יום שלישי 13 אפריל 2021  01:26
מדינת-לאום יהודית טובה גם לכם הפלשתינים
פרופ' סרי נוסייבה. סגנון תעמולתי [צילום: פלאש 90]

קשה להשתחרר מהרושם שגם פלשתינים שוחרי שלום כנוסייבה המצהירים על מחויבותם לפתרון שתי מדינות לשני עמים לא ממש מתכוונים לשני עמים. הם מדברים על מדינה אחת ללאום הפלשתיני לצד מדינת ישראל שתתקיים כישות מדינית אזרחית ובבוא היום תהפוך למדינה דו-לאומית

▪  ▪  ▪
ד"ר סרי נוסייבה ידוע כאדם משכיל וישר. לכן התפלאתי לקרוא את מאמרו באתר אל-ג'זירה נגד דרישת ישראל כי הפלשתינים יכירו בישראל כמדינה יהודית. בסגנון כמו-תעמולתי פונה נוסייבה לאזרחי ישראל: "מדינה יהודית אינה טובה גם לכם..." הוא אומר, תוך מה שמצטייר כניסיון נואל ללבות מתחים בין יהודים דתיים לחילוניים, ובין יהודים לבין דתות אחרות בישראל.

ממשלת ישראל דורשת כי בהסכם השלום הישראלי-פלשתיני יכיר כל צד במדינתו של האחר כמדינת-לאום. ישראל תכיר בפלשתין כמדינת הלאום הפלשתיני-ערבי ופלשתין תכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי. אומנם השימוש ב"מדינה יהודית" בעייתי משהו מבחינה מושגית אך הוא תואם את החלטת החלוקה לפיה יוקמו בפלשתינה-א"י שתי מדינות: יהודית וערבית ולכן הוא נכלל בדרישות ישראל מאז הסכמי אוסלו ועד עתה. כקודמיו, חזר ראש הממשלה נתניהו, והבהיר שהכוונה היא שהפלשתינים יכירו בישראל כמדינת הלאום היהודי.

כמי שמודע היטב למתח העמוק בין דתיים וחילונים בישראל מציג נוסייבה בדברי התעמולה שלו פירוש מוטעה ומטעה ל"מדינה יהודית": כאילו "יהודית" משמעותה - דתית. הוא פונה לאזרחי ישראל תוך התנשאות וזלזול בתבונתם ואומר שאם היו מבינים את דרישת ממשלתם להכרה במדינה יהודית - היו מתנגדים לה גם הם. אזרחי ישראל צריכים לדעתו לפחד מהתיאוקרטיה שתשתלט עליהם, כתוצאה ישירה מדרישת נתניהו. אולם גם נוסייבה עצמו נאלץ להודות שהדרישה להכרה בישראל כמדינה יהודית עלתה כבר באוסלו, על-ידי ממשלת מר"צ-עבודה. מאז ועד היום המשמעות היא אחת: מדינת-לאום וזו - כישות מדינית חילונית במהותה העומדת בסתירה לתיאוקרטיה. בקואליציה של נתניהו (ובכל קואליציה) יש חרדים שאינם מתלהבים במיוחד מהגדרתה ה"יהודית" של המדינה גם אם הם מקבלים אותה ובפועל מעדיפים הגדרה חילונית של המסגרת המדינית. נתניהו נאבק עוד לפני הבחירות על המשך קיומו של הליכוד כמפלגת ימין לאומי-חילוני ופעל לדחוק את רגליהם של "לאומיים אמוניים" בראשותו של משה פייגלין.

בישראל קיימת בסופו של דבר קואליציה יהודית רחבה ויציבה משמאל לימין התומכת בהמשך קיומה של ישראל כמדינת הלאום היהודי. לא תמצאו כאן הבדלים עמוקים בין מר"צ ליהדות התורה או בין העבודה לישראל ביתנו.

נוסייבה מתעלם מהעובדה שרוב הדמוקרטיות בעולם הן מדינות-לאום המבוססות על רוב בעל מוצא אתני, תרבות ודת משותפים ומקיימים שוויון אזרחי למיעוטים לאומיים/אתניים/דתיים שונים החיים בקרבם. המוסלמים, הנוצרים, הדרוזים והבהאיים יהפכו לדבריו לזרים במדינתם. לדידו תיתכנה שתי אפשרויות: מצד המוצא הדתי של הרוב תהיה ישראל תיאוקרטיה ותפלה בני דתות אחרות ומצד המוצא האתני - מדינת אפרטהייד. את האפשרות של ישראל כמדינת לאום דמוקרטית כמו עשרות מדינות באירופה ומחוצה לה - אינו טורח להציע לקוראיו. השאלה איננה כפי שמציג ד"ר נוסייבה אם ישראל תהיה בעתיד מדינת הלאום היהודי. היא כבר כזו מאז הקמתה ועד היום, בין אם יכירו בכך - בין אם לאו. כשכותבים תעמולה דמגוגית לא מבחינים בין עיוותים גדולים לעובדות קטנות: בין דתות המיעוטים כלל נוסייבה את הבהאיים - בני הדת שמאות אלפי מאמיניה נרצחו ע"י מוסלמים שביקשו להכחידה - וישראל, מדינת הלאום היהודי, אפשרה את שיקומה ואת הקמת המרכז העולמי לבני הדת הזו בחיפה. עכשיו מזהיר נוסייבה את הבהאיים מאפליה דתית בישראל! לא פחות.

