יום שני 01 מרץ 2021  06:29
עמנואל רוזן עיתונאי   |   תגובות   |  מגזין ליבֶּרל
פרשת הרפז ומלחמת התקשורת הגדולה
חסון. איך ולמה הציתה פרשת הרפז מלחמת עולם בתקשורת? [צילום: דוברות הכנסת]

אילה חסון-נשר:
"ברור היום מי היה מחובר לאמת ולעובדות, ומי כשל בגדול בפרשה. הקטע הזה, שעיתונאים מטנפים על עיתונאים אחרים במקום להביא אינפורמציה, הוא מכוער. אולי הם היו מעורבים בפרשה, מעבר לסיקור העיתונאי"

בן כספית:
"החלטתי שאני, שכשלתי כבר כמה פעמים ונפלתי ברשתו של ברק, אביא את הצד האחר. הדבר היחיד שמניע אותי הוא המצפון ותפיסת הצדק שלי"

אילה חסון-נשר:
"ככל שניסיתי לחפור ולפרסם, עלו כוחות שהשמיצו ולכלכו אותי. עיתונאים כתבו בכל שבוע מאמרי הכפשה על "יומן", על אינטרסים. וזה בא בעיקר מכיוונו של כספית"

בן כספית:
"יש בפרשה הזו עיתונאים שיצאו לחופשות משותפות עם אשכנזי, עם ברק, עם גלנט. יש כאן עיתונאים שכמעט גרו בסלון ההוא באקירוב. מעולם לא הייתי אצל ברק בבית, ולא אצל אשכנזי"

כיצד יצרו גבי אשכנזי ואהוד ברק את זירת הקרב העיתונאית המדממת ביותר מאז קום המדינה? עמנואל רוזן עם כל גיבורי הפרשה

▪  ▪  ▪
"בפרשה הזאת, אף עיתונאי לא יכול להתגאות בהתנהלות שלו. אין בה צדיקים" [יואב לימור, פרשן צבאי].

"העיתונאים הבכירים בפרשה הזאת מפנים טענות פליליות אחד כנגד השני. אנשי מבקר המדינה, שגבו מהם עדויות, יצאו מזועזעים, אבל דבר לא קרה. אין בתקשורת הישראלית שכר ועונש" [רביב דרוקר, פרשן פוליטי].

"התנהלות התקשורת בפרשה נבעה בחלקה משיקולים אישיים וסקטוריאליים, שהיו לכאורה רחוקים מלהיות מקצועיים וטהורים, עד כדי הטיות מדאיגות ביותר" [האלוף במיל' יעקב (מנדי) אור, לשעבר האחראי על מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה].

באפריל 1951 קיבל אקירה קורוסאווה אוסקר על "ראשומון". על "פרשת הרפז", הוא היה מקבל את הנובל. יפן, המאה ה-12. כ-900 שנה לפני שיואב גלנט ואבי בניהו הגיחו לאוויר העולם, הואשם טג'ומרו ברצח הסמוראי טקהירו ובאונס אשתו מסקו. הרוצח, הנרצח, הנאנסת ועוד עד ראיה אחד, אוביקטיבי לחלוטין, סיפרו למצלמה של אקירה ארבעה סיפורים שונים בתכלית, על סיפור אחד, שאמורה הייתה להיות בו אמת אחת. עכשיו, לך תתמודד עם פרשה, שבה לא רק הרוצח והנרצח, אלא גם הפרשן והפרשנית, הכתב האוביקטיבי והכתבת נטולת הפניות, עיתון א' וערוץ ב' – כל אחד ואחת רואה בה את אותו הדבר, אבל אחרת. שומע משהו אחד, ורוצה להבין משהו אחר לגמרי.

אז מאיפה אתה רוצה אדוני, מאיפה מתאים לך גברתי, לשאוב את המידע שלכם? את התובנות וההבנה הפשוטה עצמה, על שאירע ב-2010 הסוערת בחצר של אשכנזי, בדירת הפאר של ברק ובמלחמת העולמות עמוסת האגו והשנאה, שניטשה ביניהם? האם מתאים לך מאמר נוקב של ארי שביט, או אולי טור אישי עמוס גילויים של בן כספית? האם תאזין ברוב קשב לאילה חסון ב"יומן", או לרוני דניאל ואמנון אברמוביץ' ב"אולפן"? ואיך אתה מעדיף את עיתון הבוקר שלך, ידיעות אחרונות נניח? עם רונן ברגמן או עם יוסי יהושע? הבחירה שלך, ובכל זאת הערת אזהרה: אם תבחר בכולם, בחר לך גם נהג תורן. כי אם מבולבלים – לא נוהגים.

