"הקורונה נמצאת במידה רבה בשליטה בארה"ב", קבע הנשיא דונלד טראמפ ב-24.2.20. קל לפטור את הדברים כחלק מניסיון מגושם להמעיט בחומרתה של המגיפה, אבל הם גם משקפים אמונה אמריקנית מושרשת ולפיה ניתן למנוע פאניקה המונית בעת משבר בריאותי, אם רק שולטים במידע. זהו חלק מן הביטחון האמריקני עתיק היומין במדע ובשקיפות – מסבירה פרופ' איימי לורן פיירצ'יילד, דיקן בית הספר לרפואה ציבורית באוניברסיטת אוהיו במאמר ב-Foreign Affairs.

התפרצות של מחלה מערבת בהכרח תקשורת וקבלת החלטות אל מול חוסר ודאות ומידע מתפתח. זיהוי מקור המחלה אינו מבטיח שניתן יהיה לתת מיד תשובות על התפשטותה, התמשכותה וקטלניותה. הדבר הוודאי האחד במגיפות הוא שהמידע משתנה על בסיס יום-יומי, אפילו אחת לכמה שעות. ובעידן הרשתות החברתיות, המשימה של רשויות הבריאות הופכת להיות מסובכת עוד יותר. ההתחבטות קשה: יותר מדי מידע או פעולות מהירות מדי עלולים לגרום לבהלה ולנזקים מיותרת; מעט מדי מידע עלול לסכן חיים.

ממשל אובמה התמודד עם בעיה דומה בעת התפרצות האבולה בשנים 2016-2014. המרכז לבקרת מחלות פרסם תחילה הודעות מרגיעות ומלאות ביטחון, אבל הציבור והממשל לקו בתגובת-יתר כאשר התגלה המקרה הראשון בארה"ב. ניו-יורק וניו-ג'רזי נקטו צעדי בידוד שהיו חסרי ערך מבחינה רפואית.

מה שמייחד את התגובה של ממשל טראמפ לקורונה אינו רק הערפול במסירת המידע, אלא גם הפגיעה המתמשכת שלו בשירותי הבריאות. בשנת 2018 פיזר הבית הלבן את הקבוצה במועצה לביטחון לאומי שהופקדה על סיכונים בריאותיים, אותה הקים ברק אובמה בעקבות האבולה. הממשל ביקש לקצץ את תקציב המרכז לבקרת מחלות ב-1.3 מיליארד דולר בעשר השנים המתחילות ב-2021. וכאשר הוקצבו 3.8 מיליארד דולר למאבק בקורונה, המרכז קיבל רק 600 מיליון דולר מתוכם. הממשל מסרב לחדש את המימון לתוכנית "הביטחון הבריאותי העולמי" של המרכז, המקבצת 60 מדינות כדי להיאבק במגיפות גלובליות – בדיוק כמו הקורונה.

פיירצ'יילד מזכירה, כי בעבר הובילו מגיפות את הדרג הפוליטי להקים גופי בריאות חשובים. בעקבות הכולרה שפרצה בניו-יורק ב-1863, הוקמה כעבור שלוש שנים מועצת הבריאות המדינתית – הראשונה מסוגה בארה"ב. מגיפת השפעת של 1919-1.19 הובילה לעידן חדש בפעילות מוסדות הבריאות. בניו-יורק, למשל, הרחיבה מועצת הבריאות את יכולות הפיקוח והתגובה שלה, והרחיבה אותן מהחולים אל הסובבים אותם. המשטרה קיבלה סמכות לאכוף בידוד על מי שמפר אותו ואת חובת חבישת המסכות. צעדים דומים ננקטו כל רחבי ארה"ב.

גופים אחרים הוקמו מראש, מתוך חשש להתפרצות מגיפות ופאניקה. בזמן מלחמת קוריאה כתב אלכסנדר לנגומיר, שעמד אז בראש המרכז לבקרת מחלות, דפי מידע על הסכנות של לוחמה ביולוגית, כדי להרגיע את החיילים בחזית מפני האפשרות שסין תפעיל נשק כזה. ואילו ב-1951 הוא הקים את היחידה המפורסמת של המרכז לאיסוף מודיעין על מגיפות.

חששות מוצדקים בעידן של חוסר ודאות יכולים להניע דיון ציבורי וקבלת החלטות נחושה. הם יכולים להביא את הציבור להאזין ביתר תשומת לב למסרים של אנשי בריאות הציבור ולתמוך בהשקעות בתחום זה. אך כאשר החששות שוככים, מלמדת ההיסטוריה, גם המימון פוחת יחד עם הירידה בעניין הציבורי והפוליטי בתחום הבריאות.

למרבה הצער, טוענת פיירצ'יילד, הבית הלבן לכוד כיום בחשיבה בת מאה שנים בנוגע לתדמיתו של המדע, כאילו הוא מוחלט ומעניק ביטחון. כאשר המדע אינו מצליח לעמוד בתדמית זו, או כאשר חוסר ודאות מטיל את צילו על הממשל, נעשה משתלם מבחינה פוליטית להטיל ספק במדע עצמו.

איש אינו מבין את המורכבות של תקשורת בעת מגיפה יותר מאשר אנתוני פאוסי, העומד בראש המרכז לבקרת מחלות מאז 1984 ועבר בתפקיד זה את מגיפת האבולה ונהנה מאמון ציבורי גבוה ביותר. אין ספק ביושרתו, מדגישה פיירצ'יילד, כאשר הבטיח בחודש שעבר: "אגיד לכם את כל האמת, כפי שעשיתי תמיד". הבעיה היא שסדר היום הפוליטי הרחב-יותר של ממשל טראמפ הוביל לניסיון כושל להגביל את המידע על ההתפתחויות. כאשר מצרפים לזה את פעולותיו של הממשל שגרמו לנסיגה ביכולתם של מוסדות בריאות הציבור לאתר את הנגיף ולהדביר אותו, גוברת הסכנה שהשילוב של הנגיף והפאניקה יובילו לתוצאות שאיש לא צפה.