לפלשתינים צריך לומר שלא ילכו שולל אחרי ניתוחיו הלא-מלומדים של נוסייבה. מדינת-לאום-יהודית טובה גם לכם: רק דרך הכרה בה תגיעו למדינת לאום משלכם. אשר לערבים האזרחים בישראל: מעמדם של מיעוטים פלשתינים ואחרים בתוך מדינת הלאום היהודי כמו מעמדם של מיעוטים במדינות לאום אחרות - הוא מבחן למידת הדמוקרטיות שלה. כאן חובתו של הרוב היהודי על כל מרכיביו לפעול לקידום השוויון של כל אזרחי המדינה ללא הבדל דת או מוצא אתני. העובדה שנוסייבה טועה ומטעה איננה אומרת שהדמוקרטיה שלנו נמצאת במצב טוב. עלינו להפנים שחוסנה של ישראל כמדינת הלאום מותנה בדמוקרטיה ובשוויון ממנה נהנים כל אזרחיה ובייחוד המיעוטים בקרבה. לרוב היהודי ישנה מחויבות כלפי המיעוט וזכויותיו ועליו לשאוף להביאו לרמה כזו של שוויון שאזרח או אזרחית ערבים יוכלו להיבחר לראשות ממשלת ישראל כפי שקבע לא אחר מאשר... זאב ז'בוטינסקי.

קשה להשתחרר מהרושם שגם פלשתינים שוחרי שלום כנוסייבה המצהירים על מחויבותם לפתרון שתי מדינות לשני עמים לא ממש מתכוונים לשני עמים. הם מדברים על מדינה אחת ללאום הפלשתיני לצד מדינת ישראל שתתקיים כישות מדינית אזרחית ובבוא היום תהפך למדינה דו-לאומית. האם ד"ר סרי נוסייבה, לא הצליח להשתחרר כליל מהסירוב של התנועה הלאומית הפלשתינית להחלטת החלוקה של האו"ם?

הכותב הוא עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים
תאריך:  17/10/2011   |   עודכן:  17/10/2011
פרופ' נפתלי רוטנברג
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
כחייל צעיר הבאתי את החבר הכי טוב שלי לתאג"ד וראיתי איך הקו הירוק על המוניטור מצביע על העובדה שחציית הקו הירוק היא לא רק מוסרית וערכית, היא פיזית ומוחשית. נשאלת השאלה איפה עובר הקו? בשחרור אלף רוצחים תמורת חייו של חייל חטוף אחד, או אולי בכלל שחרור השטחים בתמורה לחיי 7 מיליון אזרחים?
17/10/2011  |  דן אלון  |   מאמרים
מתוך כותרת מאמרו של יהונתן דחוח-הלוי: "הקונצנזוס הפלשתיני בנוגע לזכות השיבה עוגן בחוק הקובע, כי כל סטייה ולו הקלה ביותר ממימושה תיחשב בגידה חמורה שעונשה מוות".
17/10/2011  |  אברהם בן-עזרא  |   מאמרים
בשבוע שעבר התבשרנו על מכירת גרעין השליטה של אי.די.בי בשופרסל והעברתו לקבוצת ברונפמן-נואי. האם מהלך זה אמור להשפיע עלינו הצרכנים, ואם כן - באיזה אופן?
17/10/2011  |  יובל לובנשטיין  |   מאמרים
1
17/10/2011  |  דרור אידר  |   מאמרים
אנחנו כבר אחרי בין כסה לעשור. אני מקווה, שבין כסה לעשור קברניטי המדינה, ובמיוחד האמונים על החינוך נתנו דעתם לזעקת פרופ' אהרון צ'חנובר, חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2004 מהפקלוטה לרפואה ע"ש רפופורט בטכניון בחיפה, שהתייחס לזכייתו של עמיתו בטכניון, פרופ' דן שכטמן, בפרס נובל.
17/10/2011  |  איתן קלינסקי  |   מאמרים