אפשר מן הסתם להביט בשורה התחתונה (או לפחות בזו שנכתבה אחרונה, עד להודעה חדשה), במרס האחרון, כשהמשטרה עצרה וחקרה את שרי החצר הבכירים של אשכנזי, אבי בניהו וארז וינר. אפשר לכאורה כבר להעניק את הפוליצר לחסון ולגרש את כספית מן העיר. מבחינת "מחנה ברק" בתקשורת – הסיפור נגמר. בעצם, לא נגמר, כי הרע מכל, הם מבטיחים, עוד לפנינו ולפני אשכנזי ושות'. אבל מי צודק? מבחינתם אין ספק. באותו יום שישי שלאחר המעצרים, האולפן החד-ממדי של אילה חסון, נראה כמו משדר ניצחון שיכול היה להתקיים אחרי מלחמת ששת הימים. הר-הבית בידינו וארי שביט תוקע בשופר. ושלא תהיה טעות: אף אחד במחנה השני לא היה נוהג אחרת, לו, למשל, יוני קורן היה נעצר לחקירה. בימים שבהם שופטים מתחפשים לפרשנים עיתונאיים, והעיתונאים הופכים לשופטים ולתליינים – לא צריך יותר משני מעצרים מתוקשרים ומתובלים בהדלפות מטלטלות, כדי להכריע בנוקאאוט את פסק. לא צריך גם טיעונים לעונש.

מצד שני, זהו פתרון נוח מדי, שטחי מדי, "תקשורתי מדי", לסכם בו פרשה שהשלד שלה הוא מלחמה מבישה בין שר ביטחון לרמטכ"לו (ולהפך). אבל זרם הדם הלוהט, מוזן ממלחמת עולם רוויית לכלוכים, השמצות, שקרים, האשמות ודיסקרדיטציה חסרת תקדים, בשלולית המכונה "בכירי התקשורת הישראלית". ה"דיסטורשן" צורם אוזניים. אסופת ההגזמות והידיעות השגויות טמטמה כל מוח ממוצע. למגינת ליבם של תומכי ברק - לא היה ניסיון פוטש של אשכנזי; לצערם העמוק של חסידי אשכנזי – מסמך המריבה לא נולד בלשכת ברק. ונוסיף כמובן: המשטרה חוקרת, נכון, אבל מישהו ראה כבר כתבי אישום?

לא, אין לנו בעיית זיכרון, אם תהיתם. לכלוכים וקרבות אגו בין רמטכ"לים לשרי ביטחון היו מאז ומעולם, כמו גם המחסור באחווה ופרגון בבועת התקשורת. שלא לדבר על היכולת האנושית הבלתי נתפשת להודות בטעות כבר בפרשת לבון היו כאן מחנות עיתונאיים, שכל אחד בהם חתום על "האמת המוחלטת"; אחר כך היו אורי דן נגד איתן הבר ושאר העולם, ובאמצע, אי-שם בסיקסטיז, כתב אורי אבנרי על "אינטר פרס", קבוצת עיתונאי שמעון שלנו (שהוא באמת היחידי שמחבר בין כל הפרשות כולם). הכל נכון. היה – אבל לא כזה. רמטכ"ל שמאשים שר ביטחון בפלילים (וההפך) ומחנה עיתונאי אחד שהופך את האחר לשקרן, נוכל ועבריין, ומתייצב בזה אחר זה בפני מבקר המדינה והמשטרה, ללכלך זה על זה. סליחה על הקלישאה, אבל "דבר כזה – באמת – עוד לא היה".

ישנם, בעיקר בקרב "מחנה ברק", עיתונאים הכופרים בהפיכת הקרב הזה למלחמה בין מחנות. הם טוענים שזהו עוד ספין ממטבחו של אבי בניהו. אחד מהם, מבכירי המחנה, אומר לנו: "האיש גאון. הוא יצר מצג שווא, כאילו ישנם כאן שני מחנות שווים של פוליטיקאים שמתמודדים בצמרת מפלגה. אין מדינה בעולם, שיש בה רמטכ"ל שנלחם בדרג פוליטי, כשלצידו צבא עיתונאים".

בן כספית [צילום: איל יצהר/באדיבות גלובס]

הקרבות הופכים למלחמה

אבל היו מחנות והיו צבאות. ועוד איך היו. מימין, המחנה הגדול יותר. צבא-ההגנה-לברק, שיותר מאשר הגן על ברק, עסק בהשמדה של כוחות אשכנזי. בראש הכוח: אילה חסון-נשר, מגישת "יומן" בערוץ 1 ופרשנית מדינית; אלופי הפיקוד: דן מרגלית, ישראל היום ו"ערב חדש", וארי שביט, פרשן הארץ ו"יומן"; מפקדי אוגדה: רונן ברגמן ואלכס פישמן, פרשני ידיעות אחרונות; מפקד חטיבה: אמיר בר שלום, פרשן ערוץ 1 וחבר בכיר בפאנל של אתם כבר יודעים מי; מפקד כוח מיוחד (ומתוחכם להפליא): אמיר אורן, הארץ.

