יום שלישי 22 אוקטובר 2019  23:15
הסכסוך על התרגום
'למי צלצלו הפעמונים' בתרגומו של מנשה לווין הייתה המהדורה הראשונה והתרגום הראשון לעברית

למי שייך התרגום העברי של "למי צלצלו הפעמונים" (For whom the bell tolls?) לארנסט המינגווי?

▪  ▪  ▪
הספר המפורסם הזה, של ארנסט המינגווי הסופר האמריקני המפורסם, בתרגומו לעברית, עמד במרכזה של פרשת סכסוך תביעות ופשרה, בשנת 1944. הדים לפרשה מצאנו לאחרונה במכתבים ישנים. הוצאת "ספרית פועלים", שישבה באותן שנים בקיבוץ מרחביה, ולידה גם הוקם בית דפוס של תנועת 'השומר הצעיר', הקדימה לעמוד על חשיבותו של הספר. אפשר שבשל קרבה אידאית אל הלוחמים בספרד, לצד הממשלה הרפובליקאית, וכנגד גייסותיו המרוקאיים של פרנקו; ואפשר שבשל חוש ספרותי מפותח ואפשר שבשל המלצות חמות של קוראים עבריים בארצות הברית. כך או כך "ספרית פועלים" הייתה הראשונה שמסרה את הספר לתרגום והוציאה אותו לאור בשנת 1942.

מנשה לווין, המתרגם, 1903 - 1981, היה איש מעניין וכיוון שנשכח, ראוי כאן להרחיב עליו מעט. היה גם משורר סופר ועורך, נולד בפולין, וכבר בהיותו בן 20 התפרסמו סיפוריו המוקדמים בעיתון "קולות" שבעריכת אליעזר שטיינמן. לווין כתב עברית מילדותו. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל כחלוץ, בעלייה הרביעית. והשתקע בתל אביב הקטנה, השתלב בחיי הרוח בעיר ובחוגי הבוהמה, ואף כתב על תקופה זו בשנת 1929 רומן מפתח שהיה גם רומן ביכורים שלו: "חולות כחולים". זהו רומן גנוז, שראה אור רק לאחר מותו. באחרית דבר לרומן שכתבה פרופ' זיוה שמיר היא מנסה לקשר בין הדמויות שברומן לדמויות מציאותיות של סופרים וציירים בתל אביב הקטנה. הרומן נחשב לרומן התל אביבי הראשון, והוא מתאר את לבטיהם של חבורת צעירים אידאליסטים מבני העלייה השלישית.

מנשה לווין היה מקורב לחיים נחמן ביאליק, לאברהם שלונסקי ולנתן אלתרמן. כמותם, ניסה לחדש את פניה של הספרות העברית, וערך ניסויים בכתיבה סוריאליסטית בספרים כגון "הרקדנית המעופפת" או "שלושה מלאכים מושלגים". כן כתב את הספרים "טחנת מים באביב" ו-"מאה לילות ביפו העתיקה", וספר שירה בשם "פתיחה ללילה". אך עיקר פרסומו בא לו כמתרגם של מיטב יצירות הספרות הקלאסית מצרפתית לעברית. ידוע תרגומו ל"טיסת לילה" של אנטואן דה סנט-אכזופרי, ל"בית טיבו", הסאגה המשפחתית רחבת היריעה של רוז'ה מרטן די גאר, וכן ל"הקמיע" של אונורה דה בלזאק. וכן תרגם את יצירותיו של ז'ורז' אמאדו. מנשה לוין זכה פעמיים בפרס טשרניחובסקי לתרגום.

הנה מכתבו של דוד הנגבי, מנהל הוצאת ספרית פועלים:

לחברת "מועדים".
7 באוגוסט 1944
לחברת 'מועדים' תל אביב,
ח. נ.

אני ממהר להשיב למכתבכם מן ה-3 באוגוסט. לצערנו, אין בינינו שום מוסמך-בכתב בעניין זכות התרגום של הספר "למי צלצלו הפעמונים". For whom the bell tolls? בשעתו - כחצי-שנה לפני הוצאת הספר - פנינו לבא-כוחנו בניו-יורק; אז היה זה החבר משה פורמנסקי (שהיה חבר משמר העמק ממנהיגי ומראשי הקיבוץ הארצי, נפל בקרב על משמר העמק 1948, על שמו של משה פורמנסקי קראו במשמר העמק למועדון לחבר).

הבטיחו לנו כי הרשיון (לשימוש בזכויות) - יושג. ומטפלת בדבר אירמה (רמה) לינדהיים (מנהיגה ציונית בארה"ב שעלתה ארצה והצטרפה לקיבוץ משמר העמק), אלא שהיא יצאה אז ל"מערב הרחוק".

בינתיים לא יכולנו לדחות את הוצאת הספר, וסמכנו על ההבטחה. כשפניתם אלינו בדבר זכות העיבוד, היינו נכונים להעמיד לרשותכם את התרגום, ואמרנו לפנות עוד פעם לאמריקה - כדי שנהא בטוחים כי הרשיון הושג גם בשבילנו וגם בשבילכם. אבל אז הודעתם לנו, כי קיבלתם את זכות-העיבוד במישרין מאמריקה, ואין לנו לטפל בספר בשבילכם את זכות-העיבוד במישרין. כשם שבא-כוחנו לא דאג לסיים את הדבר בשבילנו סיום חיובי ברור.

