יום שלישי 15 אוקטובר 2019  10:48
גנבים בלילה
להציל את ים המלח. האמנם? [צילום: פלאש 90]

כשממשלה דמוקרטית חותמת על הסכם בעל משמעות ארוכת טווח היוצר תקדימים מסוכנים בהסתר, ללא דיון ציבורי, יש בכך הודאה שמדובר בדבר גרוע שכל בר דעת ידרוש לבטלו. ממשלה דמוקרטית שנוהגת כגנבים בלילה היא ממשלה שאינה ראויה לאמון

▪  ▪  ▪
לפי ידיעות בעיתונות ממשלת ישראל חתמה, בוושינגטון, על הסכם להנחת צינור ממפרץ אילת לים המלח לצורך הצלת ים המלח. ייתכן שיש חשיבות אקולוגית וכלכלית לצינור אך מדוע מנעה הממשלה דיון ציבורי פתוח בהשלכות המדיניות והאקולוגיות של הפרויקט?

ככל הנראה הסיבה היא המוקש הפלשתיני שבתוך ההסכם. לפי העיתונות, הפלשתינים הם שותפים לחתימה על ההסכם. משמעות הדבר היא שממשלת ישראל, בלחץ השושבין האמריקני, במו ידיה מעניקה מעמד מדיני-כלכלי-משפטי לפלשתינים בים המלח. ובכן, ים המלח הוא חלק מן השידרה המזרחית של ארץ ישראל. תנאי הכרחי, אף שלא מספיק, לקיומה של המדינה היהודית בכל רחבי ארץ ישראל לאורך ימים, בכוחות עצמה, ובלי תלות בחסדי זרים, היא קיומה של ריבונות מלאה ובלעדית לאורך כל השידרה המזרחית מצפון הגולן ועד אילת. כל פרצה בשידרה המזרחית חושפת אותנו לסכנות מן המזרח.

הרעיון הבסיסי, שעלה לראשונה בדברי יגאל אלון המנוח בממשלה עוד בחודש יוני 1967 ופותח ובוסס על-ידי פרופ' אברהם וכמן המנוח, אבי תוכנית "השידרה הכפולה", מבוסס על העובדה הפשוטה שאין קיום אסטרטגי עצמאי למדינה צרה. לכן יהיה אשר יהיה ההסדר המדיני בגב ההר ביהודה ושומרון, רק רצף ריבוני בלעדי של ישראל במורדות המזרחיים של גב ההר המרכזי לכל אורך המדינה ובקעת הירדן והערבה, כולל ים המלח, יאפשרו קיום ישראלי עצמאי בעולם הסוער של המזרח התיכון לאורך ימים.

והנה במקום לפתח את האזור ולהחיל בו ריבונות, כנראה שממשלת ישראל התפתתה לנקוב חור גס ומסוכן באפשרות ליצור שלמות של ריבונות שעל ישראל להחיל בשידרה המזרחית. דווקא בימים שממזרח לנו מתבסס רצף איסלמי ללא גבולות וללא מדינות, דווקא בתקופה שבה אי הוודאות לגבי השכנים שלנו ממזרח הולכת ומתעצמת, עובדה המחייבת אותנו למשנה דבקות בשלמות השידרה המזרחית שהיא חומת המגן המדינית והצבאית שלנו ממזרח, נעשה צעד המסכן את עתידנו.

כנראה שממשלת ישראל מודעת לאווילות שבצעד זה ולכן הסתירה אותו. עצם ההסתרה היא הודאה בחומרת הצעד. מדוע נעשה הדבר? ברור שיש כאן לחץ אמריקני אבל כנראה שיש גם פיתוי כספי. הבנק העולמי יממן את הפרויקט והאנטישמיים דבקים בטקטיקה של שידול היהודים להתאבדות באמצעות פיתוי כספי. ההסכם הזה הוא תקדים מסוכן ולכן כל מי שעתיד המפעל הציוני יקר לליבו כדאי שישמיע בכל דרך אפשרית דרישה לבטל את ההסכם ולחתום על הסכם חדש שבו רק ממלכת ירדן תהיה השותפה לפרויקט.


