הנייה יכול לצאת מהמקלט <br>

‏"ליברמן מעוניין, לפחות לפי שעה, לא להצטייר בעיני הציבור כפירומן שהניח ידיו על מפתח הכניסה למאגר ‏הדלק הגדול ביותר במזרח התיכון ורק מחכה להזדמנות להצית גפרור. מבחנו הראשון יהיה כשהשגרה ‏תתערער והשקט יופר, בין שבדרום, או בצפון, או במזרח, או בכל אחת מהזירות הנפיצות האחרות", כותב ‏יוסי וורטר בטור הפרשנות האחרון שלו בהארץ.‏

‏
אבל מסתבר, לפי וורטר, כי השיקולים של אביגדור ליברמן אינם בהכרח נטועים בתפיסתו המדינית (אם ‏בכלל יש לו כזו)‏‎:‎‏ הוא שואל עצמו, לפי וורטר, האם גישה לעומתית או משתפת פעולה עם בנימין נתניהו ‏תועיל לו. גם בוז'י (יצחק הרצוג) עושה את חישוביו, כי הוא מבין שנימת הפיוס וטרנד ה"שתי מדינות" ‏החדש של ליברמן, מהווים הזמנה מרומזת עבורו להצטרף לממשלה.‏‎ ‎בוז'י לא יתנגד להצטרף, דווקא ‏כשמצבו מבית מדרדר, בין היתר, בעקבות עזיבת בעל בריתו, יו"ר ההסתדרות אבי ניסקורן.
‏
אך לפי ורטר, אלו אינם רק רמזים, אלא גם הבטחות (גם באמצעות עו"ד דוד שומרון): לציפי לבני מובטח ‏שאם רק תסכים לבוא ולהיות שרת חוץ, בכדי להלבין את מדיניות ישראל בעיני העולם, אז נפתלי בנט בחוץ. ‏

אבל בנט, לשיטת ורטר, אינו בדרך לעוף, אלא יותר בדרך להתקפל. מהניסיון שלו לכופף את ביבי לא יצא ‏הרבה, כשראשי הציונות הדתית לא תמכו בו. כעת הוא מנסה לעקוץ בקול ענות חלושה את יוזמות השלום ‏והפיוס של הצמד ביבי-איווט, ללא הצלחה.‏

‏
וורטר מסיים את טורו בסגאת שרה נתניהו: לשיטתו, עורך דינה, עו"ד יוסי כהן, לא השתלח בשופטת דיתה ‏פורז'נין, אלא בכדי לכוון כנגד כל מי שעלול לאיים על שלטונה של הקיסרית נתניהו: רוני אלשיך, לדוגמא. ‏שיראו ויראו שיש מי ששוכב עבור שרה על הגדר.‏