יום שישי 30 אוקטובר 2020  16:39
האוליגרכיה מגִנה על עצמה
כיפת ברזל. הגנה חסרה ל"חוטף"-עזה [צילום: פלאש 90]

בשולי גזר-דין בבית המשפט השלום בקריית-גת מיכאל אזולאי לא נתבע, כנראה, על פרסום לשון הרע נגד תא"ל יעקב נגל - כיוון שבחוק איסור לשון הרע יש הגנות מסוימות על חופש הביטוי (אמת דיברתי ועניין ציבורי) המדינה העדיפה להשתמש נגדו בסעיף הדרקוני של העלבת עובד ציבור, שכמעט אי-אפשר להתגונן מפניו

▪  ▪  ▪
בספר החוקים של מדינת ישראל, המתיימרת להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, מופיעים הרבה חוקים, המגבילים את החירות מטעמים שונים - הגנה על בטחון המדינה, הגנה על פרטיות, הגנה על חסרי-ישע, כבוד בתי-המשפט וכיו"ב. אחד הסעיפים השערורייתיים, שנכתבו בספר חוקינו, מגן על כבודם של עובדי ציבור (סעיף 288 בחוק העונשין תשל"ז 1977).

בית המשפט העליון האמריקני פסק כבר לפני עשרות שנים, שכל מניעה של ביקורת על עובדי ציבור (הלכת גרץ) ועל אנשי ציבור (הלכת פואלינג) מהווה פגיעה קשה בחופש הביטוי, שהוא מיסודות הדמוקרטיה. וזאת למד היטב על בשרו גם אריאל שרון כשתבע לדין, באמצע שנות השמונים, את העיתונאי דודו הלוי מהשבועון "טיים" בגין דיבה שפרסם עליו.

אלפי מילים נכתבו על שערוריית "כיפת ברזל", על ההגנה הלקויה שהיא מעניקה לאזור "חוטף"-עזה, על עלותה המופרכת ועל ההליכים המשובשים, שהביאו להחלטה לפתחה ולרוכשה. עוד נשלֵם מחיר יקר ביותר על ההחלטה המוזרה בלשון המעטה - אך נניח לתחזיתי לעתיד, ונעסוק בהווה העגום, שיוצרת ממשלתנו-שתחיה כמתיימרת להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שמעלה מזמן בחובתה להגן על ריבונותה ועל אזרחיה.

במקום להקדיש את כל מאמציהם להגנה על אזרחי ישראל, לשירוש שחיתות בשירות הציבורי וללחימה בפשע - עסקו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ויחידה להב 433 של המשטרה ברדיפת מיכאל אזולאי, אזרח, שכתב בשנת 2009 בדם-לבו מאמר באתר אינטרנט נגד תא"ל יעקב נגל - שהיה סגן-ראש מפא"ת במשרד הביטחון, ואחראי להחלטה לפתח את "כיפת ברזל". מאז חלפו הרבה מים אפילו בנחל לכיש, ובאזור "חוטף"-עזה חטפו לא-מעט רקטות, שהוכיחו חלק גדול מטענות אזולאי.

בתום דיון ארוך בבית המשפט השלום בקריית-גת (ת"פ 12-11 43638) הובהר, כי המדינה מגייסת את כל תעצומותיה (ש/לא עמדו לה להגן על ריבונותנו ועל תושבי המדינה) להגן על כבודה ועל כבוד לבלריה מפני ביקורת ציבורית (כמובן, כיאות לדמוקרטיה דגולה, המתמזגת היטב במרחב המתעורר בחורף הערבי), בנימוק שזה "אינטרס לאומי".

צריך לקרוא את הדיונים, כדי להבין לאיזה מצב עלוב נקלעה מדינתנו, הודות לבכירי חכמי חלם שלה.

השופטת רובין לביא השיתה על מיכאל אזולאי, שכתב את המאמר (שרוב פרטיו אוששו בדוחות מבקר המדינה) נגד תא"ל נגל, עונש של 140 שעות שירות למען הציבור ו-5,000 שקל קנס - ללא הרשעה.

אזולאי לא נתבע, כנראה, על פרסום לשון הרע נגד נגל - כיוון שבחוק איסור לשון הרע יש הגנות מסוימות על חופש הביטוי (אמת דיברתי ועניין ציבורי). לכן, העדיפה המדינה להשתמש נגדו בסעיף הדרקוני של העלבת עובד ציבור, שלמרות הלכת אונגרפלד, כמעט אי-אפשר להתגונן מפניו.