כותב המאמר הוא חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
תאריך:  12/12/2013   |   עודכן:  12/12/2013
אלישע האס
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
רשימות קודמות
בין הזוועות הרבות שחולל המשטר הנאצי לעם היהודי, נחשפת עתה, לאחר שבעה עשורים, זוועה שהייתה עד עכשיו בחזקת הספק. ממחקר שערך ההיסטוריון גד נחשון, עולה בבירור כי משטר האימים נהג לייצר סבון, חומרי-מרקחת ודישון חקלאיים, מגוויותיהם של היהודים שנטבחו במחנות ההשמדה.
12/12/2013  |  ראובן לייב  |   מאמרים
מחאה של מחבלים כלואים עשויה להיות כלי נשק תדמיתי רב עוצמה. תשאלו את ממשלת בריטניה מה קרה כאשר שובתי רעב מה-IRA התחילו למות. כדאי לישראל להיות ערוכה למקרה שהפלשתינים ינסו לחקות את האירים
12/12/2013  |  אריאל י. לוין  |   מאמרים
מזג האוויר הסוער המתרגש עלינו, בימים האחרונים ומתחיל ללבוש צורה אמיתית של סופה החל משעות הלילה של יום אתמול, הוא הזדמנות נדירה - למי שיכול לפנות עצמו למספר שעות משגרת חייו וממחויבויות עבודתו השוטפת - לראות את החורף במלוא הדרו. ישנם בישראל שפע של מקומות שניתן לחזות ביפי הטבע, בימי חורף סוערים אלא, אולם מרביתם קשים להגעה, בשל בעיית נגישות ואחרים פשוט יש בהגעה אליהם משום סיכון חיים של ממש.
12/12/2013  |  חיים שטנגר  |   מאמרים
נטלתי לידי (11.12.13) את גיליון ידיעות אחרונות ופניתי לעיין במדור ה"דעות", בכדי להתרשם מתמהיל הנושאים ורמת הדיון. אני עושה זאת מפעם לפעם בעיתונים שונים. לאחר שסיימתי את קריאת המאמרים, נותרתי בתחושה שעיתון זה אינו אלא "בטאון החולשה וחוסר ההיגיון של ישראל". ארבעה מחמשת המאמרים במדור עוסקים אך ורק בשאלה אחת: באיזו דרך יכולה ישראל להתפרק מכל נכסיה הלאומיים והביטחוניים, בכדי שתראה "יפה" לעולם "הנאור", ו...תקל על אויביה המרובים והעקשנים לדרוש ממנה ויתורים נוספים.
12/12/2013  |  רפי לאופרט  |   מאמרים
ב-9 באוקטובר 2013 הודיע הבית הלבן על השהייה חלקית של הסיוע הצבאי למצרים. בהודעה נאמר, כי חידוש הסיוע מותנה ב"התקדמות אמינה לעבר כינון ממשלה אזרחית אשר תיבחר בבחירות דמוקרטיות חופשיות והוגנות". במאמר זה יוצגו ויאופיינו הלכי הרוח בדעת הקהל המצרית, כפי שהם משתקפים בשיח החברתי הנרחב, המתנהל ברשתות החברתיות במצרים, בעקבות ההודעה האמריקנית, וייעשה ניסיון לענות על השאלה: האם התפתחות זו ביחסי ארצות הברית ומצרים מהווה, כדברי הבית הלבן, "כיול היחסים" או שמא מדובר בשינוי אסטרטגי עמוק יותר וכן על השאלה: האם בתקופה בה החברה האזרחית במצרים הולכת ומתעצמת, הרגשנות הלאומית תגבר על הצורך הכלכלי?
12/12/2013  |  אורית פרילוב  |   מאמרים