משמאל: המיליציה הקטנה יחסית של אשכנזי. המפקד: בן כספית, מעריב ואחר כך "סופהשבוע" וגם "עושים סדר", תוכניות רדיו ופרשנות ב"שישי" של ערוץ 10; כוחות מיוחדים: אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל (שבזבזו המון תחמושת ביריית הפתיחה, וקצת נעלמו לנו לאחריה), מפקד גדוד: יוסי יהושע, כתב צבאי ידיעות אחרונות; האגודה למען החייל: הכתבים הצבאיים -למעט בר-שלום ועמוס הראל מהארץ, עליו אמר אבי בניהו (בשיחה עם גבי אשכנזי): "כל הכתבים, שיושבים עם ברק או מקבלים ממנו חומר, מדווחים לי – חוץ מהראל".

והמיפקדות. לא רק העיתונאים מגויסים. גם המערכות נותנות גב. ישראל היום, שכל כולו עם אהוד ברק (תזכורת: באותם ימים בן בריתו הפוליטי של פטרון העיתון נתניהו), הערוץ הראשון ורשות השידור, שחסון מכתיבה בהם את הקו, תוך עמידה מרשימה בפני לחצים (מוטי שקלאר, מנכ"ל הרשות לגבי אשכנזי המתלונן: "אין לי שליטה עליה"), ואפילו גלי צה"ל, שברק מתמרן בה בקלילות, עד כדי יצירת תקדים מרענן: פרשנית הרדיו המתחרה אילה חסון הופכת לקבועה בתוכנית הבוקר של התחנה, נחשו במקום מי? כספית כמובן. בצד השני, מעריב של כספית וקלמן ליבסקינד (חושף פרשת "קרקעות גלנט"), שהם אשכנזי מובהק ואנטי-ברק עוד יותר מובהק, וגם קצת חדשות 2 שגם אם משהו השתבש להם בסיפור "מסמך גלנט" שהפך ל"מסמך הרפז", עדיין לא יכולת שלא להרגיש שם לאן נוטה הסימפתיה.

טעימה קטנה, באמת קטנה מחילופי המהלומות חסון את כספית. בן כספית, מעריב, 4/9/2011: "אולפן "יומן" מלא אתמול אנשים מזועזעים מגודל הזוועה, עוצמת הדרמה ופלצות הגילויים החדשים שהוצגו...

הכתבה המלאה מתפרסמת במגזין "ליברל". לרישום לקבלת גליון היכרות חינם
תאריך:  19/06/2014   |   עודכן:  19/06/2014
עמנואל רוזן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  פרשת הרפז
ראש המטה הכללי לשעבר, רב אלוף (במיל.) גבי אשכנזי, נחקר באזהרה (יום ג', 17.6.14) בפעם השלישית השבוע על מעורבותו בפרשת מסמך הרפז.
17/06/2014  |  איציק וולף  |   חדשות
ראש המטה הכללי לשעבר, רב אלוף גבי אשכנזי, נחקר באזהרה (יום ה', 12.6.14) במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה. חקירתו של אשכנזי, המתקיימת במסגרת חקירת פרשת הרפז, החלה בשעות הבוקר. הוא חשוד בביצוע עבירות הפרת אמונים, שיבוש מהלכי חקירה ומסירת מידע לגורם בלתי מוסמך.
12/06/2014  |  איציק וולף  |   חדשות
הרמטכ"ל לשעבר, רב אלוף במיל' גבי אשכנזי ורעייתו רונית, צפויים להיחקר באזהרה (יום ה', 11.6.14) בפרשת הרפז.
11/06/2014  |  עידן יוסף  |   חדשות
בואו נחזור ל-2010 אולי 2009; ראש המשלה הוא בנימין נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק, יש תיאום הדוק בין השניים, הם שותפי סוד אמיתיים, אחלה סחבים, על-אף השוני במשנה הפוליטית המסורתית עבודה-ליכוד. (תכלס הם רבה יותר דומים מאשר שונים)
10/06/2014  |  אפרים הלפרין  |   מאמרים
מצעד החקירות בפרשת הרפז נמשך. מזכיר הממשלה, אביחי מנדלבליט, נחקר באזהרה במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה. הוא חשוד בשיבוש הליכי חקירה ובעבירות מרמה והפרת אמונים.
09/06/2014  |  עידן יוסף  |   חדשות