למען יראו וייראו כל מי ששוגים בהזיותיהם, שהאוליגרכיה, השולטת במדמנת ישראל, תרשה לנתיניה חופש דיבור, או לבקר את המורמים-מֵעם, שגובים שכר עתק, לכאורה כדי לשרת את אזרחי המדינה.

פרשת אזולאי היא עוד הוכחה, כי שטות שנכתבה בספר החוקים (ויש עוד הרבה כמותה) אינה אות מתה. לא חסרים בממסדנו בני-עוולה, שמוכנים להפיח בהן חיים, ולרדוף באמצעותן אזרחים - גם אם דיברו אמת בעניין, האמור לעניין מאוד את כל הציבור.

תאריך:  13/11/2013   |   עודכן:  13/11/2013
אביתר בן-צדף
מועדון הבלוגרים עוקבים: 59 לקבלת רשימות אביתר בן-צדף לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
במבט ראשון, קשה להבין מדוע בכלל עלתה שאלת גיוס תרומות בידי חברי כנסת לצורך התמודדות לנשיאות. הרי מליאת הכנסת היא שבוחרת את נשיא המדינה, בסך-הכל 120 איש, ומי כמו חברי הכנסת מכיר את הבוחרים ונמצא איתם בקשר יום-יומי? חוץ מזה, לח"כים יש משכורת לגמרי לא רעה, תקציב הוצאות יפה, לשכה ועוזרים, אז בשביל מה שיצטרכו תרומות?
13/11/2013  |  איתמר לוין  |   מאמרים
שוב נהרג חייל צה"ל באמצעות סכינו של אחד מנתיניו של אבו מאזן, ה"מתון" ו"שוחר השלום": הפעם בהתנחלות עפולה, כך שאפילו שקר "הכיבוש" אינו יכול להצדיק את הרצח. כל זה, במקביל לשיחות "השלום" המתנהלות במחשכים בין ציפי לבני לבין נתינים אחרים של אבו מאזן, מכחיש השואה. צעדים בוני אמון מטעם ישראל נענים בצעדים בוני אסון מטעם האויב. הדדיות: יתנו - יקבלו! הם נותנים אש ואנו נותנים קורבנות, וכך מועלים קורבנות "השלום" על מזבח "השלום", לחרפת מדינת ישראל.
13/11/2013  |  ד"ר רון בריימן  |   מאמרים
פסטיבל איוולת מסכות המגן נמשך. החדשה המרעישה היא שאין צורך יותר בערכות מגן כתוצאה מירידת האיום של ירי טילים בעלי יכולת כימית על ישראל. לא עברו חודשיים מאז ההחלטה לפרק את סוריה מנשק כימי ומערכת הביטחון מחליטה לקבור את תעשיית השקרים של מסכות המגן עמוק בתוך האדמה. מה הניע את שר הביטחון ואנשיו לקבל החלטה מוזרה כזו, אין לדעת. סביר שהכסות לקבל החלטה מוזרה זו היא, שוב, הערכות מודיעיניות מוצקות, אחרת לא ניתן להסביר את הפארסה הזו.
13/11/2013  |  ד"ר צ'לו רוזנברג  |   מאמרים
השבוע לפני 75 שנה בדיוק, ב-10 וב-11 בנובמבר 1938, התרחש בגרמניה ובאוסטריה פוגרום 'ליל הבדולח', שהתברר כ'פרומו' מבעית לזַוועת שואת היהודים, שכמותה לא הייתה מאז ברוא אלוקים אדם על פני האדמה.
13/11/2013  |  מנחם רהט  |   מאמרים
תושבי ישראל נזדעקו בימים האלה נוכח המראות הקשים של התפוצצויות במרכזי הערים. אירועים אלה גרמו לפגיעה באזרחים וכמעט גם רצח של פרקליט, שעבודתו נראתה לעבריינים כמסכנת אותם. לפתע כולנו ראינו אל מול עינינו את העוצמה שנצברה בעולם הפשע, את היכולת הטכנית אם באלקטרוניקה ואם בבניית אמצעי חבלה למיניהם. האם מסתמנת גם עלית מדרגה ברמת הביצוע וברמת הפשיעה באופן כללי?
13/11/2013  |  מרדכי ליפמן  |   מאמרים