מכל מקום, כיוון שהודעתם לנו בשעתו - ומכתבכם בעניין זה שמור איתנו - כי אין לנו לטפל ברשיון לעיבוד בשבילכם, באשר את זה קיבלתם בעצמכם - חושבים אנו לנכון יש עתה לא לקשור את שני הדברים. אנו מודיעים לבא-כוחנו באמריקה - שהוא עתה הח' וילפנד (יוסף וילפנד ממייסדי עין השופט, מורה ומתרגם ידוע מאנגלית) כי יפגש עם האדונים ספייזר (משרד העו"ד האמריקני שטיפל בספר) ויברר איתם - או עם המחבר (המינגווי!) בעצמו, את שאלת התרגום של הספר עתה מתברר ממכתבכם, כי סוכנכם החמיץ להשיג את הרשיון.

לא היינו חושבים לנכון לנהל כאן את המו"מ בדבר הזכויות לתרגום, בשעה שבאמריקה כבר הוחל בשעתו כנראה במו"מ. ואנו מקווים לסיימו שם בתנאים נוחים יותר.

אם בידכם הרשאה לנהל איתנו מו"מ בעניין הנ"ל - נבקשכם מאד להודיע לאדונים ספייזר כי בא-כוח ס. פ. (ספרית פועלים) באמריקה הוא מר וילפנד יוסף, וזו כתובתו: J. Wilfand, room 310, 305 Broadway, NY New York אנא הודיעו לנו כיצד אתם נוהגים בעניין תרגומנו את הספר, כלומר, מה אתם כותבים להא' (עורכי הדין) ספייזר.

בכבוד רב,
דוד הנגבי

מכתב הפיוסין של הסוכן, לסיום הסכסוך:

סוכנות לספרות בר-דוד, ירושלים, תלביה, טלפון 3030, מברקים: דודבר
3 בנובמבר 1955.

לכב' ספרית הפועלים תל אביב,
רב תודות עבור התשלום בסך מאתיים לירות, עבור חוב על הזכויות, עבור הספר "למי צלצלו הפעמונים".
הנני מצהיר כי בזה נגמר העניין וכי התשלום הנ"ל מחסל את הפרשה. ועל כך הנני אחראי.

בכבוד, בר-דוד

נ. ב. ועבור הסידור הנ"ל קיבלתי בתודה 50 לירות עבור השתדלותי.
בר-דוד

"למי צלצלו הפעמונים" בתרגומו של מנשה לווין הייתה המהדורה הראשונה והתרגום הראשון של הספר לעברית. מרחביה ספרית פועלים 1942. מהדורה שנייה של הספר או הדפסה שנייה יצאה באותה הוצאה בשנת 1947. הספר באותו תרגום של מנשה לווין, יצא שוב אך הפעם בהוצאת "עדית", 1954. כנראה בשל בעיית הזכויות שנידונה לעיל.
תרגום חדש, מאת גדעון טורי (פרופ' גדעון טורי, נולד בשנת 1942 היא השנה בה תורגם לראשונה לעברית "למי צלצלו הפעמונים"...) יצא לאור בהוצאת זמורה ביתן, 1986.

תרגום אחרון עד כה, מאת תרצה גור-אריה, עורכת התרגום דליה בת-אליהו (בתו של המשורר הנשכח אליהו טסלר), יצא לאור בשנת 2006, בהוצאת פן.

תאריך:  12/08/2012   |   עודכן:  12/08/2012
אלישע פורת
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
רשימות קודמות
חוות דעת משפטית חדשה של משרד התחבורה קובעת כי עד לקביעת הנחיות ברורות בנושא, יוגדרו כבודה/מטען-יד שעליהם יש לשלם לנהג המונית תוספת של כארבעה שקלים, כאלה שעבורם נדרש הנהג לסייע או להתעכב לצורך העלאת המטען.
11/08/2012  |  עידן יוסף  |   מאמרים
מפעילות האמר קרבי בצאלים נדרשו למלצר בערב פרידה שנערך למפקד בכיר בבריכה בקיבוץ ניר יצחק, הנתון לאיומים מצד עזה. הן פנו לעיתונות, וסיפור השפלתן לכאורה הובא בהרחבה ביום שישי האחרון. הכתבת לענייני צבא של קול ישראל, כרמלה מנשה, לא הסתפקה בהצגת העובדות, והוסיפה נופך שיפוטי משלה.
11/08/2012  |  עידן יוסף  |   מאמרים
לא רוצה לצאת צדיק. לא צריך. רק רוצה לצאת צודק. ישר. הגון. כמו שחונכתי. כמו שראוי. לא רוצה להיתפס נוהג על-פי דין צדק ועל-פי המוסר והמצפון הטהורים – לא במצלמה נסתרת, אף לא במצלמה גלויה. לא.
11/08/2012  |  אברהם שרון  |   מאמרים
השחקנים הראשיים בנושא "כן פצצה", "לא הפצצה", "כן הפצצה", "לא פצצה" - הם שלושה: המלך ביבי, הנסיך ברק והנשיא אובמה. למעשה, הם מקלים על הדיון כאשר ביבי/ברק הפכו מיקשה אחת, ומנגד מתנהל לו נשיא העולם כגננת או כשמרטפית לשניהם. ביבי/ברק רוצים הפצצה היום. אובמה לא רוצה הפצצה.
11/08/2012  |  נסים גבאי  |   מאמרים
קמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל עושה שימוש בנתונים שמספקים ארגוני זכויות אדם על ההרוגים הפלשתינים באינתיפאדת אל-אקצה על-מנת להעצים את מספר ההרוגים האזרחים שנהרגו בידי צה"ל ולהאשימו ב"פשעי מלחמה". בדיקת המקורות הגלויים מעלה במקרים רבים סימני שאלה על מהימנות הנתונים שמספקים ארגוני זכויות האדם.
11/08/2012  |  יהונתן דחוח-הלוי   |   מאמרים