול או סביבה מפרה באקדמיה המעשירה את הדוקטורנט, מתקנת ומגיבה בזמן אמת ומכשירה אותו לעומק במקצוע שאליו הוא נושא את פניו.

כמו-כן, אין כמעט תגמול או תיגמול לעבודה העצומה, בטח שאין משכורת. לעתים מקבלים מלגה, אבל גם המלגות השמנות מתנות את קבלתן באי-עבודה נוספת ולאחר הרעש מדובר על-פי רוב בשווה ערך למשכורת מינימום במשק. בסוף המסע הארוך שפעמים רבות אורך כעשר שנים ומעלה (מהתואר הראשון עד לשלישי) לא ממתינה משרת מרצה או עבודה אחרת; מדעי הרוח לא זוכים ליוקרה רבה במשק.

כעת נשווה זאת עם המתמחים ברפואה ונגלה שיחסית לעמיתיהם מדובר בתנאי לוקסוס דמיוניים. ארבע-חמש שנים בסביבת עבודה תומכת, מכינה, מאצילה סמכויות, המכשירה את המתמחה בדיוק לעבודה שיעסוק בה כל חייו המקצועיים. אומנם פעמים רבות הם עובדים לבד, אבל לפחות יש ממי ללמוד בפועל ויש מי שיתקן אותם - כמו שוליות האוּמנים של פעם.

בניגוד לדוקטורנטים במדעי הרוח שפעמים רבות משלמים בעצמם על לימודיהם ועל רצונם בתואר הנכסף (לא כולם מקבלים מלגה או יכולים להסתפק בשכר מינימום בלבד), הרי שהמתמחים ברפואה מקבלים על התמחותם משכורת טובה לאין שיעור יחסית לדוקטורנטים. גם לומדים, גם זוכים בהכשרה והדרכה וגם מקבלים על כך משכורת. וכל זה מצטמצם לזמן קצר יחסית - ארבע עד חמש שנים, שבמהלכן הם עובדים קשה מאוד, אבל לאחריו משכורתם עולה פלאים - מ-25,500 למקצועות שאינם במצוקה במרכז ועד לכ-42,000 למקצועות במצוקה אקוטית בפריפריה. וזה לרופא מומחה צעיר מתחיל, המבצע שלוש כוננויות, שתי תורנויות מלאות ושתי תורנויות מקוצרות. ועוד לא דיברנו באפשרות להרוויח ברפואה הפרטית.

ובעצם זה העניין - שלא כדוקטורנטים במדעי הרוח והחברה, המתמחים ברפואה רואים את האור בקצה המנהרה; יש תכלית לפעולתם. בסופה של ההתמחות מחכה משרה ודאית עם משכורת מצוינת שרק תעלה עם השנים. ולא רק משרה מחכה; בעיקר יש להם מה שכמעט אין לאף אחד אחר במשק: ודאות תעסוקתית וביטחון שלא יפוטרו עד צאתם לפנסיה (כמעט שלא מפטרים רופאים. רק במקרים נדירים מאוד).

החשבון הוא שכדאי "לקרוע את עצמך" מספר שנים מועט כדי לקבל מה שמניתי לעיל. נדמה לי שכל דוקטורנט במדעי הרוח או החברה היה חותם בשתי ידיים על תנאי שכר מצוינים כאלה. אז מה הסיפור? על מה הם מתלוננים?

פורסם בעיתון ישראל היום (6.10.11)
תאריך:  06/10/2011   |   עודכן:  06/10/2011
דרור אידר
מועדון הבלוגרים עוקבים: 127 לקבלת רשימות דרור אידר לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אני בן לאם שהייתה פועלת ניקיון בפתח תקוה. מגיל 60 עד 94 היא נהנתה מפנסיה. פנסיה סבירה, שנפרסה על פני תקופה, החובקת שליש מחייה.
06/10/2011  |  איתן קלינסקי  |   מאמרים
נלקח לבית עולמו אדמו"ר חסידות ארץ ישראל, הרב הגדול חנן פורת זצ"ל. תמיד בלבוש פשוט, תמיד בהתנהגות חסרת גינונים, תלמיד חכם ארץ ישראלי אמיתי, אחד המבריקים ביותר והאהובים ביותר בעם ישראל. אדם ויהודי ותלמיד חכמים אציל נפש אשר קיים בעצמו נאה דורש ונאה מקיים, אומר ועושה. צנחן אמיץ שזכה להיות בין לוחמי מלחמת ששת הימים, וממשחררי ירושלים. נולד בכפר עציון וכילד פונה ממנה וחזר אליה כאחד ממקימי כפר עציון לתחייה. במלחמת יום הכיפורים נפצע באורח קשה מאוד בחזית הדרום.
06/10/2011  |  משה חסדאי  |   מאמרים
המחשבות שלנו לגבי העבר הן זיכרונות. וזיכרונות אי-אפשר לשנות - זהו משהו קיים וקבוע. ישנה רק דרך אחת להמתיק את הזיכרונות והיא דרך הסליחה והמחילה. כדי להתגבר על רגשות כמו פחד, כעס, נקמה, בושה או אשמה אפשר לבקש סליחה, להתנצל, להתחרט ולהתפייס.
06/10/2011  |  ניב חזן  |   מאמרים
לקחתי את האגו והלכנו לבית הקפה הקבוע. ישבנו, שתינו קפה, עלעלנו בעיתונים, עישנו סיגריה, אכלנו סלט עלים, כשלפתע פנה אלינו בחור שעובד באחד הדוכנים של חברת סלולר. בהכירי אותו הזמנתי אותו לארח לי חברה. די משעמם לשבת עם האגו. דיברנו ארוכות על עבודה, על המצב החברתי, על המצב הכלכלי ועל ובעיקר על הדאגה של בחור בן 27 שמוטרד מכך שאינו יכול לממן שכר דירה, שלא לדבר על רכישה, על לימודים גבוהים, על איך נעלם הכסף כל כך מהר מכיסו, ובעצם מכיסנו.
06/10/2011  |  גיל נתן  |   מאמרים
ההתנחלות בשטחים והקמת בתים ויישובים כפי שהם מצטיירים מבעד לדיוני הבג"ץ בעניין היישוב מיגרון נושאות אופי מטעה ומוזר. מתקבל הרושם כאילו מדובר בסכסוך קרקעות שבו פלשתיני תובע יהודי בטענת בעלות על נכס מסוים. ניתן לחשוב שמדובר בסכסוך קרקעות שגרתי שבו מתדיינים אנשים פרטיים לגבי הבעלות על חלקת קרקע. כמובן שאין דבר הרחוק מהאמת יותר מכך.
06/10/2011  |  שמואל פישר  |   מאמרים