אינתיפאדת סכינים והקפאת בנייה

עוד דוגמה: בעלי תפקידים, מהם רמים, ברשות הפלשתינית מסיתים נגד ישראל, ובין היתר משבחים רצח יהודים. לאותם הטיפוסים הנפיקה ישראל תעודות אח"מ, שמכוחן הם חוצים מחסומים וגבולות ללא בדיקה, ונהנים מפריווילגיות של חסינות דיפלומטית. ג'בריל רג'וב, למשל, קרא בגלוי למעשי טרור וגם התבטא, שלו הייתה בידו פצצה אטומית, היה זורק אותה על ישראל. והאיש הזה ממשיך לקבל מאתנו טיפול של "אישיות חשובה מאוד"!

תאמרו - כל הדברים האלה אינם חדשים, וכך נסחפת ספינת המדינה על-ידיי הזרמים והרוחות ללא כוח מכוון מזה זמן רב. זה נכון, ובכל זאת יש הבדל אחד, מכריע, לרעה: כל העת הזאת נותר גורם אחד שידע לאן הוא הולך והתקדם בפועל ממש אל אופק מוגדר. כוונתי למתנחלים ולתנועת ההתנחלות, שבמעשיהם פיצו את המדינה על מחדלי השלטון. לא לחינם נכנסו הערבים, שתמיד התפארו ש'הזמן פועל לטובתם' - להיסטריה, ומן המחנה שלהם עולה הזעקה המרה שהמתנחלים סוגרים להם את האופציה של 'שתי מדינות', את האופק הפלשתיני! במלים אחרות, ה ם התחילו להרגיש שהזמן פועל... נ ג ד ם!

וכך מפעל ההתנחלות, הוא לבדו, העניק למדינה כולה את האופק החסר של המשך השליחות הציונות שההתיישבות במרכזה. וכאשר האמריקנים אילצו את ישראל הרשמית לחדול לחלוטין מהקמת יישובים חדשים, באו אזרחים אידיאליסטים ותפסו את הגבעות, ובאין בנייה רשמית בנו בנייה "בלתי מורשית". באין בתים גרו בקרוואנים, ולאחר שאסרו להוביל קרוונים, למדו להקים מבנים במקום ונתקיים בהם הפסוק "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". כל זה - עד שבא נתניהו והידק את החבל מסביב לצווארה של ההתיישבות עד כדי מחנק גמור. מינהל אזרחי, בג"ץ ויס"מ סגרו על המתנחלים ושיתקו אותם. בונים עוד עם מה שנותר ב"צינור", אך מים חדשים אין, כי סגרו את הברז.

האדם מסוגל לעמוד בלחצים, בפחדים ובאבידות - כל עוד הוא עושה, נאבק, נלחם. רק חוסר המעש מכריע אותו. בהחניקו את ההתנחלות הכניס נתניהו את המדינה לחוסר מעש ציוני - ובו בזמן נפל עליה המעש הערבי של אינתיפאדת הסכינים. ללא אופק של מעש ציוני, מהיכן ייקח העם את כוחות הנפש לעמוד בכאב ובאבידות של גל הטרור?

אם לא די בכך, הקדים אובמה והעמיד את נתניהו על מה שיידרש ממנו במפגש היום: להביא את מפעל ההתיישבות למצב כזה, שלא יוכל עוד להיות למכשול למדינה הפלשתינית. איך עושים את זה? מדכאים את היהודים ומעודדים את הערבים: חבילת "מחוות" מביא עימו נתניהו לוושינגטון - פרס לאבן, לסכין ולכדור המוות. והחשוב מכל הפרסים - קידום התכנון והבנייה הערבית באזור C, ובעברית פשוטה: על-רקע של אפס פיתוח בהתנחלויות, גל של בנייה אצל השכנים-האויבים הערבים, והרי לכם מתן אופק ל-'חזון' שתי המדינות!

הערה לסיום: מי יגיד לנתניהו, שאם ישוב ארצה עם 'מתנות' כאלה בידיו, לא תהיה לו ממשלה?!