יום ראשון 25 אוקטובר 2020  12:08
מעניינת הסבתא שלך
יפיג את בדידות הקשישים [צילום: פלאש 90]

היוזמה נועדה להקל על סטודנטים הנאבקים לשלם שכר לימוד, ובה בעת לסייע בהפגת הבדידות של מאות קשישים החיים לבדם. הרעיון החדשני והמקורי זוכה להרבה ביקורות והרמות גבה, לצד נהירה של מאות סטודנטים שכבר נרשמו לפרויקט

▪  ▪  ▪
לפני מספר שבועות פורסמה יוזמה חדשה ומשותפת להתאחדות הסטודנטים, משרד השיכון והמשרד לאזרחים ותיקים. אולי הפרסום הכי מעניין שפספסתם בשבועות האחרונים: במסגרת היוזמה סטודנטים יוכלו להתגורר ללא עלות עם אזרחים ותיקים בודדים, וגם לקבל עבור כך מלגה שנתית.

היוזמה נועדה להקל על סטודנטים הנאבקים לשלם שכר לימוד, ובה בעת לסייע בהפגת הבדידות של מאות קשישים החיים לבדם. הרעיון החדשני והמקורי זוכה להרבה ביקורות והרמות גבה, לצד נהירה של מאות סטודנטים שכבר נרשמו לפרויקט. מדוע הדעות כל כך חלוקות בנוגע לפרויקט זה? למה הושקעו בו מיליוני שקלים, דרך שני משרדי ממשלה וגוף גדול כמו התאחדות הסטודנטים?

יש שיטענו לניצול ציני מצד הסטודנטים שעושים זאת רק למען המגורים בחינם. לאלו המפקפקים אזכיר כי אותם הסטודנטים יכלו לגור גם אצל הוריהם ללא עלות, ואפילו לאכול טוב על חשבונם. סטודנט שנרשם לפרויקט, אם כך, מבין את הפוטנציאל העצום שלו- גם לגור בחינם, בדירות נהדרות, עם שותף לא קונבנציונאלי. אך גם האפשרות לבוא הביתה ולהרגיש משמעותי, אבל לא הכרחי. מסייע, אבל לא חונך. 'שותף' היא מילה נהדרת, המסמלת בתוכה משמעות רחבה הרבה יותר ממגורים משותפים.

בישראל יש למעלה מ-300 אלף סטודנטים. לאורך השנים נאבקו הסטודנטים בעיקר למען עצמם. זה לא נאמר מתוך ביקורת, אלא כעובדה. ישראל היא לא צרפת 2010, אז נאבקו הסטודנטים המקומיים על הפנסיה של הוריהם וסביהם. הדאגה הראשונה של הסטודנטים כאן היא להתפרנס ולממן את מחייתם. והנה, בא פרויקט שמאפשר קודם כל להבטיח מגורים הוגנים ואפילו מתגמלים, ובמקביל, לתת משהו למישהו אחר. בעידן המרחבים האישיים והריחוק מהמגע האנושי, מדובר בפרויקט משנה מציאות, שיכול לתת עולם ומלואו לאלו המשתתפים בו.

אם נסתכל על אוכלוסיית הזקנים בישראל, נגלה כי מספרם עולה בקצב מסחרר. כיום חיים בישראל כ-850 אלף זקנים, כרבע מתוכם חיים לבדם. הזקנים הם לא חלשים ובטח לא פחות טובים מאיתנו, להפך. אבל הם בודדים. מאות אלפי זקנים המחזיקים עמם את ההיסטוריה של המדינה, המורים הכי טובים באוניברסיטה של החיים- יושבים לבד בבית מבלי שאף אחד ידבר איתם או יתעניין בשלומם. לצעירים קשה להבין מה זה להיות לבד. אנחנו מרושתים בכל דרך אפשרית, וכל רגע של שעמום מופג מיד במסך שיחה בלחיצת כפתור. הפוטנציאל הגלום בחיבור בין שתי הקבוצות האלה הוא עצום. ועכשיו נשאר רק לחכות לראות מה קורה.

בתום הקרבות, ימי המילואים, והכניסות התכופות לאתרי החדשות, אנו חוזרים להתעניין במבצע חשוב לא פחות של מדינתו הקטנה - על הקיום החברתי שלנו כאן. המבצע הזה הוא 1+1, פרויקט לאומי של ממש. אם יצליח, נוכל להתחיל ולשנות את המרקם החברתי שלנו. אף אחד לא מקריב כאן דבר, אלא מקדיש את המרחב האישי שלו כדי לנסות וליצור שינוי חברתי. לא עוד סטודנטים שדואגים רק לעצמם, ולא עוד זקנים שחיים לבדם. כעת נשאר רק להאמין שאנחנו מסוגלים להביא לשינוי אמיתי, ולראות את הפרויקט הזה גדל ומצליח.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון 'דור לדור' ומנהל פורום 'קול הדורות' בשיתוף ג'וינט ישראל אשל.
תאריך:  13/08/2014   |   עודכן:  13/08/2014
ניר יששכר
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
לאחרונה חרגתי ממנהגי לא לראות טלוויזיה ובביקור ראיתי תוכנית טלוויזיה עם מודי בר-און. למודי יש כנראה משנה סדורה, שאנו טועים!
13/08/2014  |  אורי נטע   |   מאמרים
ישנו סיפור ידוע על הסולטאן שצעד ברוב הוד בחצר המלכות, לצידו פרידה, אשתו האהובה, הווזיר הגדול, ונכבדי החצר. לפתע טפח הווזיר הגדול על ישבנו של הסולטאן. הסולטאן נזעק, כל הפמליה המלכותית עצרה מלכת. "תן לי הסבר מדוע עשית כך", רעם הסולטאן, "אחרת אצווה להלקות אותך". חכך הווזיר הגדול בדעתו ולבסוף השיב: "הוד רוממותו, טעיתי. חשבתי שזה הישבן של פרידה". "לשרוף אותו מיד אחרי שיקוצצו ידיו", התיז הסולטאן. ללמדך, ישנן פעמים בהם ההסבר גרוע מהמעשה עצמו.
13/08/2014  |  עמוס גלבוע  |   מאמרים
"צוק איתן" היא מערכה שיש לבדוק בה נושאים רבים, כמעט בכל תחום עשייה מרכזי, אזרחי, צבאי או משולב. מטרת השורות הבאות היא לעסוק בשאלות עקרוניות וקונספטואליות ולא בבדיקה פרטנית או אופרטיבית.
13/08/2014  |  רפי לאופרט  |   מאמרים
בשולי הכותרות: רק בישראל יורים ועולים מדברים אמונה: פרשת וינטר - הכותרות והעוּבדות גַּלַּאי המנהרות - עלוּת מול תועלת עדנה סרוסי: בדם, אש וטבעת נישואין מע"מ 0: לא חכם לא צודק ולקינוח פסוקו
13/08/2014  |  ציפי לידר  |   מאמרים
35 ימים, ערב-ערב. מתכנסים בכיכר העיר הורים שכולים ישראלים ופלשתינים ומדברים שלום. הכיכר, הנושקת לאולם הסימנטק בתל אביב, קיבלה את השם כיכר השלום.
13/08/2014  |  איתן קלינסקי  |   מאמרים