יום ראשון 09 מאי 2021  07:57
אמנון דנקנר. כאילו הלך מאיתנו קדוש [צילום: פלאש 90]
כשרון מרושע
לא באמת הכרתי את אמנון דנקנר חוץ משלום בלתי ידידותי לחלוטין מצדי. הוא לא עשה לי רע, אבל לא שכחתי את אלה שבאו אלי בוכים והרוסים על מה שעולל להם
עידו דיסצ'ניק [צילום: בוצ'צ'ו]

תמיכה במורשעים כתחביב
כל עיתונאי אחר, הרבה פחות כשרוני וקצת יותר מצפוני ועקרוני, היה מבקש מן הבעלים להתרחק מחדר החדשות ומן העיתון או מתלבט קשות ומתפטר. אבל אצלו זה היה תחביב, כמעט מקצוע: תמיכה במורשעים פליליים

   רשימות קודמות
  דיסנצ'יק נגד פרופ' ברנע
  תגובת דיסנצ'יק לדברים שצוטטו מספרו של נמרודי

▪  ▪  ▪
הוא היה בחמישייה הפותחת של כותבים איכותיים בעיתונות העברית. ואת זה צריך לכבד, להעריך ולהזכיר. אבל הוא היה איש רשע - חובב רשעות לשמה ומתענג על פצעי רשעותו אצל אחרים. הוא התמחה בנעיצת סכין בגב של ידידים, חברים ואחרים שכל חטאם היה שהיטיבו עימו.

וזה השתלם, שהנה "חוגגים" את מותו והלווייתו כאילו נעקרה מתוכנו אושיה של מהות. כאילו הלך קדוש לבית עולמו.

לא באמת הכרתי אותו חוץ משלום בלתי ידידותי לחלוטין מצדי. הוא לא עשה לי רע אבל לא שכחתי את אלה שבאו אלי בוכים והרוסים על מה שעולל להם. אחד פוליטיקאי מהולל שבא לבקש שנקבל את ידידו המוכשר לעבודה אצלנו. סרבתי. זמן לא רב לאחר מכן זימן לו הרשע טיפול עיתונאי מרסק, ומשפיל מוצלח ביותר, שהרי על כשרונו אין עוררין.

הוא היה AGENT PROVOCATEUR לצורך פרובוקציה לשמה - לא כדי לשרת עניין כלשהו, אפילו עניין רע או אפל. הוא עשה זאת אך ורק כגילוי מענג של רשעותו ולמען האדרת עצמו. זה עבד.

הוא ערך עיתון ששירת ללא נקיפת מצפון קלה בעלים שהורשע בפלילים והוביל פרסומים מעוותים. בניצוחו התגייס מחנה שלם של עיתונאים (בדרך כלל הגונים, אבל ללא אופציה פרנסתית חלופית) להילחם למען בעליו הפלילי תוך ניגוד עניינים בוטה. היום, אחרי הרשעתו של אולמרט בהקשר זה, אפשר לומר שזה פלילי לא רק עניין של אתיקה. כל עיתונאי אחר, הרבה פחות כשרוני וקצת יותר מצפוני ועקרוני, היה מבקש מן הבעלים להתרחק מחדר החדשות ומן העיתון או מתלבט קשות ומתפטר.

אבל אצלו זה היה תחביב, כמעט מקצוע: תמיכה במורשעים פליליים.

ועם כל הכתיבה המופלאה והמרשימה, איש לא כתב משפטים רוויי גזענות כמו אמנון דנקנר. מצורפת כאן רשימה שפורסמה לפני 30 שנה במעריב (לפני שאחזה בו הטומאה) בתגובה על הגזענות הזאת.

לעמוד הפייסבוק של עידו דיסנצ'יק
הכותב הוא עורך מעריב לשעבר ועיתונאי ב(מיל.)
תאריך:  08/04/2013   |   עודכן:  09/04/2013
עידו דיסנצ'יק
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ל"ג בעומר תשנ"ט
08/04/2013  |  אור יזרעאלי  |   מאמרים
שישה מיליון הם יותר מדי. יותר מדי אנשים שהיו ואינם. זה כמו מוות רגיל, כמו כל מסלול של חיי כל אדם, רק שזה לא. אפשר לדבר על שנאת יהודים, אפשר לדבר על אנטישמיות, או על האירוניה שביום בו האקרים מנסים למחוק את מדינת ישראל מהעולם הווירטואלי, הנאצים ניסו לחסל את העם היהודי מעל פני האדמה. אפשר לדבר על כל זאת, ועוד. אנחנו עדיין לא נבין. לא נבין את מה שקרה שם, כמו שלא נצליח להבין את האופן בו התנהלה המלחמה הגדולה על הקמת המדינה. זה משהו שהיה ואיננו עוד. משהו שהיה בעבר.
08/04/2013  |  עקיבה לם  |   מאמרים
הימים האלה, תקופת פסח, יום השואה ויום הזיכרון, הם ימים בהם ההיסטוריה שלנו מבקשת מאיתנו לספר לדורות הבאים את מה שאירע לדורות הקודמים, הציווי "והיגדת לבינך" נראה מוחשי מאוד בימים הללו. אני מתחיל מהנקודה הזו, למרות שהיא לא בהכרח החשובה ביותר, כיוון שיש משהו מהדהד מאוד בתהליך העברת ההיסטוריה מדור לדור. מלבד האלמנט הלאומי יש משהו מאוד פרטי ואישי בהבנה שלנו שאנחנו מצד אחד מתעדים את הסיפור של הדורות הקודמים ומן הצד השני מתועדים על-ידי הדורות הבאים, האינטראציה האנושית הזו בין מתעד לבין מתועד היא לדעתי, הסיפור האנושי-תקשורתי כולו.
08/04/2013  |  סיני גז  |   מאמרים
ספר דברים בפרק כ"ג מחייב אותנו, שמואבי לא יבוא בקהלנו "גַּם דּוֹר עֲשִׁירִי לֹא יָבוֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'". המחוקק עוד חש צורך להחמיר ומוסיף לא רק עד דור עשירי, אלא "עַד עוֹלָם".
08/04/2013  |  איתן קלינסקי  |   מאמרים
למה לשלוח את הילדים שלנו לפולין, לאושוויץ ומידנק, כשפשע כנגד האנושות מתרחש כאן אצלנו בערי ישראל. אלו שהנאצים לא הצליחו או נכון יותר לא הספיקו לחסל, חיים מושפלים ומורעבים בתוך מדינה שהשואה של עם היהודי היא אבן יסוד לקיומה.
08/04/2013  |  מיכאל (מיקי) שמידט  |   מאמרים