מיתון זה מונח כלכלי המבטא האטה ולעיתים גם עצירת פעילות במגזר מסוים. ההיסטוריה האנושית חוותה לא אחת מיתונים והאטות ולאחר-מכן הייתה בדרך-כלל נסיקה ועליית מדרגה נוספת בפיתוח וברמת החיים.

האינדיקטורים הכלכליים כוללים מספר רב של משתנים כמו רמת תעסוקה, אחוז מובטלים, תוצר לאומי גולמי, היקפי היבוא והיצוא, רמת החוב הלאומי, היקפי אשראי, רמת חובות אבודים ועוד ושקלול שלהם מראה את כיוון המגמה של המשק.

הציבור חש בדרך-כלל את המגמה ואת הכיוון בעצמו ומציע ברגלים ובידיים גם דרך שוק ההון והבורסה, דבר שלעצמו מזין את התהליך וגורם להאצה.

מגפת הקורונה, יכולה להאיץ תהליכים שכאלה ולדרדר את הכלכלה העולמית למצב משברי וטוב ונכון שננקטים בישראל צעדים נמרצים לבלימת המגפה, שכן ללא בריאות טובה לא תהיה כאן כלכלה ומשק משגשג.

הציבור בחושיו החדים, מתחיל לדחות הוצאות שאינן בראש סדר העדיפות, כמו החלפת ריהוט ישן, או שיפוץ דירה או החלפה של מכונית וכו' ושומר את "המזומן" קרוב לחזה לימים קשים.

הבעיה הגדולה היא שלפעולת דחייה זו, יש השפעות עקיפות, כמו צמצום הפעילות בחברת הרהיטים וסוכנויות הרכב ופיטורים ולזה יש השפעות מעגליות רחבות, עד הוצאת הילד מהגן מאחר שהאמא יצאה ממעגל העבודה וכעת היא בבית.

ישנן ממשלות, כמו למשל ממשלת הונג קונג, שנקטה צעדי חירום אמיצים על-ידי העברת כסף או תלושים מוגבלים בזמן לקניות במגוון תחומים לתושבים קרי לצרכנים ולא למפעלים/עסקים על-מנת להניע מחדש את גלגלי הצריכה ולהעיר את המשק. הצריכה היא סם החיים של הכלכלה ושהיא נבלמת, חייבים קברניטי המשק להתאחד ולפעול במהירות על-מנת להימנע ממשבר.