שלושה מדרשי כיפורים <br>

חוט התשובה המשולש

בין אדם לחברו, לנה הסליחה בחיק הזולת. רק הוא ממונה לסלוח. והחרטה, היא לנה בחיק האדם עצמו, כי רק הוא לבדו יכול להתחרט. והקדוש ברוך ממרומיו, מביט ומאזין מביט ומקשיב. שמע או ראה את השניים, את הניאות לסלוח, ואת המתייסר להתחרט, מיד הוא מכסה בכפורת של חסד על עוונות בניו ובנותיו ועובר על פשע והולך אל גנזי הגבהים ונוטל משם את התשובה ועושה לה מסילה למעמקים, והחוט המשולש עד עולם לא יינתק....

בין אדם לחברו בדרך למקום

בין אדם למקום חוצץ בין אדם לחברו. השמים רמים. אי-אפשר להגיע למעלה, בלי לעצור בתחנת הביניים לאגור כוח לרצות שם כל מה שלמטה בטרם יעז האדם לעשות את כברת הדרך העולה עד אל שערי המקום.

מדרש בעלי תשובה

כבר אמרו כי במקום בו בעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. וכל כך, למה? כי בעלי תשובה, שהתייסרו ויגעו להשיל מעליהם את החטא מגיעים תשושי כוח אל אחוזת התשובה, ושם הם עומדים, מאושרים שהגיעו, ויראים לעשות עוד צעד, שמא אין מעבר לתשובה צעדים עוד ופן אם יש הוא הולך אל אחור. הם עומדים. אבל צדיקים גמורים, אינם יכולים לעמוד. הם יודעים כי התשובה היא לעולם במחוז רחוק אליו כמהים לבוא תמיד, לא במחוז אליו מגיעים, ועל כן הם הולכים לשם עוד ועוד, חותרים בלי ליאות לעשות טוב עוד ועוד, טועים בדרך בדרך באורח בלתי נמנע כי צדיק אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא,, ואין להם מנוס אלא לצפות לעשות תשובה.